"חיילים מפחדים לדווח למפקדים על החרדה שלהם, אז הם מתקשרים אלינו"

כשלידיה סלע-פלד, מנהלת סניף ער"ן תל אביב, התעוררה לאזעקות בבוקר השבעה באוקטובר, היא עדיין לא הבינה את גודל הזוועה שאירעה. למרות זאת, באותו רגע היא הנחתה מיד לתגבר את הקווים, ורק כשהתחילו להגיע השיחות – היא ומתנדביה נחשפו לכאוס המטורף, לדבריה, שהתחולל בחוץ. "בימים הראשונים שאחרי ה-7 באוקטובר הגיעו אלינו 3,000 שיחות ביום, כשהמספר הממוצע שלנו הוא לרוב 700-1,000 ביום", היא מספרת, "יש לנו כרגע 1,800 מתנדבים, כולל מתנדבים שחיים בקנדה, בארה"ב ובאוסטרליה ומתגברים בלילות בגלל הפרשי השעות".

>>  "האנשים ביחידה שלנו מוכנים לעזוב הכל בשביל לזהות גופה"

ער"ן הוא הקו החם הגדול ביותר בארץ, הפועל כבר 52 שנה במספר 1201, בצ'אט ובוואטסאפ. כל שיחה מכל מקום בארץ יכולה להגיע לכל אחד מ-16 המוקדים של הקו, כאשר כל השיחות הן אנונימיות, חינמיות ואינן מוקלטות. לכן, לא מפתיע שהשיחות הקשות ביותר מהשעות הראשונות של אירוע התופת המתגלגל ביום הראשון למלחמה הגיעו לכאן.

"אני קצינת בריאות הנפש כבר הרבה שנים, ראיתי נפגעים ונפצעים, אבל בכאלה שיחות אני לא חושבת שאי פעם נתקלתי. כזאת עוצמה, כזה טירוף, כזה כאב"

אילו שיחות הגיעו אליכן בשעות הראשונות?
"נחשפנו לשיחות מטורפות, קשות, שוברות לב. ילדים שהיו בתוך הממ"ד והיו צריכים לדבר, צעירים שבורחים מהמסיבה ונמצאים במחבוא, הורים שרוצים לדבר על איך להתמודד עם המצב ופונים תוך התקף חרדה, חיילים שמפחדים לחזור לצבא וקיבלו צו 8, אנשים שהם פוסט טראומטיים והאירועים שיחזרו להם את הטראומה מחדש, והרשימה עוד ארוכה. כמובן שהתקשרו גם אנשים שפשוט לא הבינו מה קורה ורצו לדבר, אבל רוב השיחות היו השיחות הכי קשות שנתקלתי בהן בכל השנים שלי בער"ן. אני קצינת בריאות הנפש כבר הרבה שנים, ראיתי נפגעים ונפצעים, אבל בכאלה שיחות אני לא חושבת שאי פעם נתקלתי. כזאת עוצמה, כזה טירוף, כזה כאב".

"בימים הראשונים קיבלנו 3,000 שיחות ביום". ער"ן | צילום אילוסטרציה: Shutterstock

ואיך נראות השיחות שמגיעות אליכן היום, בתוך שגרת המלחמה המזעזעת שנכנסנו אליה?
"מאז הימים הראשונים יש קצת יותר רגיעה, אבל עדיין הקווים עמוסים מאוד. פתחנו במקביל לקווים הרגילים קו חוסן מיוחד בשיתוף עם משרד הבריאות וביטוח לאומי, שמאפשר למי שצריך סיוע וטיפול נוסף לשיחה הער"נית. היום חלק לא מבוטל מהשיחות נוגעות לחרדה. הן קשורות לחוסר הוודאות ולחוסר השליטה על החיים שלנו שבא לידי ביטוי עכשיו בהמון דברים".

>> עינב אלקיים לוי נרצחה, אור לוי נחטף ואלמוג בן השנתיים נותר ללא הוריו

"ה-7 באוקטובר ערער את העולמות הפנימיים שלנו, הביטחון בצבא, במרחב האישי, בהנהגה, וזה משליך היום על החיים היומיומיים הקונקרטיים שלנו", ממשיכה סלע-פלד, "למשל – האם לשלוח את הילדים לגן? איך להסביר להם מה קורה? אנחנו מקבלים היום שיחות מהורים לילדים שפשוט לא רוצים לצאת מהממ"ד, ימים שלמים. איך אני מסבירה לילד שלי שהוא בטוח פה בבית, למרות שהוא לא מרגיש בטוח? יש שלטים של ער"ן ברכבת ובאוטובוסים, אז אנשים ממש מתקשרים במהלך התקף חרדה תוך נסיעה בתחבורה ציבורית. חיילים, למשל, מתקשרים הרבה פעמים ואומרים שהם לא רוצים לדווח למפקדים שלהם על חרדה, למרות שהיא חרדה מותאמת לחלוטין לסיטואציה".

איך את כמתנדבת ער"ן מגיבה לשיחות כאלה?
"אני מנסה להסביר להם שהתגובה היא נורמלית, רוב התגובות עכשיו הן נורמליות לחלוטין. גם אם אנשים חווים למשל הפרעות שינה, או לא מצליחים לקום בלילה לטפל בילדים. המציאות לא נורמלית – אבל התגובה שלך היא נורמלית. העובדה היא שהנושאים האלו נכנסו ממש ליומיום שלנו ומשפיעים על רווחת החיים שלנו, החל מלהחליט האם ללכת לעבודה, דרך אם תתפוס אותי אזעקה איך אני אתנהל, ועד איך אני מתפקדת כשבעלי במילואים ואני עם ארבעה ילדים בבית בבניין בלי מקלט? יש גם אנשים שמטופלים בשגרה, אבל נתקלים במצבים שבהם הפסיכיאטר או הפסיכולוג שלהם במילואים ושירותי בריאות הנפש לא מצליחים להתמודד עם העומסים. הם מרגישים שאין להם לאן לפנות, ואנחנו מנסים לענות על הצורך הזה כמה שרק אפשר".

לידיה סלע-פלד | צילום: באדיבות המצולמת

בדרך כלל, המתנדבים של ער"ן מקשיבים לאנשים במצוקה. אבל עכשיו גם המתנדבים בוודאי במצוקה.
"לחלוטין. קודם כל, הפרופיל של המתנדבים שלנו מאוד מגוון, הם מגיעים מכל קצוות האוכלוסייה ורובם לא אנשי טיפול. מדובר באנשי רפואה, אנשי חינוך, עקרות בית, שופטים, ובעיקר אנשים שפשוט יודעים להקשיב. עם זאת, הם עוברים מיון מאוד רציני, קבוצתי ואישי, עם הכשרה של חצי שנה והכשרה מעשית של שלושה חודשים. רק אחר כך הם יכולים להיות על הקו. אלו אנשים שיודעים שהם לא שיפוטיים, שיודעים לשים את עצמם בצד ולהפעיל את שריר ההקשבה שלהם. לב העניין בשיחה הער"נית הוא הקשבה, המתקשרים הם אנשים שרוצים שתראה אותם".

>> "שוטרים מסתובבים בקמפוס כדי למנוע ניסיונות רצח של יהודים"

"עכשיו המתנדב הוא לרוב במצב דומה בהרבה לזה של המתקשר מאשר בשגרה", היא אומרת, "זו האחריות שלנו למנוע טראומטיזציה משנית (מצב בו אדם מפתח תסמינים פוסט טראומטיים בשל חשיפה לטראומה שחווה אדם אחר, ת"ש) של המתנדבים שלנו, לכן הם מקבלים הדרכה אישית וקבוצתית והמון אופציות לאוורור ושיתוף שעוזרות מאוד. אני מקצרת את שעות המשמרת של מי שצריך, ואם אני רואה או שומעת שמישהו נמצא בקושי – אני מציעה כמה ימי הפסקה מהקו. הם מאוד עטופים, והשיחות שלהם ממושבות, אז אנחנו יכולים לראות אם יש קושי של מתנדב שעולה בשיחה ולהגיב בהתאם".

"אני לא מכירה מישהו שלא חווה חרדה, אי ודאות, קושי או עצב. זו תקופה מאוד מורכבת, לכן גם השיחות שמגיעות אלינו הן שיחות קשות מאוד, שייקח הרבה זמן להתאושש מהן"

היית קוראת למצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו פוסט-טראומה לאומית?
"לא פוסט-טראומה, טראומה לאומית. אני לא מכירה מישהו, לא בארץ ולא יהודי או ישראלי שחי בחו"ל, שלא חווה חרדה, אי ודאות, קושי או עצב. זו תקופה מאוד מורכבת, לכן גם השיחות שמגיעות אלינו הן שיחות קשות מאוד, שייקח הרבה זמן להתאושש מהן".

יש תחושה שההתנדבות מקלה קצת על התחושות הקשות מהמצב?
"בוודאי. זה מה שמסביר את גל ההתנדבות הענק ששוטף את החברה שלנו. אנשים פשוט מגויסים, הם רוצים להרגיש משמעותיים, להרגיש שהם עושים משהו. זה נותן להם משמעות וכוח. היום, המתנדבים שלנו מגיעים לסניפים במקום לעבוד מהבית כדי להיות ביחד, כדי לשתף, לאוורר ולדבר, להחזיר לעצמם איזו שליטה. ברמה אישית זה עושה טוב כי את מרגישה שאת לא פאסיבית".

>> כמו בבית: אורלי רובינזון עוזרת למפוני העוטף להתחיל מחדש

לאן יכול לפנות מי שמרגיש כרגע מצוקה?
"כמובן שיש את הקווים של ער"ן, שזמינים 24/7 במספר 1201. הם מאוישים על ידי מתנדבים שיתנו מקום לשתף, לאוורר ולנרמל את מה שאנשים מרגישים. מי שלא מרגיש בנוח בטלפון, אפשר לפנות גם בצ'אט, במייל או בוואטסאפ. מעבר לכך, אני חושבת שנכון למנן את כמות הצפייה בטלוויזיה והצריכה של תוכן שקשור למצב, ולנסות לייצר שגרה עד כמה שאפשר: לפגוש חברים, להיות עם המשפחה, לשמור על תחביבים ולעשות ספורט. אם עושה לכם טוב לרקוד, לשמוע מוזיקה או לקרוא, באמת כדאי. באמת חשוב מאוד בתקופה הזו לדאוג גם ברמה האישית לצרכים הבסיסיים, לאכול כמו שצריך ולישון טוב עד כמה שאפשר. לניצולי המסיבה – יש לנו קו ייעודי שמאפשר קבלת עזרה נפשית וקבלת 12 מפגשים עם איש מקצוע. לדוברי שפות שונות – יש לנו קווים בערבית, רוסית, אנגלית ובכל שפה שיש בה צורך".

"המסר שלנו הוא מסר של תקווה", מסכמת סלע-פלד, "שיהיה בסדר, שהדברים יסתדרו, אנחנו עם חזק וכבר עברנו דברים קשים. אני באמת מאמינה בזה, שאנחנו טובים ואנחנו נתגבר, אבל אלה ימים קשים, לכולנו. הביחד שלנו הוא חשוב, לדבר על הדברים זה חשוב, וככל שנאוורר את הרגשות שלנו החוצה, בטיפול או בכל אופן אחר, נמנע ביחד את ההיווצרות של פוסט הטראומה שלנו".