יום התנגדות לדיקטטורה: למה אנחנו צריכות לצאת ולמחות היום?

הסערה של השבועות האחרונים בכל מה שקשור לרפורמה – או להפיכה – המשפטית (תלוי את מי שואלים) מגיעה היום לשיאה עם יום השיבוש הלאומי, הכולל הפגנות, שיירות, צעדות וחסימות כבישים בכל רחבי הארץ במחאה על כך. אבל איזה נושאים היא כוללת, ומה משמעות החקיקה?

>> פסקת ההתגברות תגרום לך שתופרדי מילדייך במרחב הציבורי

שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים
מטרת השינוי היא שבוועדה הממנה שופטים יהיה רוב לפוליטיקאים. כיום חברים בוועדה 9 חברים: שני שרים ושני חברי כנסת (הנוהג שאחד מגיע מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה), שלושה שופטי בית המשפט העליון ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. יש חובה שלפחות 4 מבין ה-9 יהיו נשים. כדי למנות שופט לעליון נדרש רוב של שבעה חברים בוועדה, כך שגם הפוליטיקאים וגם השופטים יכולים להטיל וטו בנושא (מה שהוביל לטענה המטעה שהשופטים הם אלה שממנים את חבריהם).
השינוי בהרכב הוועדה מובל על ידי יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן, והנוסח שיעלה למליאת הכנסת כולל וועדה בעלת 9 חברים, מתוכם 3 מהממשלה, 3 מהכנסת (2 מהקואליציה, כולל יו"ר ועדת חוקה, ו-1 מהאופוזיציה) ו-3 מהרשות השופטת: נשיאת העליון ושני שופטים בדימוס – שימונו בידי שר המשפטים בהסכמת הנשיאה. כך שלקואליציה יהיה רוב של 5 חברים מתוך 9.
במקביל, שר המשפטים מקדם תזכיר חוק עם הרכב מעט שונה: מספר החברים בוועדה יעלה מתשעה ל–11. הרכב הוועדה יכלול שלושה שופטי עליון, שלושה שרים ושלושה חברי כנסת – שניים מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. שני החברים הנוספים יהיו נציגי ציבור שיבחר שר המשפטים. רוב מובהק מקרב נציגי הוועדה – 7 מתוך 11 – ייבחרו על ידי הממשלה.

בין המתנגדות להצעה נמצאות היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ונשיאת העליון אסתר חיות. החשש הוא מפני פגיעה אנושה בעצמאות השופטים ומערכת המשפט ובהפרת האיזון בין רשויות השלטון, ובכך יפגע באופן משמעותי בדמוקרטיה.

>> למה השינוי בבחירת השופטים יפגע בנשים

בכל הנוגע לביקורת שיפוטית ופסילת חוקי יסוד, הקואליציה הובילה תיקון שיוסיף לחוק יסוד: השפיטה סעיף שכותרתו "חוסר שפיטות חוק יסוד", שיקבע כי "בג"ץ לא יידרש, במישרין או בעקיפין, לשאלה בדבר תוקפו של חוק יסוד ולא יהיה תוקף להחלטה שהתקבלה בעניין כאמור". הבעיה המרכזית היא שבשנים האחרונות, הממשלות בישראל נוהגות לתקן באופן תכוף את חוקי היסוד. כלומר, בשונה מחוקה שתיקונים אליה בדרך כלל דורשים רוב מיוחס (נהוג שני שלישים), בישראל הסעיף היחיד בחוק יסוד שדורש רוב של 80 ח"כים נוגע לאפשרות שלא לקיים בחירות בתום הקדנציה. אם חוקי היסוד משתנים תדיר, העובדה שאוסרים על ביקורת שיפוטית על התיקונים מעלה חשש כבד בכל הנוגע להתנהלות תקינה של הכנסת והממשלה.

בנוסף לתיקונים האלה, הממשלה מתכננת לאשר גם את "חוק דרעי 2", שנועד לאפשר לדרעי לשוב ולכן כשר למרות שנפסל, ולמנוע ביקורת שיפוטית על מינויי שרים.

מלבד השינוי בוועדה לבחירת שופטים, הרפורמה המשפטית כוללת 3 מרכיבים נוספים:

פסקת התגברות – שר המשפטים, יריב לוין, מבקש לחוקק שביטול חוקים, שינויים והגבלת תוקפם ייעשה רק בבית המשפט העליון, בהסכמה פה אחד של כל שופטיו בהרכב מלא (15 מתוך 15) ורק אם החוק סותר בבירור הוראה ששוריינה בחוק יסוד. גם אם בית המשפט העליון יבטל חוק במסגרת הביקורת השיפוטית המוגבלת, הכנסת תוכל להתגבר על פסק הדין ולחוקק את החוק מחדש ברוב של 61 חברי כנסת בשלוש הקריאות אם תציין בחוק בצורה מפורשת שהוא "תקף על אף האמור בחוקי היסוד". תוקפו של "החוק המתגבר" יהיה עד לתום שנה לכהונת הכנסת שלאחר זאת שחוקקה את ההוראה המתגברת, ואם הכנסת החדשה החליטה להאריכה – החוק יהיה תקף לצמיתות.

קשה לדמיין את היקף הסחטנות שנשים תאלצנה לעבור עם הרחבת הסמכויות הזו אכן תחוקק

מה משמעות החקיקה? הייעוץ המשפטי של ועדת חוקה, חוק ומשפט התריע מפורשות ששילוב התיקונים האלה יוביל לכך שהביקורת השיפוטית על חקיקה תצומצם באופן משמעותי ביותר.

מי שדוחף במיוחד את חקיקת פסקת ההתגברות אלו המפלגות החרדיות. יש לא מעט חקיקה שהמפלגות הללו מעוניינת להעביר, שבג"ץ עשוי לחסום במסגרת הביקורת השיפוטית. כך למשל,  שתי הצעות חוק עברו בהצבעה ראשונית: איסור הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח, והרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, שתאפשר להם לדון כבוררים בסכסוכים אזרחיים. כזכור, בתי הדין הרבניים פוסקים בהתאם להלכה, ומדירים באופן מוצהר נשים משורות הדיינים. קשה לדמיין את היקף הסחטנות שנשים תאלצנה לעבור עם הרחבת הסמכויות הזו אכן תחוקק. כמו כן החרדים מעוניינים לקבל בעזרת פסקת ההתגברות פטור גורף מגיוס, דבר שבג"צ פסל עד כה בטענה כי מדובר באפליה בין דם לדם.

הפיכת תפקיד היועץ המשפטי במשרדי הממשלה למשרת אמון
במקום שהיועצים המשפטיים ישמשו, כפי שמקובל היום, כפקידים בכירים הכפופים לחוק ומשמשים כשומרי סף, ההצעה מבקשת שמינוי והדחת יועץ משפטי ייעשו לפי שיקול דעת מנכ"ל המשרד, שהוא איש אמונו של השר הממונה. המכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם חוות דעת נרחבת בעניין שמסבירה ששינוי דרך מינויים ופיטוריהם של היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה יפגע בעצמאותם ובאי-תלותם: כאמור, הדבר יעקר את תפקידם כ״שומרי סף", שיחד עם תפקידם לסייע למשרדם להגשים את מדיניותו מבחינה משפטית, הם נדרשים גם להקפיד על כך שהמשרד הממשלתי פועל בהתאם לחוק ולמנהל התקין. הכפפת היועצים המשפטיים לדרג הפוליטי תפגע בשלטון החוק ובמנהל התקין, ועלולה לגרור פגיעה נוספת באמון הציבור בממשלה, שלא יוכל עוד לסמוך על כך שהתקיימה בחינה ראויה של חוקתיות וחוקיות החלטות הממשלה או פעולותיה. בד בבד, עולה החשש כי הפוליטיזציה של הייעוץ המשפטי תדרדר את איכות השירות הציבורי ותפגע באפקטיביות שלו.

>> לא סופרים אותנו: אפס נשים מונו כמנכ"ליות משרדי הממשלה

ביטול עילת הסבירות
המצדדים בביטול עילת הסבירות, מנמקים זאת שבמקום שיקול הדעת של השופט, תוחזר קבלת ההחלטות לממשלה הנבחרת. כלומר, הטענה היא שבמסגרת השימוש בעילת הסבירות בפסיקה, בית המשפט מחליף את שיקול-הדעת של נבחרי הציבור כאשר הוא מתערב בהחלטותיהם. מקור עילת הסבירות מתחום המשפט המינהלי, והיא משמשת לפסילת החלטה של נבחר ציבור או עובד ציבור, בטענה שההחלטה שהתקבלה לוקה בחוסר סבירות. העילה מאפשרת לבית המשפט לבחון את שיקול דעת של מקבלי ההחלטות: האם החלטת הרשות השלטונית עומדת מתחם הסבירות או שאינה סבירה באופן קיצוני.

הפרשן הפוליטי של עיתון הארץ, מיכאל האוזר-טוב, סבור שזאת טעות להתייחס לרפורמה כבעלת 4 רכיבים נפרדים. למעשה, הוא אומר, מדובר בשני חוקים: הראשון הוא ביטול הביקורת על החקיקה, המורכב מהשינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים יחד עם פיסקת ההגבלה. היא כוללת 2 מנגנונים משמעותיים שאמורים לרסן את הכוח של הכנסת: במידה וחוק נפסל פה אחד הכנסת לא תוכל להתגבר עליו, ובמידה והוא נפסל ברוב קולות ההתגברות תקפה רק ל-4 שנים. אלא שהצד השני של המטבע הוא החוק לשינוי שיטת בחירת השופטים. ברגע שלקואליציה יש רוב אוטומטי בוועדה למינוי שופטים- הסבירות שתהיה פסיקה מבטלת פה-אחד בעליון נמוכה מאוד, ולמעשה מנגנון הריסון מתפרק. לצד זאת, הפיכת תפקיד היועץ המשפטי במשרדי הממשלה למשרת אמון וביטול עילת הסבירות אלו למעשה החוק לביטול הביקורת על הממשלה. אם עמדת היועצים המשפטיים לא מחייבת את השרים ובית המשפט לא יכול לבטל את החלטותיהם – לא נשאר שום מנגנון פיקוח.

דמוקרטיה מורכבת מאיזונים ובלמים, ומהפרדת רשויות וכיבוד כוחן העצמאי. כבר שנים ארוכות שבישראל אין למעשה הפרדה בין הרשות המחוקקת (הכנסת) למבצעת (הממשלה). כל הצבעה, ולו המינורית ביותר, עוברת דרך המנגנון של משמעת קואליציונית, שמחייב את הקואליציה, שהיא הרוב בכנסת, להצביע בהתאם למה שסוכם בממשלה. כעת, במסגרת הרפורמה הנוכחית, ישנו מאמץ מכוון להכפיף גם את הרשות השופטת לממשלה.

תומכי הרפורמה טוענים שמרכיבים שונים בה נמצאים בדמוקרטיות ותיקות בעולם. זה כמובן נכון, אבל הצטברות השינויים יוביל לפירור מוחלט של איזונים ובלמים, ביטול של הפרדת הרשויות והכפפתן לממשלה, באופן שיעניק לה כוח בלתי מוגבל. כאן, ההשוואה לא יכולה להיעשות לדמוקרטיות אחרות, אלא רק למשטרים שנסוגו מדמוקרטיה, כמו הונגריה ופולין.

העדר מוחלט של איזונים ובלמים גרמו לפרשן הפוליטי המשפיע בישראל, עמית סגל, שמזוהה עם הצד הימני במפה ותומך ברפורמה משפטית נרחבת, להציע לימין לרכך את הרפורמה באופן חד צדדי. אגב, אחת מהצעותיו של סגל למעשה התקבלה והשינוי בחברי הוועדה לבחירת שופטים שצפוי להעלות להצבעה, דומה להצעתו. בין היתר, סגל מתנגד לביטול עילת הסבירות על הדרג המבצע, ביטול שיטת הסניוריטי (השופט הותיק הוא נשיא בית המשפט העליון) והפיכת תפקיד היועץ המשפטי במשרדי הממשלה למשרת אמון.

זאת גם הסיבה שבשבועות האחרונים נשמעות אזהרות לא רק ביחס לצורך הדחוף להגן על הדמוקרטיה, אלא גם בנוגע למצבה הכלכלי של ישראל. ניסיון העבר מלמד שבמדינות שביצעו את הנסיגה מהדמוקרטיה, הכלכלה נפגעה באופן משמעותי. פוליטיקאים בקואליציה מנסים לצייר את האזהרות כעמדה פוליטית-ערכית ולא כעמדה מקצועית. אבל זה ניסיון מגוחך, כשנגיד בנק ישראל, אמיר ירון, למשל, מציג את הדברים (לצד עשרות רבות של כלכלנים בכירים, שחלק לא מבוטל מהם עבדו בעבר עם נתניהו בממשלה).

הנשיא הציג תוכנית פשרה כבסיס למשא ומתן, בעלת 5 נקודות: חקיקת חוק יסוד החקיקה שעל בסיסו לא תהיה ביקורת שיפוטית, הגדלת מספר השופטים, תוכנית שתשים סוף לעינויי הדין, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שלאף רשות לא יהיה בה רוב – וצמצום השימוש בעילת הסבירות. מתווה הרצוג, בשונה ממתווה לוין שמתמקד בהענקת הכוח לממשלה בלבד, עוסק גם בקשיים שיוצרת המערכת המשפט ביחס לאזרח הקטן, שבגינם נדרשת הגדלה של מספר השופטים וצמצום התמשכות הליכים משפטיים. כרגע, הצעת הפשרה לא מתקדמת.

הנשיא הרצוג השתמש במילים חריפות, ודיבר על כך "שאנו רגע לפני התנגשות, ואפילו התנגשות אלימה. חבית הנפץ לפני פיצוץ, אנחנו על סף קריסה חוקתית ופגיעת איש באחיו". האיום בקריסה חוקתית הוא לא תיאורטי בלבד. אם הממשלה תעביר את הרפורמה המשפטית המתוכננת, תוצאותיה הן למעשה הפיכה שלטונית. אם בג"ץ יפסול את החקיקה בגלל הפגיעה בעקרונות היסוד של משטר מדינת ישראל, קשה לדמיין מה יקרה במדינה. הממשלה מחויבת לקיים את פסקי הדין של בג"ץ, ואם תבחר שלא לעשות זאת – יהיה כאוס הן במערכת עצמה, וככל הנראה גם ברחובות. זהו תרחיש אימים של ממש.