המירוץ לגמור: הגיע הזמן שנפסיק להתייחס לסקס כמו למשימה

כשקראתי את הספר "לעשות את זה – בואו נדבר על סקס" מאת האנה ויטון, חשבתי לעצמי שהוא מנכיח את אחת התופעות החשובות שכמעט אף אחד ואחת לא מדברים עליהן: העובדה שהמון נשים וגברים רצים לעשות סקס ולגמור עם זה, פשוטו כמשמעו. לעשות סקס שלא מתוך הנאה וסיפוק אמיתי, אלא להביא אחד את השניה לאורגזמה וללכת לישון. כדי לתת מעט ביסוס למה שכתוב בספר (אשר נכתב על ידי יוטיוברית מוכרת שאינה אשת מקצוע) – פניתי למנחת הקורס שלי לייעוץ מיני במכללת "פתרונות", שרה ברהום, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות למיניות מודעת, מרצה בקורס ייעוץ מיני למטפלים ויועצים זוגיים במכון פתרונות, כדי להבין האם התופעה הזאת אכן קורית בכמויות וגם לבדוק מדוע היא בכלל מתרחשת?

>> טנטרה למתחילות: תרגולים פשוטים שמשפיעים חזק 

כריכת הספר "לעשות את זה" | צילום: אתר עברית

מהידע שלך, כמה נשים ניגשות היום לסקס מתוך מקום של "לגמור עם זה ודי"?
"אין לי נתונים מדויקים, אבל אני יכולה לספר לך מהקליניקה ומקבוצות של מנחות מיניותנשים שמתעניינות במיניות ברשתות שהאחוזים הם מאוד גבוהים. אנחנו חיות בתרבות שמכורה למיידיות. הכל מהיר ועצבני, תרבות כזו שבה כולם רוצים עוד, שמקדשת את הראש ולא את הגוף, ושאין בה השהייה של הצרכים".

מה זאת אומרת "מקדשת את הראש"?
"ככל שאת יותר מג'נגלת ותופרת עוד משימות, את יותר סופרוומן, נכון? מצליחה עוד משימה ועוד משימה. כשאנחנו נכנסים לסקס היום זה כמו להיכנס למשימה, לעשות אורגזמות וללכת לישון. בעבר האישה הייתה נשלטת, לא פירנסה ולא היה לה שום סיי בנושא כסף. במשך השנים הפכנו את היוצרות ופתאום נשים מרוויחות ומצליחות לא פחות. כבני אדם, יש בתוכנו אנרגיה זכרית ונקבית, גם באישה וגם בגבר. כשאנחנו הופכות להיות נשים שעובדות מתוך אנרגיה זכרית – אנחנו הופכות להיות משימתיות בכל – תכונה שרואים אותה יותר אצל גברים, ורואים את זה גם בלעשות וי על הסקס".

אצל איזה נשים את רואה את זה יותר?
"אצל נשים שהן יותר 'השולטות' בבית, נשים יותר קרייריסטיות. כשאת מביאה את המשימתיות שבך לעבודה זה מעולה, אבל לעומת זאת כשאת מביאה משימתיות לסקס – אין אינטימיות. כשאת ברשימת משימות ומחשבות, את לא נוכחת ברגע ולכן את לא באינטימיות. כשאנחנו עושות אהבה אנחנו זקוקות לרגש. כשאנחנו באות חדורות מטרה לאורגזמה או חדירה ככלל, כי אחרת זה לא נחשב סקס, אז אנחנו במשימה. ואם כל התהליך מוכוון לשם – אנחנו לא באמת נהנות ולא נוכחות ברגע".

"אנשים לא מבינים שבעוד שלגבר לוקח בין 30 שניות ל-3 דקות להגיע לזקפה, לגוף הנשי לוקח בין 15 דק ל-20 דקות רק להתעורר", מספרת ברהום. "לוקח זמן להיפתח, שהדם יורד למטה וממלא את השפתיים והדגדגן, ויש מה שנקרא זקפת דגדגן. לוקח לנו זמן להירטב, עד שהמוח מקבל את המסר 'התעוררתי' ושולח פקודות – וזה לא כולל את הזמן שבדרך כלל לוקח לנשים להגיע לאורגזמה. 20 דקות עד שהיא תתעורר, וסך הכל 20 דקות נוספות עד שהיא גומרת, כשלאישה ממוצעת לוקח כ-40 דקות עד שהיא גומרת".

אז את אומרת שאם גם ככה לוקח לי משמעותית יותר זמן לגמור מהגבר, אז יקח לי עוד יותר זמן רק כי אני בסטרס.
"ולא רק זה. בסיטואציה כזאת אני גם לא קשובה לגוף שלי. בדקתי אם אני רטובה? אם הוא יכול לחדור אליי? כי אם אני לא רטובה – זה גם כואב. יש גם נשים שכתוצאה מזה כופות על עצמן מין טכני, שפעולת הגמירה אצל הגבר לא תהיה בכלל ממקום של לספק אותו, אלא ממקום שאם הוא גמר – כך גם האקט נגמר".

>> גברים שצריך לשרוף איתם את היחסים

"כשיש משימה – אין אינטימיות" | צילום: shutterstock

"יש לי זוג בקליניקה ש-30 שנה ביחד. הם בני 45, עם ילדים ובית", מספרת ברהום. "במשך 30 שנה היא הייתה מגישה לו את הישבן, לא רוצה סקס, לא משתפת אותו שהיא לא רוצה ובטח לא לימדה אותו מה נעים לה. היא הייתה סופרת את השניות עד שהוא גומר, הוא מסיים, היא מנגבת וזהו, יופי, עשינו וי. זה עצוב, הם עושים אורגזמות אחד לשני והולכים לישון. איפה החיבור? איפה האינטימיות? איפה האהבה? ושלא נדבר בכלל על נשים רבות שעושות סקס בכאב. הן כבר לא מדברות – יאללה, רק שיגמור".

אצל אותה אישה, לדבריה של ברהום, התפתחו במהלך השנים בעיות בריאותיות שונות באיבר המין, בעיות שברהום גילתה כאשר שאלה אותה אם היא בריאה. "כשאנחנו לא מחוברות לאיבר המין שלנו ורק מאלצות את עצמנו להביא אורגזמות או השפרצות", לדבריה, "אז איבר המין מתחיל לדבר – בצורת דלקות שתן, פטריות ודלקות".

בעיות שהתפתחו רק מעצם העובדה שהיא חיכתה לו שיגמור ודי?
"כשאת כופה על עצמך חדירה, ובן הזוג חודר מבלי שהפות מוכנה ומתעוררת, אחת הדרכים של הגוף לעצור את המצב, היא לדבר במחלות. כשאת בסטרס – את בסכנה, ואז את לא במצב של שחרור והתמסרות. יש המון ניתוק עצמי וחוסר חיבור לעצמי ולגוף, זו יותר עבודה טכנית. את לא באינטימיות עם עצמך או עם הפרטנר".

אחד הדברים שברהום סיפרה בריאיון והדהימו אותי באופן אישי, הוא הגילוי שקיים אביזר מין שנקרא "מאלץ אורגזמות", לא פחות ולא יותר, וכשמו כן הוא – מאלץ אותך ו"כופה עלייך" לגמור. בשביל להימנע מהשימוש בו, וליצור לעצמך "תפריט מיני אחר", לדבריה של ברהום, היא שולחת את הנשים שמגיעות לקליניקה שלה עם הדחף לגמור וללכת – לתרגיל של עינוג עצמי. אותן נשים, כך היא מספרת, נדרשות לבצע "רבע שעה רק של ליטופים בכל הגוף מבלי לגעת באיבר המין. שדיים, בטן, צוואר, עורף, ירכיים. וכשאת נוגעת בסוף רבע השעה באיבר המין, את רק מתחילה לגעת מסביב ועוד לא בדגדגן".

אחרי שאת פוגשת אותן בקליניקה והן עברו עינוג עצמי, הן מתמסרות יותר לקיום היחסים?
"לגמרי. היא אישה שעושה תהליך, מאטה, לומדת להיות נוכחת ברגע ומפסיקה לראות תסריט אחד לעינוג עצמי. כזה שהוא לגעת בדגדגן ויאללה טאק לכפות עליו אורגזמה. כל הגוף שלך צריך מגע. למה שתאלצי את הדגדגן להוציא אורגזמה? כשאנחנו עוסקות רק בחדירה, אנחנו נתקעות בתפריט מיני קבוע, ולא פעם משעמם. אז גם מתחילה הירידה של התשוקה – אין משחקיות, אין גיוון, אין שעשוע. אין שובבות".

>> אביזרי המין שאתן עדיין לא מכירות 

"הגוף שלנו הוא מדהים. בנשיקה עוברים אותה כמות של הורמונים כמו בחדירה, רבים לא יודעים את זה", ממשיכה ברהום. "כשאנחנו נמצאות במשימתיות של לגמור וגמרנו, זה גם מחזיר אותנו לדיון של 'כמה זיינת? כמה אורגזמות הבאת', דיון שקורה המון בין גברים בדרך כלל ואין בזה שום חיבור לגוף. מה זה משנה אם גמרת שמונה פעמים או פעם אחת? בכלל נשמת? התחבקת? התמסרת?".

שרה ברהום | צילום: באדיבות המצולמת

לברהום יש מספר תרגילים עבור זוגות שרוצים לשנות את הדרך בה הם מקיימים יחסי מין, כדי להוציא את ה'משימה' מהתפריט. ליקטנו כמה מהם פה עבורכן:

הפרשת הורמוני אהבה

"לאוקציטוצין ודופמין, הורמוני האהבה, לוקח בערך דקה עד שלוש דקות להתחיל לזרום ולהיות מופרשים מבלוטת האצטרובל. עד שאת בכלל מבינה שנעים לך. כדי להפריש אותם בגוף, מתחבקים צמוד ארוכות, נושמים נשימות ארוכות ועמוקות, מסתכלים בעיניים באהבה, צוחקים-רוקדים-שרים לפני שבאים למעשה אהבה. כשההורמונים האלה מופרשים, כעבור כמה דקות אנחנו מרגישות ומרגישים יותר אהבה, עונג, חיבור והיי. כשאנחנו מרגישות ומרגישים בטוחים בזרועות בני הזוג אנחנו יכולים להתמסר לתחושות הגוף והעונג, ואז גם הגוף משוחרר והאורגזמות מגיעות בקלות, אבל לא מתוך אילוץ. כדי לעשות אהבה בצורה כזו רגשית, עצבו את חדר השינה כמקדש שלכם. צבעים נעימים, ריחות מגרים, מצעים נעימים ומוזיקה נעימה. כל מה שלא משרת את הנועם – שיצא החוצה".

מגע בנקודות ארוגניות

"נקודות ארוגניות הן נקודות עם פוטנציאל גבוה לעונג וחושניות ונמצאות בכל אזור שיש בו מפרקים: הקרקפת, עורף, צוואר, מפשעות, מאחורי הברך, ישבן, כפות רגליים ועוד".

תרגיל מיקוד חושי

"יש תרגיל של חוקרי הסקס הגדולים ביותר, מאסטרס וג'ונסון, שמתאים לאנשים שהם מאוד משימתיים או עם חרדות ביצוע. התרגיל מתקיים במשך ארבעה שבועות, כששמים סטופר על 10 דקות, יש צד שמעניק וצד שמקבל. הצד שמקבל שוכב על הגב במשך 10 דקות, כאשר במשך חמש הדקות הראשונות, הצד שני נוגע בגופו הקדמי, ובחמש הנותרות – בגופו האחורי. בשבוע הראשון לתרגיל מגיעים עם בגדים תחתונים והמגע הוא רק בידיים, לא עם איבר המין, בעיקר עם כפות הידיים. הרעיון שהצד שמקבל הוא מתמסר בקולות ובתנועה ודרך חמשת החושים. בשבועות שלאחר מכן מורידים לאט את השכבות.

"את פותחת את חוש השמיעה ומקשיבה, את מריחה, את שומעת מוזיקה מערסלת שאפשר לשים ברקע, את שומעת את בן הזוג שלך והחוש החשוב ביותר בתרגיל הוא חוש המישוש. את מרשה לעצמך להתמסר בלי מחשבות. אם הוא הצד המעניק, הוא מלטף אותך בכל הגוף כשהוא מתעכב על הנקודות הארוגניות. בשלב הראשון לא נוגעים באיברי המין – שדיים או פות. אחרי עשר דקות מתחלפים, מי שקיבל עונג מעניק, ואחרי שכל אחד מקבל 10 דקות, משתפים אחד את השניה מה עבד ומה לא. בשלב הראשון, התרגול לא כולל אורגזמה או חדירה, רק בשבוע הרביעי אפשר לקיים יחסי מין עם חדירה. זה תרגיל למען שימת המטרה בצד, בו נלמד איזה עונג הגוף שלנו יודע לייצר לנו ולבנות שבילים חדשים של עונג במוח שאינם אורגזמה או חדירה".