דנה ברגר: "הנשימה שלי הצטמצמה כך שלא אצטרך לחוש את הכאב"

דנה ברגר | צילום: זהר שטרית
דנה ברגר | צילום: זהר שטרית

דנה ברגר הסתובבה בעולם ולא הצליחה לנשום, אז היא הלכה ללמוד איך ועכשיו מגיעה ללמד אותנו באירוע יוצא דופן. לפני זה היא מספרת כיצד התגברה על הכאב ברגעים קשים ומעניקה טיפים יקרים מפז

88 שיתופים | 132 צפיות

הנשימה היא מתנת החיים שלנו, מה שקיבלנו כשנולדנו ונחזיר כשנמשיך הלאה למקום אחר. הנשימה היא המשאב הכי בסיסי שלנו, היא באה איתנו לכל מקום, תמיד שם בתוכנו ועבורנו. אבל אנחנו לא נושמות – אנחנו שוכחות לנשום. גם בימים כתיקונם ובמיוחד בימים האלה שלנו, כשהקרקע נשמטה לנו.

>> הנשים שתמיד רצית לפגוש מזמינות אותך לשיחה אינטימית

אז למה זה קורה לנו בעצם, שאנחנו שוכחות לנשום? הנשימה היא מעין כפתור ויסות שבעזרתו אנו חשות את העולם שבחוץ. כאשר אנו רגועות ונינוחות (נניח עם שייק מנגו על החוף הלבן בתאילנד), הנשימה שלנו תהיה עמוקה וארוכה. כאשר אנחנו חוות איום מבחוץ (נניח אזעקה או מישהו שכועס עלינו שמובילים לסטרס) או כאב ופחד מבפנים (פיזי או נפשי) הנטייה הטבעית שלנו תהיה לכווץ את הגוף ולעצור את הנשימה (קצת כמו מה שקורה לנשימה שלי כשאני נבהלת, או מקבלת מכה חזקה מהשפיץ של השולחן).

בכל פעם שכאב לי או שנבהלתי, שהעליבו אותי או צעקו עליי להיות בשקט – הגוף שלי התכווץ והתקשח. הנשימה שלי הצטמצמה ונעשתה שטוחה – על מנת שלא אצטרך לחוש את הכאב

 

כשנולדנו, הנשימה שלנו הייתה חופשית, רכה ומלאה. עם השנים, ובמיוחד בגיל הרך ובילדות, כפי שמחקרי הפסיכולוגיה יודעים לספר לנו – אנחנו מעצבות באופן לא מודע את השריון הגופני והרגשי שלנו. כל אחד והילדות שהייתה לו, כל אחד והמשפחה בה גדל, כל אחד עם ההגנות והאסטרטגיות שהתגבשו בו על מנת לשרוד את מצבי החיים במשפחה בה גדל. בכל פעם שכאב לי או שנבהלתי, שהעליבו אותי או צעקו עליי להיות בשקט – הגוף שלי התכווץ והתקשח. הנשימה שלי הצטמצמה ונעשתה שטוחה – על מנת שלא אצטרך לחוש את הכאב.

עכשיו נסו לדמיין את מספר הפעמים הללו מהילדות ועד היום. בכל פעם אנחנו חוות עוד קצת כיווץ והתקשחות ועוד הצטמצמות של הנשימה, עד למצב שאצל רובנו האזור של בית החזה (משכנם של הריאות והלב שלנו) כמעט סגור לחלוטין. וככה אנחנו מסתובבות בעולם – נושמות קטן וסגור עם גוף מכווץ, על אחת כמה וכמה כשקשה ומאיים גם בחוץ. אנחנו משתמשות באחוז קטן מאוד מנפח הריאות שלנו, מצמצמות את הנוכחות שלנו בעולם הזה ואת מימוש הפוטנציאל העצמי שלנו.

מסתובבות בעולם בלי לנשום | צילום: Gettyimages
מסתובבות בעולם בלי לנשום | צילום: Gettyimages

>> מרגישה שאת בקריסה? המדינה לא תיתן לך את הסיוע שמגיע לך

כמובן שגם היכולת שלנו להרגיש את העולם ואת עצמנו נפגעת מאוד. אז למה לי בעצם לנשום ולהיזכר שיש בתוכי את המפתח אליי? בעולם המערבי שלנו, שעושה את הכל כדי שלא נפגוש את עצמנו, זו אכן שאלה טובה מאוד. בשבילי הכל התחיל אי שם ב-2020 בימי הקורונה. כשנבהלתי נורא מהעובדה שהעולם נעצר ושאסור להתחבק (זוכרות?), ושאסור להתקהל ושאין לי הופעות. במילים אחרות כל ההגדרה העצמית שלי הוטלה בספק, וזה היה מפחיד.

עם זאת, לאט לאט, התחלתי להבין שאם העולם ממש נעצר ככה – זה לא סתם. חייבת להיות כאן איזושהי הזדמנות, איזשהו שיעור – כי באנו לפה ללמוד, את זה אני יודעת. מכיוון שלא היו הופעות ולא הייתה עבודה היה לי מלא זמן פנוי. בעצם זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהיה לי כל כך הרבה זמן פנוי. אפילו טיול אחרי צבא לא עשיתי כי הכל התחיל אצלי מהר ומוקדם, ישר אחרי שהשתחררתי מהצבא (להקת בלגן ובמקביל "עניין של זמן"). אז איפשהו בין הסגרים הגעתי לסדנת נשימות במדבר (כמה התרחקנו מעצמנו שאנחנו צריכים ללכת לסדנה כדי ללמוד לנשום), והתאהבתי בכלי העוצמתי הזה שאפשר לי ללמוד להכיר את עצמי בדרך חדשה.

זהו כלי שיודע להיטיב עם הבריאות שלנו (איזון מערכת העצבים, מערכת העיכול והחיסון, שיפור השינה ועוד), לעשות עבודה של פריקה וריפוי פיזי ונפשי לארועים מסוימים בחיינו (גם עבודת טראומה), ואפילו לחקור את התודעה שלנו. פשוט ככה בלי לקחת כלום, רק לעצום עיניים ולנשום.

דנה ברגר | צילום: זהר שטרית
דנה ברגר | צילום: זהר שטרית

>> טיפול במים או תא חמצן? 7 טיפולים שישחררו לך את הסטרס

שאכטה של חמצן: קחי שני טיפים לנשימה טובה

1. הקפידי על שאיפה ונשיפה באורכים שווים, כמה שיותר לאט, דרך האף בלבד: כל פעם נסי להאריך מעט את אורך הנשימה עד לחמש שניות שאיפה וחמש שניות נשיפה. נשימה זו מאזנת את המערכת העצבית שלנו, מה שמאפשר לנו לחוש מווסתות יותר, באיזון וביכולת הכלה עצמית של כל מה שמתחולל בתוכנו. טכניקה זו עוזרת להירדם בקלות כשמתרגלים אותה בשכיבה לפני השינה.

2. השלב הבא – אורך הנשיפה כפול מאורך השאיפה: לדוגמנ, שאיפה באורך שלוש שניות ונשיפה באורך שש שניות. טכניקה זו מעוררת את המערכת הפראסימפתטית שלנו – זו שאחראית על החלמה, עיכול, חיסון ועוד מלא דברים טובים. מכיוון שאנחנו חוות סטרס בחלק ניכר מהזמן, המערכת הסימפתטית דלוקה אצלנו יתר על המידה ומאוד זקוקה לאיזון הזה. טכניקה זו מומלצת מאוד בעת חרדה, דאגה, לחץ וגם ככה סתם כדי להרגיע את עצמנו או את היקרים לנו.

ב-4 במרץ תגיע דנה ברגר למרכז עינב בתל אביב, במסגרת "פעימה", סדרת אירועים הכוללת מפגשים חד-פעמיים עם נשים מעוררות השראה בלוקיישנים אינטימיים (3-14 במרץ ברחבי העיר). דנה תספר מהי נשימה מעגלית ולמה בכלל כדאי לנו ללמוד לנשום, ותנחה סשן נשימות בליווי מוזיקה חיה עם נמרוד קאופמן.