"לדבר עם עוד בנות שאיבדו בן זוג זה מה שמרגיע אותי"

ליאור שיין (22) מרעננה, מנסה להתרגל לחיים החדשים שלה – חיים ללא בן זוגה האהוב בארבע השנים האחרונות, זה שהיא כבר תכננה את חייה איתו, רס"ל אמיר פישר ז"ל, לוחם יחידת הקומנדו בדובדבן. הוא נפל בשבת הארורה של השבעה באוקטובר, בהיתקלות מחבלים בכפר עזה, והיה בסך הכל בן 22 במותו.

>> "הייתי מחוברת אליו בכל וריד בגוף. מעתה, אחיה בשביל שנינו"

"מרגע ההיכרות שלנו היינו בלתי נפרדים", מספרת שיין בריאיון. "הכרנו במסיבת בית אצל חברים ב-2019, שמעתי אותו מדבר עם חבר על כך שהוא בביקור בארץ מכיוון שהוא חי אז בגאנה שבאפריקה עם משפחתו, ולפני כן היה ברילוקיישן ברומניה. גם אני עליתי לארץ מרומניה כשהייתי בת 8, ולכן פניתי אליו והתחלנו לדבר. גילינו שחיינו ברומניה באותן שנים, שהמשפחות שלנו מכירות ושאפילו למדנו באותו יסודי, אבל בגלל שהוא גדול ממני בשנה לא הכרנו. אחרי המסיבה הוא מצא אותי באינסטגרם, התחלנו לדבר ומיד קבענו שנספיק להיפגש לפני שהוא חוזר לחו"ל".

"תכננתי את החיים שלי איתו. אמרתי לו שהוא יכול להציע לי נישואים בגיל 25. היה לנו תכנון – הוא רצה ארבעה ילדים והיה מוכן להתפשר על שלושה. עכשיו העתיד מפחיד אותי. פתאום אני צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש"

"ישר אחרי הדייט הראשון יצאנו לעוד אחד, ומהדייט הראשון הרגשתי שיש משהו מיוחד בינינו", שיין מספרת. "הוא טס חזרה ובעודנו ממשיכים לדבר הוא שאל אם אני מוכנה לעשות קשר מרחוק, מאוד פחדתי מלא לראות אותו. ככה היינו בכל חודשי תחילת הקשר שלנו. אחד החלומות שלו היה לעשות צבא, ובסוף פברואר 2020 הוא כבר עשה עלייה לארץ במטרה להתגייס".

הוא רצה להיות לוחם?
"כן, בהתחלה הוא התגייס לשלדג והודח בהדחה האחרונה. כל לוחם שנופל משלדג יכול להתקבל לקומנדו, אז משם הוא הגיע לדובדבן. הוא התגייס כשהיה בן 19, אז באותה שבת שחורה הוא עוד היה בשירות. הצבא שלו התחיל בקורונה, ומצאנו את עצמנו מעבירים את הסגר הראשון אצלי, ואחרי 18 ימים ביחד הוא כבר אמר לי שהוא אוהב אותי".

"תכננתי את החיים שלי איתו". ליאור שיין ואמיר פישר ז"ל | צילום: באדיבות המרואיינת

וואו, כמה מהיר היה החיבור ביניכם.
"את לא מבינה כמה. מהתחלה היינו בלתי נפרדים. תמיד לפני פעילויות הוא דאג להרגיע אותי שהכל יהיה איתו בסדר, הוא הראה אהבה בצורה הכי מילולית שיש: אמר לי כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא מתגעגע אליי. יש כל כך הרבה הקלטות שבהן הוא אומר לי כמה הוא אוהב אותי ואני נאחזת בהן. לא רק אליי הוא היה מראה אהבה – גם להורים שלו ולאחותו. הוא מאוד העריך ומאוד אהב, זה מה שמוביל אותו כבנאדם".

ספרי לי על התחביבים שלו, על החלומות שלו.
"אמיר חלם להיות שחקן כדורגל ולשחק בצ'כיה, הוא היה בנאדם מאוד פעיל ומאוד שמח. הוא גם מאוד אהב מסיבות, במיוחד בתקופה האחרונה. הוא אהב לרקוד והיה הבנאדם הכי שמח שאני מכירה, אופטימי חסר תקנה. הוא מאוד אהב לטייל, ובגלל שהוא לא גר בארץ רוב חייו, הוא היה מגלה מקומות חדשים ורוצה שנטייל בהם. הצוות שלו היה עושה המון זולות בכל מיני מקומות. בחודשים האחרונים לחייו הוא עוד הספיק לבלות בחופשת סקי עם הצוות שלו והתאהב בסנובורד. הייתה צריכה להיות לו רגילה השבוע והיינו אמורים לטוס לסקי".

כחייל בודד, פישר שהה בדירה בתל אביב כשהיה יוצא הביתה לסופי שבוע, והשניים היו מבלים את כל סוף השבוע ביחד. "הסופ"ש היה זמן שלי ושלו", שיין מספרת. "ממש היינו מבלים מחמישי עד שבת ביחד, כשבדרך הוא מנסה לראות את כל החברים, לא להשאיר אף אחד בצד. היה לנו חוק שחייבים לישון ביחד כשהוא בבית".

>> "אחרי שגנבו ממני הכל וניסו לרצוח אותי, הבנתי שעליי לשנות את חיי"

"הוא אמר 'אני אוהב אותך', וזו הייתה השיחה האחרונה שלנו"

באותה שבת ארורה הייתה שיין בתל אביב. "הייתי עם המשפחה, ישנו במלון וחגגנו לאימא שלי יום הולדת. בשש וחצי בבוקר, כשהתחילו האזעקות, כתבתי לו שיש אזעקות בתל אביב", היא משחזרת. "ידעתי שהוא בבסיס באזור ירושלים ושם עוד לא התחילו אזעקות. סימסתי לו אבל הייתי בטוחה שהוא ישן. הוא התקשר אליי בשמונה בבוקר, אמר שמקפיצים אותו, שהוא עולה על ציוד ונוסע לשם. שאלתי 'מה זה לשם, לעוטף? לתוך עזה?' כי זה לא התחום שלהם. הוא רק ידע שהוא נוסע דרומה והיה צריך לסיים".

"ביקשתי שישמור על עצמו. אמרתי לו שאני אוהבת אותו", היא ממשיכה, "הוא אמר 'אני אוהב אותך', ואלו היו המילים האחרונות שלו. זו הייתה השיחה האחרונה שלנו. זו הייתה הפעם האחרונה ששמעתי את קולו, ל-40 שניות אחרונות של חיוך".

"הוא נתן לי 40 שניות אחרונות של חיוך". ליאור שיין ובן זוגה אמיר פישר ז"ל | צילום: באדיבות המרואיינת

מה את יודעת על מה שאירע לו באותה שבת?
"הוא והצוות שלו הגיעו באזור 9 וחצי לכפר עזה, הם נכנסו להילחם שם במחבלים במטרה לטהר את הקיבוץ. הם עברו בשלושה בתים והצליחו לטהר אותם, עד הבית הרביעי. בכניסה לבית חיכה להם מארב שתוכנן על ידי מחבלים, הם חטפו אש ואמיר נהרג במקום. היו שם המון פצועים וגם המפל"ג שלו, בן ברונשטיין, נהרג. אמיר נפל במרפסת של הבית הרביעי, הוא היה מאוד קרוב לאן שהיה צריך להגיע. אם רק היה מצליח להתקדם עוד כמה מטרים, אולי לא היינו מדברות עליו היום. אמרו לי שלאמיר ולבן לא היה סיכוי".

"לאחר התקרית והידיעה על מותו, הלכנו לכפר עזה לראות איפה הכל קרה, ובמקום שאמיר נפל – מצאנו איזשהו סימן ממנו", משתפת שיין, "לאמיר היה קעקוע של פאזל על הגוף, הוא רצה להוסיף חתיכה נוספת ולרשום עליה את המספר 40, מספר הצוות שלו, ולא הספיק. זה הקעקוע הכי בולט שיש לו. שם, במקום בו אמיר מצא את מותו, מצאנו שקית מתנה שקופה עם חמש חתיכות פאזל. למה שתהיה שקית כזו על הדשא בין כל ההריסות? ידעתי שזה סימן ממנו. שהוא כאן איתי. מאז אני מרגישה אותו מלווה אותי בכל".

"לדבר עם עוד בנות שאיבדו בן זוג זה בין הדברים היחידים שמרגיעים אותי. אני יכולה להגיד להן הכל והן לא ישפטו אותי, כי הן גם ככה. אנחנו מחזקות ומחזיקות אחת את השנייה"

מדהים. איך את מעבירה את התקופה מאז לכתו? מה עוזר לך?
"אני עושה דברים שהיינו עושים ביחד, הולכת למקומות שאהבנו לטייל בהם, ומדברת אליו. היה לנו קטע שבימי שישי בבוקר הולכים לים, אז אני אוהבת ללכת לים עם הכלב שהמשפחה שלי הביאה. לאמיר היה חלום שיהיה לו כלב ענק שיוכל ללכת איתו לים, אז הבאנו את סוג הכלב שאמיר דיבר עליו ואני לוקחת אותו איתי לטיולים. אני יודעת כמה אמיר היה אוהב את הכלב אז אני מאוד שמחה, זו כמו עוד חתיכה ממנו".

לפישר ושיין היו תוכניות רבות לעתיד, שכעת נראה לה מפחיד מאוד בלעדיו. "העתיד מאוד מפחיד אותי. תכננתי את החיים שלי איתו, היינו ביחד ארבע שנים ותמיד דיברנו על חתונה. אמרתי לו שהוא יכול להציע לי נישואים בגיל 25. היה לנו תכנון – הוא רצה ארבעה ילדים והיה מוכן להתפשר על שלושה", היא אומרת. "עכשיו זה מפחיד אותי במיוחד – משפחה זה לא משהו שאני אוותר עליו, ופתאום ואני צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש".

"אני אגשים את כל מה שהוא עוד לא הספיק". ליאור שיין ואמיר פישר ז"ל | צילום: נדב קרלינסקי

>> "אין לי פרטנר שיחזיק לי את היד, כי הוא מרותק למיטה"

"אני עוד לא יודעת להגיד מה יהיה", ממשיכה שיין, "אני חיה מיום ליום, אבל אני מאוד רוצה להגשים את חלומותיו. הוא מאוד רצה לטייל, תכנן לטוס תאילנד לחודש עם הצוות בשחרור, ואחר כך לדרום אמריקה. רציתי ללכת לטייל בשבילו – חשבתי לטוס עם אנשים שקרובים אליו, להרגיש אותו שם, ולעשות את כל מה שהוא לא הספיק לעשות – שזה אומר לחיות, לטייל, ולחוות עוד חויוות".

יש בך את הפחד הזה? להמשיך לחיות?
"זה קטע שזה מה שאת שואלת. הייתה לנו שיחה בשישה באוקטובר, יום לפני שכל זה קרה. הוא אמר לי מילים מאוד אוהבות, יותר מתמיד, ש'אסור לנו לוותר על מה שיש בינינו, אנחנו צריכים לשבור שגרה, לטייל'. הוא אמר שהוא מחכה לתקופה שלפנינו. הוא חיכה להתחיל את החיים איתי, עם החברים, מאוד ראינו את זה קרב – אז אני אמשיך, בכוונתי להגשים את הכל עבורו".

איך מתנהלת השגרה שלך מאז שאיבדת את אמיר? איך ממשיכים הלאה?
"הייתי אמורה להתחיל עבודה רצינית באוקטובר, לאחר שחזרתי מהטיול הגדול, מה שכמובן לא קרה. אני עושה מילואים במודיעין של חיל האוויר, והעובדה שאני שם מאוד עוזרת לי. ימי חמישי היו הימים שלנו, הוא היה דופק לי בדלת והיינו הולכים לאכול ביחד סושי. סופי השבוע הכי קשים לי, אז בימי חמישי אני תמיד מבקשת להיות במשמרת כדי לא להיות בבית. זה הכי מורגש בסופ"ש כי זה היה הזמן שלנו. המשפחה עוזרת לי מאוד. בנוסף, המשפחה של אמיר כאן בארץ מאז השבעה באוקטובר. המשפחות שלנו עושות ארוחת שישי ביחד ואני ממש מרגישה חלק מהמשפחה. אני רואה אותו במשפחתו וזו הנחמה שלי, שאם לא הוא, לפחות הם פה. הם עושים לי טוב, ובתוך הקושי אני יודעת שיש לי אותם. לשמחתי היו לו המון אנשים שאוהבים אותו, אז אנחנו ביחד באבל".

ליאור ואמיר עם משפחת פישר | צילום: באדיבות המרואיינת

"כשמופיעות על המסך צמד המילים 'הותר לפרסום', זה קשה לי", משתפת שיין, "זה גורם לי לחשוב על עוד משפחות שעוברות את מה שאני, ושזה לא יגמר בקרוב. אני עברתי את השיחה הנוראית הזו שבה בישרו לי שאמיר מת, ולראות את זה קורה שוב ושוב לא נותן לי לחזור לשגרה רגילה. עד שהמצב לא ירגע וחבריו לא יחזרו הביתה, אני לא אחזור לשגרה. הוא תמיד בראש שלי, לא משנה מה אני עושה. הדברים הכי בסייסים מזכירים לי אותו וזה לא ישתנה. אני מקווה שבשלב מסוים, לצד הכאב, אני אזכור אותו ואת הארבע שנים הכי טובות בחיים שלי, יותר מאשר כמה כואב לי עכשיו – אבל אני עוד לא שם".

שיין מנסה לזכור את פישר חי, צוחק ומתבדח, כפי שהיה עושה איתה: "להתרכז בכמה טוב הוא היה, נותן לי דרייב להמשיך לחיות את החיים שלי כמו שהוא היה רוצה. תמיד הוא היה אומר לי כמה טוב לו לראות אותי מחייכת, ויש לי המון שיחות שמורות שעושות לי טוב על הלב ואני עוברת עליהן כל לילה. הוא היה הבנאדם הכי צוחק ומצחיק, גם כשהיינו רבים הוא היה צוחק עליי שאני בכלל רבה איתו. כשהייתי כותבת לו שהוא מעצבן אותי, הוא היה עונה לי 'אני אוהב אותך', זה סוג הבנאדם".

>> "נשארתי לבד אבל ידעתי שאני לא יכולה להיכנע לפחד"

מאז מותו של פישר, שיין מוצאת נחמה בעמותת "הותיר אחריו חבר.ה", המלווה אותה בכל התקופה הכואבת הזו. העמותה היא הארגון היחיד הפועל למען בני ובנות זוג לא נשואות/נשואים של חללי וחללות צה"ל. העמותה מעניקה לבני ולבנות הזוג מעטפת שיקומית תומכת ומותאמת המסייעת להם להתמודד עם האירוע שפקד אותם, ומלווה אותם בתהליך שיקומם והחזרתם לחיים. שיין חברה באחת הקבוצות, המחולקות לפי אזור מגורים ובה מצאה חברות לחיים, שמבינות אותה טוב יותר מכפי שמבינה אותה כל חברה.

בסוף נובמבר 2023, הוציאה הזמרת מיקה ולטמן שיר חדש בשם "נתראה בזמן אחר", בשיתוף העמותה. בקליפ השתתפה שיין, יחד עם חברות שכולות נוספות מהעמותה.

"לדבר עם עוד בנות שאיבדו בן זוג זה בין הדברים היחידים שמרגיעים אותי", היא מספרת על הקשרים המיוחדים שנוצרו לה, "איתן אני יכולה לשתף הכל, הן מבינות, והן היחידות שחיות את זה גם. אני יכולה להגיד להן הכל והן לא ישפטו אותי, כי הן גם ככה. אני רואה אותן פעם בשבוע, וזה עושה לי טוב על הלב. אנחנו מחזקות ומחזיקות אחת את השנייה".

לדברי העמותה, עד ה-7 באוקטובר מנתה העמותה כ-250 חברות, ומאז אותה שבת ארורה הכמות הוכפלה – כאשר הצטרפו כ-250 חברות חדשות לעמותה, מספר חסר תקדים המחייב תקציבי ליווי מקצועי, שהעמותה זקוקה לה.

הערב, שלישי 5 במרץ, ב-18:00, רשת רזילי, יקב "היוצר" וקניון רמת אביב נרתמים לאירוע התרמה משותף למען עמותת "הותיר אחריו חבר.ה". במסגרת האירוע, האמנית אורית פוקס איירה תווית מיוחדת לבקבוקי השרדונה של היקב, שיוצעו למכירה במחיר מיוחד של 50 ש"ח בחנויות רשת רזילי. כל ההכנסות יוקדשו לעמותה. 

יין יקב היוצר במחיר מיוחד של 50 ש"ח בתרומה לעמותת "הותיר אחריו חבר.ה" | צילום: יח"צ