דרושות בדחיפות: נשים מנהיגות. תחילת עבודה: מיידית

נשים היו בכל מקום ב-7 באוקטובר. מאז אותה שבת ארורה בתחילת אוקטובר, צפים סיפורי גבורה של נשים רבות – אזרחיות וחיילות. למשל, הסיפור של ענבר ליברמן, הרבש"צית של ניר עם, שמיד כשהחלה המתקפה על הקיבוץ בשש וחצי בבוקר העמידה את כיתת הכוננות בצורה אסטרטגית ששמרה בגבורה על הקיבוץ שניצל במלואו. או הסיפור של מפקדת גדוד קרק"ל, סא"ל אור ליבני בן יהודה, שהובילה את הגדוד המשותף לקרב הירואי בו מספר נמוך של לוחמות ולוחמים הרגו עשרות מחבלים, והצילו את האזרחיות והאזרחים בישובים סביבם. סיפור נוסף הוא של שם שהפך למוכר בכל בית – רחל אדרי, שאירחה את המחבלים שנכנסו לביתה, דיברה איתם, האכילה אותם ושרה איתם, ובכך קנתה זמן והצילה את החיים שלה ושל בעלה.

>> עולה לך בבריאות: מתח המלחמה וההשפעה על בריאות האישה

סא"ל אור בן יהודה | צילום מסך, חדשות 12

נשים היו בכל מקום ב-7 באוקטובר. הן נלחמו, הן התחבאו וגוננו על ילדיהן בממ"דים, והן גם נאנסו ונחטפו בהמוניהן. רבות נרצחו – ילדות, נערות ונשים, אזרחיות וחיילות. רבות הרבה יותר שותפות לפעילות ההתנדבותית העצומה ששוטפת את ישראל בשבועות האחרונים, אחרי הזוועה הבלתי נתפסת. נשים נמצאות בכל מקום בישראל סביב האסון של 7 באוקטובר, מלבד מקום אחד – בקרב מקבלי ההחלטות.

קבינט המלחמה מורכב כולו מגברים – ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט וראשי המחנה הממלכתי, השרים גנץ ואייזנקוט (כמשקיף). הקבינט הפורמלי משמש כחותמת גומי והוא עמוס לעייפה בשרים, ברוב גברי עצום – מבין 14 חברי הקבינט, ישנה אישה אחת בלבד. הערכת המצב היומית שמקיים שר הביטחון גלנט כוללת את הרמטכ"ל הרצי הלוי, מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר, ראש אמ"ן אלוף אהרון חלויה, ראש אגף מבצעים אלוף עודד בסיוק, מתאם פעולות הממשלה בשטחים אלוף רסאן עליאן, מפקד פיקוד העורף אלוף רפיא מילוא, ראש השב"כ רונן בר, ראש המוסד דדי ברנע והאלוף במיל' ניצן אלון, האחראי על השבויים והנעדרים – כולם גברים, אפס נשים. גם ה"קבינט" הלא פורמלי המיוחד שהקים גלנט שאיתו הוא מתייעץ, שכולל 6 אנשים מלבדו, מכיל גברים בלבד.

בנימין נתניהו | צילום: סרגיי סופינסקי / AFP / GettyImages

כל הפרויקטורים השונים – ואפילו המועמדים לתפקידים האלה – כולם גברים. מהממונה על נושא החטופים והנעדרים, גל הירש, דרך פרויקטור התכלול האזרחי של משרדי הממשלה, בגלל העדר היכולת הביצועית המוחלטת של מנכ"ל ראש הממשלה, יוסי שלי. וחשוב לזכור: כל הגברים האלה הם שותפים כאלה או אחרים למה שהוביל אותנו למצב הנוכחי – הם היו חלק מהממשלה או הצמרת הביטחונית באירוע, או נשאו תפקידים מרכזיים בשנים האחרונות. רבים מהם אמנם נטלו אחריות, מלבד ראש המערכת, ראש הממשלה שלנו – בנימין נתניהו, שעושה הכל כדי להסיר מעצמו את האחריות למחדל לו היה שותף פעיל ביצירתו.

במקום להזרים למערכת חשיבה שתוכל לרענן את הקיים, שנכשל באופן הקטסטרופלי ביותר מאז קום המדינה, אנחנו נשארות ונשארים עם הקיים. הם שקובעים את מטרות המלחמה, הן שקובעים את סדרי העדיפויות, הם שיחליטו מה יותר חשוב – למשל, לשחרר חטופות וחטופים או להתקדם בהיבט צבאי. נשים (וגם גברים, כמובן) משלמות את מחיר הכישלון של מקבץ גברי מרהיב, ללא אפשרות להשמיע קול סביב השולחן. זאת מציאות בלתי נתפסת בהתחשב בעובדה שהן נוכחות בכל מקום אחר ובכך שבכל זאת השנה היא 2023. אנחנו זקוקות וזקוקים באופן נואש לחשיבה אחרת, למנהיגות אמיצה שתוביל את ישראל לקום מהמקום המחריד בו היא נמצאת. אנחנו זקוקות וזקוקים לנשים מנהיגות רבות שמאיישות לפחות מחצית מהכסאות במוקדי קבלת החלטות. הגענו לתחתית המדרגה מבחינת השפעה של נשים על המערכת. ייצוג נשים שוויוני חייב להיות חלק מהתיקון הכל כך נדרש.

*הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה", לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל