למישהו עדיין יש ספק שבנות ישראל הן גיבורות המלחמה?
קוליות, חזקות, מלאות תושיה ומעוררות השראה: בנות ישראל מתגלות בתור הגיבורות של ״חרבות ברזל״ (הן, ונשיא ארה״ב ג׳ו ביידן). הקומיקאית נגה ד׳אנג׳לי בחרה כמה סיפורים שהיממו אותה במיוחד
המלחמה הזאת מתישה אותנו, פיזית ונפשית. כולנו זקוקות לבוסט של אמביציה, פיסת תושיה, רגע של חסד – ואין כמו גבורה נשית כדי להזכיר לעצמנו שיש אותנו ברמות. הנה כמה סיפורי גבורה של נשים ממלחמת ״חרבות ברזל״ שהעיפו לנו את המוח – כל אחת עם כוח העל שלה, וביידן אחד אלוהינו. רק לראות ולהצדיע.
>> אשמת ניצולות: מותר לי בכלל ליהנות מפילאטיס כרגע?
מיינדפולנס בשטח: מאיה אלפר
מאיה אלפר, מניצולות המסיבה ברעים, היא אחד מסיפורי ההשראה החזקים שנתקלתי בהם. איך בתוך התופת סביבה היא לא מתעסקת במה שקורה בחוץ ולאן כדאי לה לברוח, אלא דורכת את הנשק האישי שלה – לנשום ולדבר לעצמה דברים יפים ומחזקים. תוך כדי שהיא מתחבאת בשיח, שומעת יריות ומחבלים סביבה (חלק מזה היא אפילו הצליחה לתעד ולצלם), היא נושמת, ובזיעה קרה ומבט מואר בקטע מפחיד היא אומרת לעצמה: ״אני גאה בעצמי״ וחוזרת על המנטרה שוב ושוב. כמה היא גאה בעצמה ואיך היא יוצאת מזה בחיים, והכל עם חיוך ענק, מדברת בשיא האמונה, ״אני כבר בחוץ אני בטוב״. מיינדפולנס מעולם לא קיבל משמעות כל כך חזקה כמו ברגע הזה שבו אלפר התחברה לאור שלה ונשמה בתוך השיח. יש לי תחושה שאם מאיה עושה סדנת מיינדפולנס אני וכל עם ישראל שם, כולנו צריכים כרגע להרגיש שאנחנו אחרי זה, וטוב לנו. ובכלל, ללחוש לעצמנו ״אני גיבורה״ על בסיס יומיומי, גם אם את בבית וכל מה שהצלחת לעשות היום זה להתקלח.
אינטואיציה וצניעות: רבש"צית ענבל ליברמן
ברגע שהחשמל נפל ביישוב ניר עם, הרגישה ענבל ליברמן את מה שעתיד לקרות. היא הורתה לא להחזיר את החשמל כדי שהמחבלים לא יצליחו לפתוח את השער של היישוב, שלחה את התושבים לעמדות וניהלה יחד עם חבריה קרב של שעות שבסופו – אף תושב ותושבת לא נפגעו. ההירואיות שלה באה בצניעותה, לאחר שהיללו את גבורתה, והיא בתגובה העלתה פוסט שאומר בשורה תחתונה: אל תרימו לי, זה חרטה. האישה הזאת לא משחקת את המשחק של אגו וקרדיט, היא נבוכה מהסיטואציה שבה היא זוכה למחיאות כפיים על כך שהיא פשוט עשתה את העבודה שלה. יש תחושה בארץ שלנו, אולי הפעם יותר מתמיד, שכשמישהו עושה את מה שהוא אמור לעשות זה כמעט סוג של נס, וליברמן, דרך התגובה שלה גרמה לי להבין את זה. הצניעות הזאת, המבוכה מתשומת הלב. בעידן התיוגים והקרדיטים, היא מבקשת שנעזוב אותה וניתן לה לאכול את הסנדוויץ שאבא שלה הכין לה (תוך כדי הקרב) בשקט.
קול ההיגיון: משה ודיאנה רוזן
הזוג הזה הוא פשוט סיפור מופלא של שליטה מלאה וקור רוח מול מחבלים שלקחו אותם בשבי לעזה והם פשוט אמרו להם לא. זה לא יקרה. אתם הולכים לעזה ואנחנו הולכים לבית חולים כי זה מה שעושים אנשים מבוגרים עם יריות ביד. עברנו מספיק בחיים דחיל ראבאק, למשה יש עציצים להשקות ולי יש שיעור יוגה בימי שני, זה לא מתאים לנו כרגע, תודה בכל אופן. המחבלים אכן התבלבלו לרגע מי פה מנהל את העסק, כשראו שני אנשים כל כך בטוחים בעצמם מדברים בתדר של היגיון, בלי מניפולציה, בלי בולשיט – ופשוט שיחררו אותם. והם, הזוג הזה, בלי להביט לאחור, הלכו משם ונסעו לבית החולים. כמה אומץ, אמאל׳ה. להסתכל לרוע בלבן של העיניים ולהגיד לו – נפלת על השבוי הלא נכון!
מולטיטאסקינג בשדה הקרב: סא"ל אור בן יהודה
ובכן, יש תחושה שאחרי הקרב בפיקודה של סא״ל אור בן יהודה שבו נהרגו 100 מחבלים, היום יותר מתמיד אנחנו מבינות כמה הגדוד שכולם דאגו להשמיץ ולהתווכח אם הן ראויות או לא ראויות להיות לוחמות, הציל חייים ונחוץ מנשוא. אור בן יהודה המפקדת מקרקל, היא האריה סטארק שלנו. בן יהודה הוקפצה למוצב סופה ותוך כדי תנועה היא מבינה שהיא באירוע מטורף מול עשרות מחבלים שלבושים כמו חיילים ונוהרים לעברה (בזמן שחיילי הנח״ל נצורים בחדר אוכל). והיא, בקור רוח, מפקדת על כל האירוע במשך 14 שעות. מי יכול עליה, אחרי שנים של ציקצוקים והרמות גבה והתבטאויות משפילות של גברים, נראה לי שסגור העניין. בנות ישראל, כשאתן מחפשות השראה וקצתן בלצפות בלופ בנועה קירל שרה את התקווה ומגייסת מיליונים, תיזכרו באישה המטורפת הזאת שברגע האמת הצליחה לעשות מולטיטאסקינג מטורף: לקרוא את הסיטואציה, לתכנן תחת אש, לפרוש את הלוחמות בשטח, לחתור למגע, לתת פקודות למסוק שהגיע לעזרתה ולהילחם במקצועיות נחישות וחדות מעוררת התפעלות. רק בבקשה, ביום האישה הבא, אל תושיבו אותה בפאנל כדי שתספר איך זה לשלב קריירה וילדים ומה המתכון שלה לעוגת בננות.
מה נותר עוד להגיד: רחל עוגיות
הכל נאמר עליה, הכל. היכולת שלה לארח את הלא מוזמנים כאילו היו בני בית. תצוגת המשחק המרשימה (אוי מחבל מתוק אתה רוצה לרצוח אותי? בוא רגע אני אחבוש לך את היד שיהיה לך יותר נוח). הדרך שלה לנהל שיחת חולין ברמה שאפשר להתפחלץ (״תגיד, חוץ משאהיד מה אתה עוד עושה בחיים?״). איזו אסטרטגיה מטורפת של כנות, אמפתיה וגלוטן באישה אחת. רחל, עכשיו כשחתמת עם סוכן ואת סלב מין המניין – תוכלי גם לשאול את הקולגות שלך את מה ששאלת את השאהיד: ״תגידי, חוץ מקוד קופון מה את עוד עושה בחיים?".
הדרך הבטוחה לכבוש לב של אישה: ג׳ו ביידן
הו ג׳ו ביידן. תגיד לאישה כמה אתה מבין את הכאב שלה, מכיר בו, רואה אותה, רוצה להיות פה בשבילה. וכשמישהו יאיים עליה, תגיד לו – דונט. זהו, היא שלך לתמיד, וגם אנחנו שלך, ביידן. אתה פה בשביל להישאר וכל כך משמח שאתה לא נרדם בשמירה עלינו כמו שאתה נרדם בישיבות עם ראשי הממשלה שלנו. תודה.