מרגישה שאת בקריסה? המדינה לא תיתן לך את הסיוע שמגיע לך

לפני כמה ימים התקשרתי לחברה לברך אותה ביום ההולדת שלה. היא סיפרה לי שהלכה עם בן זוגה לארוחת בוקר בבית קפה בנס ציונה, והם חיכו 20 דקות בתור לשולחן. בזמן שהיו במקום המלא עד אפס מקום, סיפרה, היה ברור שכל השיחות על סובבות סביב המלחמה, ושמצב הרוח הכללי שפוף. את המציאות המתנגשת הזאת כולנו מכירות. שלושה חודשים וחצי בתוך המלחמה, יש ניסיון לחזור לחיים כמה שיותר רגילים מצד אחד, ומצד שני – מחירי המלחמה המתמשכים והדי ההלם של הטבח של השבעה באוקטובר גובים מאיתנו מחיר מדי יום.

>> מנזקי המלחמה: גל הפרעות אכילה בקרב מתבגרים

עבור רובינו, עם סיום המלחמה נצליח לחזור לחיים שגרתיים. אבל מה לגבי אלו שנחשפו לטראומות ביתר שאת, או שחוו אותם נפשית בצורה קשה יותר, שממשיכה להשפיע באופן ניכר על חיי היום יום שלהם?

ישראל היא לא מדינה מתוקנת, היא מדינה במלחמה, שפרצה אחרי טראומה קולקטיבית איומה. רבות ורבים לא יוכלו להמשיך הלאה בחיים שגרתיים בלי התערבות מקצועית מיטבית. זאת אחריות המדינה לספק את התשתית שנוכל להשתקם באמצעותה

יש לא מעט אנשים כאלה. כך למשל, המוקד של עמותת ער"ן (עזרה ראשונית נפשית) היה רגיל לטפל במאות טלפונים ביום. בשבעה באוקטובר המוקד קיבל כ-3,000 טלפונים. בשלושת השבועות הראשונים – 30,000, ובשלושת החודשים הראשונים העמותה ענתה לכ-100,000 פניות. אלו מספרים עצומים. המשמעות, בין היתר, היא שגם אלפי המתנדבים והמתנדבות של העמותה עצמה קורסים נפשית.

ביום שלפני, היו בישראל 300 אלף מתמודדי נפש, ועוד מיליון איש שהמתינו בתור למרפאות. אחרי השבעה באוקטובר צפויים מאות אלפים נוספים להצטרף לתורים הארוכים, והם יפגשו מערכת ציבורית קורסת, הן מבחינת תקציבים והן מבחינת כוח אדם.

>> 5 החלטות שיעזרו לנו להשיג תחושת שליטה ואופטימיות

בחודש שעבר פורסם דו"ח כלכלי של קואליציית ארגוני בריאות הנפש. מהדו"ח עולה ששיעור ההוצאה הציבורית על בריאות הנפש בישראל קטן פי שניים מהנהוג במדינות ה־OECD. למרות הרפורמה בתחום משנת 2015, שהייתה אמורה להעביר את המוקד מבתי החולים לקהילה, בפועל מרבית הטיפול נמצא עדיין בבתי החולים, והמענה הקהילתי רחוק מלספק. כך, תקציב שירותי בריאות הנפש בקהילה כיום עומד על 3 אחוזים בלבד מכלל ההוצאה הציבורית על בריאות. כדי להשוות את מצבה של ישראל לשאר המדינות המפותחות, נדרשים עוד כ־4 מיליארד ש"ח, עוד לפני ההשלכות הקשות של המלחמה. השורה התחתונה ברורה: המערכת כולה על סף קריסה.

התקציב החדש לשנת 2024 כולל תוספת של 650 מיליון ש"ח לחינוך החרדי הפרטי, שרובו אינו מלמד אפילו לימודי ליבה, תוספת נוספת של 600 מיליון ש"ח לקצבאות האברכים, 120 מיליון ש"ח ל-"מיזמים לזהות יהודית" ועוד 100 מיליון ש"ח למאחזים לא חוקיים

בתקציב המתוקן לשנת 2024, שטרם חוקק, מערכת בריאות הנפש אמורה לקבל תוספת של 1.4 מיליארד ש"ח. זה אולי נשמע כמו סכום עצום, אבל זה רחוק מלמלא את הצרכים שרק הולכים ומתגברים. הנה הצעה פשוטה איך אפשר להכפיל ממש את התוספת לבריאות הנפש: התקציב החדש כולל תוספת של 650 מיליון ש"ח לחינוך החרדי הפרטי, שרובו אינו מלמד אפילו לימודי ליבה, תוספת נוספת של 600 מיליון ש"ח לקצבאות האברכים, 120 מיליון ש"ח ל-"מיזמים לזהות יהודית" ועוד 100 מיליון ש"ח למאחזים לא חוקיים. לולא הממשלה הייתה עושה מאמץ פוליטי עליון לרפד את ה"בייס" שלה בסכומי עתק שאין בינם ובין השלכות המלחמה ותוצאותיה דבר וחצי דבר – היה אפשר להשקיע סכומים הרבה יותר משמעותיים לטובת הציבור כולו, כולל הבייס המגזרי של הממשלה, אבל לא רק עבורו.

אנחנו יודעות ויודעים היטב את חשיבות בריאות הנפש של הציבור. במדינות מתוקנות, התחום הזה זוכה לתקציבים משמעותיים בגלל ההכרה בחשיבותו. במדינות ה־OECD, בהן אנגליה, גרמניה וצרפת, שיעור ההוצאה הציבורית על בריאות נפש עומד על כ־11 אחוז מסך ההוצאה על בריאות. ישראל היא לא מדינה מתוקנת, היא מדינה במלחמה, שפרצה אחרי טראומה קולקטיבית איומה. רבות ורבים לא יוכלו להמשיך הלאה בחיים שגרתיים בלי התערבות מקצועית מיטבית. זאת אחריות המדינה לספק את התשתית שנוכל להשתקם באמצעותה.

הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל