מותר לך לקבל עזרה גם אם "רק" צילמו אותך באקט מיני

הטלפון מצלצל, אני עונה "מרכז סיוע שלום". לפעמים, מהצד השני של הקו יש שתיקה, לפעמים "היי" בקול שקט, כמעט בלחישה, לפעמים השיחה תתחיל במשפט "אני לא בטוחה שאתן יכולות לעזור עם זה" או "האמת היא שלא קרה לי משהו כזה נורא". אני מציעה שמי שפונה תספר לי – אם היא רוצה ואיך שמתאים לה – מה קרה, ונוכל לנסות לחשוב ביחד איך אנחנו יכולות לעזור, וגם להפנות במידת הצורך לעוד גורמים. 

>> "היו לו התפרצויות זעם מטורפות, לשבור חצי בית בהתקף אחד"

קצת מספרים: במהלך שנת 2022 טופלו בשלושת קווי החירום (נשים, גברים וגברים דתיים וחרדים) של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית – 12,385 פניות. זה מספר עצום, ואם חשבתן שרוב הפניות אלינו הן בנושאי אונס ופגיעה מיניות קשות – אז לא רק. פונות למרכז הסיוע גם נשים שעברו הטרדות מיניות שהחברה ממהרת לסווג כ"קלות", כמו צילום ללא הסכמה במהלך אקט מיני והפצת התמונות או הסרטונים. אישה שקרה לה אחד מהמקרים הללו, שחוותה הפקעה כה בוטה של שליטה – נמצאת במצב פגיע – אבל לא פעם, האנשים שמסביבה מגיבים באופן לא רגיש, אולי אפילו בשיפוטיות. המרכז וקו הסיוע מציעים מענים בנושאים מגוונים, אך בעיקר הקשבה, הכרה ותיקוף.

אפשר להתקשר ולקבל עזרה גם אם "רק" צילמו אותך ללא ידיעתך | צילום: GettyImages

עבורי כמתנדבת, המענה הראשוני והבסיסי ביותר הוא פשוט להקשיב. להקשיב בלי לשפוט או להעביר ביקורת, בלי לומר "כן, אבל…" או לשאול למה כן או לא הלכת, נשארת, צעקת, מה חשבת לעצמך כשהסכמת שיצלם אותך, למה חשבת שהוא הזמין אותך, למה נזכרת רק עכשיו. השאלות האלה, הביקורת והשיפוטיות הן אחת הסיבות לכך שגם כיום, למרות שעברנו דרך מרובת הישגים ולמרוות מהפכת מי טו, הרבה נשים בוחרות לא לדבר. גם כיום, הדיבור על הפגיעה מגיע עם מחיר שלא כולנו רוצות או יכולות לשלם. לי, באופן אישי, חשוב להבין ולכבד את הבחירה של כל אחת, וחשוב לי גם שמי שרוצה לדבר – גם אם היא לא בטוחה מה להגיד ואיך לספר, אפילו אם היא רוצה להתקשר ולשתוק יחד על הקו – תדע שיש לה עם מי. 

תפיסת העולם של מרכז הסיוע ושלי כמתנדבת היא תפיסת עולם פמיניסטית, שנוגעת, בין היתר, להבנה שנשים הן לא מכלול שכל החברות בה דומות, לכך שחוויית הקיום של כל אישה בעולם נראית אחרת. לצד זאת, יש גם היבטים משותפים, ולכן, גם אם אנחנו עוברות חוויות שונות, יש קווים שמחברים ביניהן. כנשים, יש דברים שאנחנו שומעות ולומדות ורואות ומבינות כבר מגיל קטן, חלקם נאמרים בצורה מפורשת וחלקם נרמזים. יש ידיעות שמוטבעות ונצרבות בתוכנו, שקשורות למקום שלנו בעולם, לערך של העבודה שלנו, לתוקף של הסיפור והמילים שלנו. אנחנו לומדות לנהל שיחות שלמות עם עצמנו ולבדוק אם באמת קרה לנו משהו, לשאול את עצמנו אם לספר ומי בכלל יאמין לנו, להטיל ספק ולהפחית מהמקרה, אולי זה באמת לא כל כך נורא ובכל מקרה לא כדאי לעשות מזה סיפור גדול, מה כבר קרה. 

היום מבינים שהיא הייתה קורבן. פמלה אנדרסון | צילום: GettyImages

>> "לגברים קשה להודות שהבעיה אצלם, האישה תעבור את כל הטיפולים"

בתוך החווייה הזאת, שיכולה להיות מערערת ומתישה, שיש בה הרבה פעמים גם בדידות ועצב וכאב, בושה ואשמה והמון סימני שאלה וחוסר ודאות, יכול להיות פתאום גם רגע שנכנס בו אור. זה יכול לקרות אם במקום הטלת הספק בעצמנו, אם מול האשמה והצורך להתנצל – נדע שיש מקום ותוקף לכל מה שאנחנו מרגישות כרגע. אם במקום המשפט "מה כבר קרה?" נשמע שקרה משהו שלא היה צריך לקרות, שלא רצית ולא הסכמת שיקרה, שגבולות נחצו ונפרצו וזה כואב. אני לא יכולה להבטיח למי שמתקשרת לקו הסיוע שיהיו לי תשובות או שנמצא את הפיתרון המושלם, אני לא יכולה להבטיח לה שאחרי השיחה זה יכאב פחות, יהיה פחות מתסכל או מייאש או לא הוגן. אני כן יכולה להבטיח למי שפונה שאני אהיה איתה, אקשיב לה ולסיפור שלה כמו שהוא וכמו שמתאים לה לספר אותו, ואזכיר לה שהיא לא חייבת להחזיק את זה לבד אם היא לא רוצה. 

קו סיוע לנשים 1202
קו סיוע לגברים 1203
צ'אט סיוע