"החברה לא יכולה לדמיין תפקיד אחר לאישה מלבד להיות אימא"

לפני כמעט שלוש שנים חשפה לינה דנהאם כי עברה כריתת רחם. "עם כאבים מהסוג הזה, הבנתי שלא אוכל להיות אימא של אף אחד", אמרה בזמנו, אחרי שסבלה במשך שנים מכאבים כרוניים ממחלת האנדומטריוזיס.

>> למה לינה דנהאם מתעקשת לעשות שיימינג לגוף שלה עצמה?
>> אנדומטריוזיס: "כשכל מה שאת מכירה הוא כאב, את לא יודעת שזה לא נורמלי"

הווידוי שלה הביא איתו, לצד החיבוק של מי שכאב בכאבה, גם המון זעם מצד הגולשים על החלטתה לוותר על אימהות. כאמור יש עוד דרכים להפוך לאימא אבל יש אנשים שמבחינתם רואים אך ורק דרך אחת והם תקפו אותה ברשת בלי סוף והיא סיפרה לא פעם שעברה מסע שיימניג צולב וכואב סביב ההחלטה הזאת.

הלילה פרסמה דנהאם מאמר מרגש לכל מי שנמצא במצב שלה, והעלתה פוסט לאינסטגרם בו כתבה: "בשנה האחרונה כתבתי מאמר ל"Harpers Magazine" על הרגע שהבנתי אחת ולתמיד שלעולם לא אהיה אמא ​​ביולוגית – ועל הצער שהרגשתי שהגולשים תוקפים אותי ולא נותנים מקום לצער ולכאב. הכאב והזעם הנלווים לאיבוד משהו בסדר גודל כזה.

פוריות היא נושא מורכב, נושא שקל להפחית ממנו ולשייך אותו לדחפים ביולוגיים ומגדריים. זה תחום שעוסק גם בפריבילגיה כלכלית, ולעתים קרובות, לא תמיד, צועקים לעבר האנשים המוזרים הרבים שמשתמשים בהפריה חוץ גופית, וגם יש פחד מאימוץ ילדים מבתים שאינם נורמטיביים.

אבל בשבילי ועבור כל כך הרבה אנשים הרעיון של הפריה חוץ גופית היה עטוף בשנאה עצמית, התמכרות ופחד מהלא נודע ומה אהיה אם לא אימא? כתבתי את היצירה הזו עבור הנשים הרבות שנכשלו על ידי מדע הרפואה והביולוגיה, אבל בעיקר בגלל חוסר יכולתה של החברה לדמיין תפקיד אחר עבורן מלבד להיות אימא. כתבתי את זה למי שחווה את הכאב הזה. עם חלקן דיברתי וחלקם לא והם הראו לי שאני רחוקה מלהיות לבד. יש כל כך הרבה דרכים להיות אימא, ועוד יותר דרכים להיות אישה".