ברברה ברזין: "יש סלוגן מטופש שהעולם שייך לצעירות אבל העשור השביעי הוא מצוין"

ברברה ברזין (בת 61), ממעצבות הפנים הנחשבות בישראל, התקוממה קשות כששאלתי אותה בסקרנות עיתונאית גרידא, איזה בית הכי יפה בארץ בעיניה. הייתה לי תקווה שתענה בקלילות ותזרוק איזו עצם מפתיעה על הדיירים בו, אבל השאלה הביאה לה את הג'ננה: "זה כמו לשאול למי יש את הזין הכי גדול ומי עשה הכי הרבה כסף, זוהי אג'נדה גברית. אני לא משתתפת בתדר הגברי הנחות הזה ובעיני זה חוסר הבנה של החיים. יש אישה הכי יפה בעולם? יש מיליארד נשים הכי יפות, זוהי תפיסה גברית כאילו יש משהו בשפיץ", אומרת ברזין בביטול. מי שחייתה במקומות שונים בעולם, גרה היום ברמת גן בבניין בן 75 שנה, בלי אינטרקום ובלי מעלית, כי ככה היא אוהבת או כפי שהגדירה: "תשימי אותי בוילה ואתן לך אותה במתנה".

ואיך את עם האזור?
"רחוב ז'בוטינסקי ברמת גן הוא הרחוב הכי מכוער בתבל, למה לא קוראים לדברים בשמם? אני למשל לא גדולה, אני שמנה, וזה בסדר, יש לי מראה בבית ולא צריך ללכת איתי מסביב. לקוחה שלי סיפרה לי שנולדה לה נכדה ו'היא ברורה' – מישהו מכיר תינוקת מטושטשת? ילד עם צרכים מיוחדים הוא עדיין מפגר, אז למה לא לדבר ברור. נפלו באזור שלנו טילים, אבל לא מספיק – צריך כאן רעידת אדמה. אני מתהלכת בגוש דן והמראה הוא כמו של מחראה, לפני 100 שנה היה כאן חול ומה יצא? גוש דן. ומי שעשו מהמקום את מה שהוא היום, הם פושעים חברתיים. זה נורא, אני צועקת את זה ולא רק אני, אבל אני אישה צבעונית עם פה גדול ושאר המילים המכובסות, ונשבר לי התחת".

בניגוד לחזות החיצונית, פנים הדירה שלה הוא כבר סיפור אחר לגמרי, מזמין ומאוד פונקציונלי, כאשר כל דבר במקום. בכל הנוגע לשמלות, היא מעידה שאין לה בכמויות אלא רק מה שהיא צריכה, אבל כן יש לה 15 זוגות נעליים עליהן היא אומרת: "כל נעל פצצה, עלו במחיר של כבד וכליה".

"מה זה להיות רופא או עורך דין, זה להיות בסחלה, בגועל. אנחנו בתחום הכי גבוה של יופי"

קשה שלא להתרשם מטוב טעמך. יש אלמנט עיצובי שתפס אותך לאחרונה ולמה?
"צבעי הירוק והורוד בקטיפות ובמשי. הצבעים האלה הם הצ'אקרה של הלב, הם אהבה ונתינה וחמלה וסובלנות ואלטרואיזם. המקצוע שלי, עיצוב פנים, הוא הכי מטורף, מטורלל וכיפי. נקודה. מה זה להיות רופא או עורך דין, זה להיות בסחלה, בגועל. אנחנו בתחום הכי גבוה של יופי, יצירה של עולמות חדשים, רצונות וחלומות, אסתטיקה למות – השכל שלך כל יום עף משמחה וזו לא מטפורה".

צ'אקרה של הלב. סטודיו ברברה ברזין | צילום: ברנרד בר

"מה זה כל שעה חדשות? אי אפשר להימלט מהחרא הזה…כאילו כל בוקר בא אדם שאת לא מכירה, את פותחת לו את הדלת והוא שם לך את החרא בסלון ואומר לך 'תתמודדי'. אני לא רוצה לשמוע את הרפש האנושי"

תגידי, אין לך טלוויזיה בדירה?
"אין. כד האנרגיה שלי עמוק אבל מוגבל וכל מה שלא מצמיח אותי, לא שם. אני לא רואה טלוויזיה ולא שומעת חדשות, מה זה כל שעה חדשות? אי אפשר להימלט מהחרא הזה, את לקוחה שבויה, אין לך מפלט. כאילו כל בוקר בא אדם שאת לא מכירה, את פותחת לו את הדלת והוא שם לך את החרא בסלון ואומר לך 'תתמודדי'. אני לא רוצה לשמוע את הרפש האנושי. בעוד העולם יפה ומופלא, כולם עסוקים בבתי השימוש של האנושות ואותי זה לא מעניין. שוב רצחו ושדדו, ושוב הפוליטיקה שדיברו עליה בחדשות, ואחריהן – עם פרשנים. אצלנו בבית מדברים, מסתכלים על הלבן של העיניים וחושבים כמה העולם נפלא, ואני תמיד מעדיפה ספר טוב או הרצאה של טד".

דווקא היה מתאים לך מאוד להופיע בטלוויזיה.
"אני רוצה להיות בטלוויזיה בתנאים שלי, ואם לא, אז לא עושה. הייתי רוצה לייט-נייט שואו שאוכל לדבר בה גסויות ללא כחל וסרק ובלי פילטרים, אבל זה לא במקום גבוה הרשימה שלי".

את גם יכולה לשדרג כל ריאליטי.
"אם יהיה משהו קונקרטי שיתאים, אז אולי לא אגיד לא".

עשית בעבר סרט לטלוויזיה על תופעת הקוגריות. זה קשור גם לחיים האישיים שלך?
"כן. ההפרש הכי גדול שלי היה עם צעיר ממני בעשרים שנה, בלי למצמץ. הבעל הנוכחי הוא בן גילי, אין לתאר. רק בשבת קפצתי לסטודיו שעובדים בו בימים אלה, וצעיר מדהים בן 30 פלוס הציע לי לשתות איתו קפה וביקש את מספר הטלפון שלי. צחקתי, לא נתתי".

יש לך בת יחידה מבעלך הרביעי, ועכשיו את נשואה שוב, בפעם החמישית, נכון?
"נכון ועוד ידי נטויה. ליז טיילור עשתה את זה שבע פעמים".

"אישה היא יצור שמשתנה תדיר. מה שמתאים לך בגיל 19, לא מתאים לך בגיל 29, ומה שהתאים בגיל 29 לא מתאים לגיל 59. כשיש לך בן זוג שיודע להשתנות איתך, זו הצלחה – ואם הוא לא יודע…זו גם הצלחה, אבל אז תגידי לו ביי"

היא התחתנה פעמיים עם אותו בעל, ריצ'רד ברטון.
"תנוח דעתך, גם אני התחתנתי עם אותו בעל פעמיים".

אז לא נורא להתגרש?
"זה נורא, כל גירושין זה מוות של החלום. בעלי אומר לי, אל תלכי, אתחתן איתך עוד פעמיים".

אז מה התובנה?
"אישה היא יצור שמשתנה תדיר. מה שמתאים לך בגיל 19, לא מתאים לך בגיל 29, ומה שהתאים בגיל 29 לא מתאים לגיל 59. כשיש לך בן זוג שיודע להשתנות איתך, זו הצלחה – ואם הוא לא יודע לגדול ולהשתדרג איתך ואומר לך לא, זו גם הצלחה, אבל אז תגידי לו ביי. הצורך להיות נאהבת קיים. סבתא שלי צילה, התחתנה שלוש פעמים והייתה הולכת למתנ"ס של הזקנים שהיו בו מלא נשים וקצת גברים, היא אמרה לי שהצורך הזה להיות נאהבת ונחשקת, הוא לא נגמר. לוותר על זה, זה לוותר על החיים. היא צדקה".

הצורך להיות נאהבת ונחשקת, לא נגמר. ברברה ברזין | צילום: גיא הכט

"לישראלים יש בהלה מצבע. הכול לבן, לבנבן, הנועזים הולכים על קרם או בז' וביום קשה על אפור בהיר. אני לא בזה לזה, אבל זה יושב על הבעיה של הפחד שלא יצא טוב ויראו שאת חסרת טעם"

באופן כללי, מה דעתך על תרבות המגורים בישראל?
"אנחנו מדינה צעירה ולוקח זמן לבנות תרבות מגורים, כמו גם נימוסין ומזון, זה לא כהרף עין ואנחנו מלקטים מעולמות אחרים. לישראלים יש בהלה מצבע. הכול לבן, לבנבן, הנועזים הולכים על קרם או בז' וביום קשה על אפור בהיר. אני לא בזה לזה, אבל זה יושב על הבעיה של הפחד שלא יצא טוב ויראו שאת חסרת טעם. הבית הישראלי ניזון ממקורות תרבותיים: מצד אחד סגנון טוסקני, פרובנס, רומנטי, התרפקות על העבר עם גודש של פריטים ולבן עם קרם ותחרות, והזרם השני רוצה בית עם קווים נקיים שלא יראו כלום, לא שטיחים, לא וילונות, בית קר, לבן שחור ואפור והכל מוצנע. ובין שני אלה יש את כל העולם ואשתו וכל המנעד שאפשר לחשוב עליו".

"יש לנו היום את הגבר המטרוסקסואל שמורט גבות, שם קרם ידיים, בוכה בסרטים, מאוד רגיש – במיוחד לעצמו והוא גם מבשל ומבין בטונה אדומה צרובה וגרגר נחלים ועושה פוגרום במטבח. כשהוא מבשל, הוא רוצה תשואות ובמטבח פתוח לסלון, הוא מקבל אותן. וככה המטבח זז לקדמת הבמה"

איזה שינויים כן חלו בעיצוב הביתי בארץ?
"המטבח השתנה קרדינלית. הוא יצא מהארון והיום ההתעסקות במטבחים זה ברמה של לשלוח טיל לירח, אין חלק בו שלא מטופל ומפומפם ובעיני זה מאוד נכון. פעם הוא היה סגור עם כיור חרסה ומקרר מצ'וקמק, סבתא שלי בישלה במטבח בגודל של אצבעון, אימא שלי בישלה פחות ואני בכלל לא מבשלת. ואיך זה קשור לגלולה? נוצר עם השנים מעמד של אימא עובדת ויש הבנה עמוקה שהיא לא יכולה לעשות ממולאים. היא מסתדרת עם סנפרוסט, עוף טוב ועוד קפואים איכותיים, וכל ילד בן שבע יכול להכין לעצמו מרק במיקרו. פתאום המטבח מתמלא במוצרי חשמל ולמרות שהמטבח זה כבר לא מקום שאת מבשלת, הוא לב הבית: עושים בו שיעורי בית, מארחים חברים, שותים דרינקים. פעם החדרים היו גדולים והיום הם הולכים ומתכווצים, וכדי ליצור תחושה של גודל מחברים אותם לחלל אחד.

ויש לנו היום את הגבר המטרוסקסואל שמורט גבות, שם קרם ידיים, בוכה בסרטים, מאוד רגיש – במיוחד לעצמו והוא גם מבשל ומבין בטונה אדומה צרובה וגרגר נחלים ועושה פוגרום במטבח ואת מנקה אחריו במשך שעתיים. כשהוא מבשל, הוא רוצה תשואות ובמטבח פתוח לסלון, הוא מקבל אותן. וככה המטבח זז לקדמת הבמה ולכוכב הראשי בבית".

>> הבית ששם את המטבח במרכז

המטבח הוא הכוכב הראשי של הבית. עיצוב: ברברה ברזין | צילום: תומר בלילתי

עיצוב: ברברה ברזין | צילום: תומר בלילתי

עיצוב: ברברה ברזין | צילום: תומר בלילתי

ובשאר הבית, כלום?
"עוד שינוי דרמטי בבית הם חדרי הרחצה. פעם זה היה חדר ספרטני עם מקלחת שדחפו אליה מכונת כביסה קריסטל, והמראה היה צינוקי ונזירי כמו בית כלא, כי אנחנו על גבול המדבר ומים הם יקרי ערך ולא לפינוק. התחלנו לטוס לחו"ל וראינו איך אפשר להתפנק בחדר האמבטיה, אז אנחנו כבר לא מסתפקים במקלחת של ארבע שניות. כזקנה במקצוע, אני הראשונה בארץ שהתחלתי בזה והפכתי את חדר האמבטיה לחדר טהרה במובן הרוחני – כשאת נכנסת למקלחת אחרי יום עבודה, את מבינה שלמקלחת יש כוח מרפא, היא לא רק מורידה זיעה אלא גם אנרגיות שליליות, אכזבות ותסכולים הנשטפים לתוך הביוב. בחדרי הרחצה שלי יש מעט חיפוי קירות, יש פרחים אמיתיים,  והם מרגישים כמו חדר ולא כמו אטליז, אין בהם אימה מצבע והם לא בלבן קרם או בבז'בז'ון שאפשר להשתגע. ועדיין אני לא שיפוטית וביקורתית לגבי אחרים ואני מנסה להבין על מה זה יושב, מנסה להבין את נפש האישה עם העומקים שאין להם סוף, אבל אני רואה את השינוי, את הגדילה והצמיחה של הציבור הישראלי גם מי שאין בידו תקציבי ענק וזה מרגש בעיני שכל משפחה שנייה חושבת לקחת עזרה מקצועית בעיצוב הבית וזה מראה על בגרות ותרבות של אומה".

>> גילת אנקורי: "אני מופתעת כל פעם מחדש מעייפות הגוף"

אם היית עושה רילוקיישן, איפה היית גרה?
"בסינגפור. מקום מהאגדות".

קבענו את הראיון לשש בבוקר. מתי בדרך כלל את מתחילה את היום שלך?
"היום שלי תמיד מתחיל ב-5. יש משהו באנרגיה של הבוקר כשאת קמה והשמש נכנסת לתוך כוס הקפה, את מתחילה את היום באנרגיה טובה עם מצב רוח מרומם של עשייה התחדשות. יש סלוגן מטופש, רפה שכל, שכל העולם שייך לצעירות אבל יש משהו בשנות השישים, בעשור השביעי, שהוא מצוין. העולם שייך למי שעשות ומגשימות. החיים שלי עכשיו לא יכלו להיות טובים יותר".

ברזין היא אחת מגיבורות הספר הנפלא שכתבה רינה פרנק מיטרני, הנקרא "ג'ירפה לא עפה", על שתי נשים שחוו משברים, התמודדו עם דעות קדומות ועם חוסר ביטחון, עד שהבינו שזוגות מושלמים יש רק בחנות נעליים. הן הקימו בית ספר לעיצוב, שבו מלבד עיצוב לומדים הרבה על החיים עצמם, "אם לא הייתי מכירה את עצמי, הייתי חושבת שהמצאתי את עצמי", אומרת ברזין.

ברברה ברזין במרכז | צילום: חיים אפריאט

"שיטת החינוך בארץ מכוערת ומסרסת כל ניצוץ של יצירתיות. לילדים שצולחים את מערכת החינוך מגיע צל"ש"

היא מלווה פרויקטים רבים בתחום בעיצוב בארץ ובעולם, מוזמנת לסדנאות בעולם, מעצבת תפאורות ומייעצת בבחירתן ובבחירת בדים לתיאטרון, ובימים אלה היא מעצבת פנים בבית לשימור בן מעל 400 שנה בליבורנו איטליה, ומחדשת אותו בלי להזיז חלון, דלת או מדרגה, אבל עיקר עיסוקה הוא הסטודיו שלה ללימוד עיצוב פנים, יש בו 120 סטאז'ריות והוא לא דומה לשום בית ספר אחר: "עיצוב פנים זה ההובי שלי, בחרתי בעיסוק הזה כבר בגן חובה, הוא לא נפל עלי באמצע טיול בהודו ועד היום אני לא מרגישה שאני הולכת לעבודה, אלא למשהו שהוא התשוקה שלי. עיצוב פנים זה לא מקצוע, זו דרך חיים, סטייט אוף מיינד, וזה מנוף משנה חיים. זה המקצוע הכי מרתק, מרגש ומקסים, שתמיד נתפס כאח החורג של האדריכלות ולא מקבל את הרספקט הראוי. המקום שלי הוא אנטי-תזה מוחלטת לשיטת החינוך בארץ שהיא מכוערת ומסרסת כל ניצוץ של יצירתיות. מערכת החינוך בארץ היא איומה, ולילדים שצולחים את המסלול שלה מגיע צל"ש וגם לאמהות שלהם. אצלנו אין מבחנים ואין ציונים, כל שיעור הוא בוחן, ואני האמנית, מעניקה להם מהידע והכישרון. אצלי לומדים כמו בגילדות של פעם בשיטת האמן והשולייה עם חניכה אישית. אני שותה להם את הדם, אני לא חמודה, אני מנהיגה שמובילה ספינה ענקית בים סוער בחושך, אבל אני אשת המקצוע הכי טובה בתבל – כי אני עושה הכול מתוך שליחות ורוצה לשנות עולמות, בכדי לגדל פה את הדור הבא של מעצבי הפנים בישראל. זו עובדה שיותר מ-50% של מעצבות הפנים בישראל הן בוגרות שלי".

"50% של מעצבות הפנים בישראל הן בוגרות שלי", סטודיו ברברה ברזין | צילום: ברנרד בר

סטודיו ברברה ברזין | צילום: ברנרד בר

"הטרגדיה של עיצוב פנים היא שעוצמתו בלתי ניתנת למדידה, והוא שקוף כי אי אפשר לכמת אותו לנוסחה, הוא בלתי מדיד ואני בשליחות להביא את העוסקות בו לבמה הנכונה. לומדים אצלי שנתיים ללימודי תעודה, זה המקום היחידי בעולם שמלמד כמו שצריך, המקום הכי קטן והכי יקר – אבל גם יותר מזה: מתחת לרדאר אני עושה העצמה נשית, גם אם זה נשמע שחוק. אני מתעסקת עם סטאז'ריות מדהימות, אנחנו לא כת אבל כן מן אגודה סודית. אנחנו תומכות, מפרגנות ונעזרות אחת בשנייה בכל פאן אנושי של החיים, שזה חסר מאוד אצל נשים ישראליות. ממש מוציא לי לחץ דם מהגבות כל הגישה כלפי נשים, גבר הולך לקניות ואישה – לשופינג, על אישה אומרים כוסית – אבל על גבר לא יגידו זיינון, ואנחנו שותקות".

>> "איזה כיף שהליבידו שלי מת": נורית גפן חוגגת את הזיקנה ולא אכפת לה מקודים חברתיים

הסטודיו של ברברה ברזין | צילום: גיא הכט

עיצוב: ברברה ברזין | צילום: ברנרד בר

עיצוב: ברברה ברזין | צילום: תומר בלילתי

>> סנדרה שדה: "ניתוחים פלסטיים זו חוויה נהדרת"