והרי התחזית: גם ב-2020 נמשיך להיות אגואיסטים
אבל לא בהכרח בקטע רע. חזאית הטרנדים עדי יופה מגלה אופטימיות בדוח הטרנדים שלה לשנת 2020, לפחות כל עוד לא נפשל
אין יותר על מי לסמוך. אם צריך לאמלק את דוח הטרנדים השנתי של חזאית הטרנדים עדי יופה, האמירה הזו שלה בהחלט מסכמת את המסר. הדוח פורסם רגע לפני שהעשור החולף התנדף פינת העשור החדש ושנת 2020, והוא עומד בסימן לקיחת אחריות והחזרת השליטה. יופה טוענת שהעשור האחרון היה מאוד פונקציונלי – החיים הפכו למהירים, מלאים ועמוסים. יותר מדי עמוסים. "רק עכשיו אנחנו מתחילים להבין את ההשלכות של אורח החיים הזה עלינו. רק עכשיו אנחנו מתחילים להבין שיש לנו רק כדור ארץ אחד, מוח אחד, גוף אחד ואפילו ארון בגדים אחד. הטרנדים, השפע והפתרונות הטכנולוגיים – כל אלה לא באמת עזרו לנו להתעמת עם זה שכדור הארץ שלנו בסכנה".
>> המחיר היקר שכדור הארץ משלם על אופנה בזול
"קרה איזה שיבוש נורא גדול", היא ממשיכה. "השיבוש נבע מהרצון האנושי לייצר עוד ועוד ולהיות כמה שיותר יעילים, אבל בסוף הכדור מתחמם, המסכים שורפים לנו את המוח והארון שלנו מתפוצץ. אנחנו חיים בתקופה גדולה מאוד של שפע, צונאמי אמיתי שאנחנו כבר לא יכולים לשאת אותו. במשך כל התקופה הזו פנינו לטכנולוגיה שתציל אותנו, שתטייב את המידע ותציע לנו דברים מדויקים יותר, אבל בסופו של דבר זה עלה על גדותיו ובהדרגה גם איבדנו אמון בטכנולוגיה הזו".
אז מה עכשיו?
"מה שאנחנו מתחילים לראות זה תהליכים של התבוננות וחישוב מסלול מחדש על איך שהחיים שלנו צפויים להיראות. אנשים מתחילים לשנות את ההתנהגות שלהם כדי שיהיה להם עתיד ועולם טוב יותר לחיות בו. כבר לפני חמש שנים דיברתי על כך שאנחנו מאוד אגואיסטים וגם שהטכנולוגיה הפכה מאוד אגואיסטית. אבל עכשיו אנחנו מדברים על אגואיזם מסוג חדש – על לקחת בעלות מחדש באקט של Re-Owning כדי שנוכל לחיות טוב יותר. אחרי שנים של צריכה, אנחנו חייבים לדאוג לעצמנו, להיות אקטיביים יותר, כי אין יותר על מי לסמוך".
אז איך כל הרעיונות הגדולים האלה יתבטאו בחיים שלנו?
"כל תנועת האקו-אקטיביזם הולכת וצוברת תאוצה, תנועות שמקדמות כלכלה מעגלית (גישה כלכלית של ניצול מקסימלי של משאבים בשביל למנוע בזבוז) ואורח חיים של זירו ווייסט (קהילה שפועלת לפי אג'נדה של אפס פסולת, מ"ג) שזה המומנטום שלו. הרבה תנועות מתעכבות היום על הפתחתת הצריכה. אנשים מתחילים להגיד לעצמם שהם לא בהכרח צריכים לקנות דברים, ויכולים למשל לייצר שמפו או חומרי ניקוי מחומרים זמינים בבית. יש חברות סטארטאפ שמתמקדות בדרכים לייצור עצמי של משאבים, כמו, למשל, לייצר מוצרים מנוצות. יש חברות שלוקחות קליפות של תפוחי אדמה והופכות אותן למוצרים. יש גם שכונה באריזונה שאסור לנסוע בה במכוניות. כלומר, אנחנו הופכים את הדרך שבה אנחנו צורכים משאבים להכי אופטימלית, אפילו במחיר של יעילות עצמית. זו חשיבה אחרת, מאוד אקטיבית אחרי שנים של פסיביות".
גם עולם האופנה מתעסק בשאלות האלה. לפי יופה, בארה"ב ובסין חלו גידולים מטורפים בצריכה של מוצרי יד שנייה. רשת מייסיס מציעה פריטי יד שנייה ב-40 חנויות שלה בארה"ב, וגם ברשת ההלבשה וציוד הקמפינג האמריקאית פטגוניה הכניסו פריטי יד שנייה לחנויות. "זה שאנחנו ממחזרים זה לא מספיק כי אנחנו ממשיכים לייצר", אומרת יופה. "כל הרעיון הוא לעצור ולשאול את עצמנו עם אנחנו באמת צריכים את מה שאנחנו קונים. כשרוכשים יד שנייה אפשר עדיין להתחדש, אבל בדרך אחרת".
>> למה הפסקתי לקנות בגדים חדשים? וגם המלצה על חנויות יד שנייה שוות
גם העומס הטכנולוגי הוא אישיו גדול, ומחקרים כבר מתחילים למצוא קשר בין זמן המסכים של ילדים לירידה ביכולת הקוגניטיבית. המגמה החדשה, לדברי יופה, הולכת לכיוון גמילה ממסכים ודיאטות טכנולוגיה. היא נותנת דוגמה של קבוצת יזמים בסיליקון ואלי שהחליטה לעשות "צום דופמין", כלומר, להימנע מכל פעילות שיכולה לעורר את ההורמון הזה שמשתחרר במצבים של ריגוש, כולל אלכוהול, סקס ומדיה חברתית.
>> האם השימוש במסכים פוגע בבריאות העיניים?
מגמה נוספת חשובה שמתפתחת היא לקיחת אחריות על כל מה שקשור לדאטה שלנו. "מתפתחת מגמה שמתגמלת אנשים על השימוש בדאטה שלהם", אומרת יופה. "אנשים כבר לא מוכנים שהחברות הגדולות יעשו שימוש בדאטה שלהם מתי שהם רק רוצים, ואפילו דורשים לקבל על כך תגמול".
כל זה קורה בעולם, אבל מה הסיכוי שזה יקרה גם בישראל ב-2020?
"בארץ כבר אפשר למצוא קהילות שמתעסקות בלקדם רעיונות כאלה ושינויים גדולים, אבל זה לוקח זמן, הכל אצלנו תמיד בדיליי".