זה לא קל כשאהוביך מטפלים בך, במיוחד אם אחד מהם הוא ילד בכיתה א'

לעיתונאי בן זילכה היו חיים מלאים, קריירה מפוארת, זוגיות מאושרת עם העיתונאית המוערכת לינוי בר גפן ובן בכור בדרך, עד שיום קודר אחד עולמו התהפך. ב-8 בנובמבר 2014 חייו השתנו מן הקצה אל הקצה, בעקבות כשל רפואי שהוביל לאירוע מוחי קשה, שלאחריו שקע בתרדמת ולבסוף כשהתעורר הפך לנכה סיעודי. מאז נמשך מסע השיקום המפרך ומעורר ההשראה שלו, אותו הוא עובר בעזרת צוות מטפלים, חברים טובים ובני משפחה מסורים – בראשם לינוי ובנם רנן בן ה-7. היום הוא כותב טור אישי ל״את״ ומשתף ברגעים הקטנים והגדולים מיומן השיקום שלו.

בעבר זה היה בגדר חלום באספמיה, אבל מתחילת שנת הלימודים, מאז שרנן המתוק שלנו החל את לימודיו בכיתה א', באותו בית הספר שאני למדתי בו לפני 40 שנים בדיוק, בכל פעם שזוגתי לינוי בעבודה, או שאופק השמרטף לא משובץ לאותו יום, מי שמחזיר אותו מיום הלימודים, הוא אני.

>> כך הרוויח בנה של לינוי בר גפן אינטימיות מחודשת עם אביו

לפעמים אני עושה את זה עם הרכב, כשאני חוזר מיום טיפולים, ולפעמים עם הקלנועית. בית הספר נמצא בשכונה הסמוכה, כך שזו לא נסיעה ארוכה, חמש דקות לשם וחמש דקות לכיוון הבית.

הוא מורח את משחת השיניים על המברשת ואז מגיש לי אותה. אחר כך הוא מסרק את שערי, כדי שאהיה נכה שווה. בערב הוא עוזר לי ברחצה, ובסך הכל, מדובר בבחור חיובי למדי. אלא שלפני כמה ימים, הוא עשה בדיקת קורונה, וגם בה הוא התגלה כחיובי!

זה מאוד מרגש אותי, להחזיר את הבן שלי מיום לימודים, זה ממש לא מובן מאליו. בדרך אני שואל אותו איך היה לו היום, מה הוא למד, האם היו להם שיעורי בית, עם מי בילה בהפסקות והאם פגש את אביגיל, בת דודתו, שלומדת באותו בית הספר, שנה מעליו. כשאנחנו מגיעים, ג'קי, המטפל שלי מהפיליפינים, מכין לנו לאכול ובסיום אנחנו מקנחים בקוביית שוקולד, או משהו מתוק אחר בנמצא.

מהיום שיצאתי מבית החולים כנכה, היו לי ארבעה עוזרים עד כה: הראשון היה עצלן ומטרידן, שפוטר אחרי שזרק הערה סקסיסטית לאחת המטפלות שלי בבית החולים; השני לא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר. נדרשו הסברים מרובים כדי להסביר לו היכן נמצא כל דבר ואיך לבצע פעולות פשוטות; השלישי, הגיע אלינו כדי להחליף עובד שטס לחופשה לבקר את משפחתו בחו"ל, ובנוסף, היתה גם איזו בעיה עם השכר שהעביר לו מעסיקו הקודם. הייתה תקופה קצרה שעבדתי בארגון העיתונאים, שגם הייתי ממקימיו. אולי הגיע הזמן להקים את "ארגון העובדים הזרים", אם עוד אין כזה.

בן זילכה ובנו ביום הראשון של כיתה א' | צילום: באדיבות המצולם

>> לינוי בר גפן: "נכים לא אמורים לספק את הצורך שלנו להרגיש טוב עם עצמנו"

עכשיו נמצא איתנו ג'קי, שחזר אלינו אחרי שטס לבקר את משפחתו בחו"ל. יש לו חדר משלו בדירה שלנו. הוא מסיע אותי לטיפולים, שוהה איתי בזמן הטיפול (למקרה שאחד המטפלים או אני, נזדקק לעזרה), ומסיע אותי משם בחזרה. הוא עוזר לי בבוקר כשהוא מורח את משחת השיניים על המברשת ואז מגיש לי אותה, וכשאני מסיים לצחצח, הוא מסייע לי בשטיפת הפנים ובניגובם. אחר כך הוא מסרק את שערי, כדי שאהיה נכה שווה. בערב הוא עוזר לי ברחצה, באזורים שאני מתקשה להגיע אליהם בעצמי, כמו הגב או כפות הרגליים. הוא איתנו כחמש שנים ובסך הכל, מדובר בבחור חיובי למדי. אלא שלפני כמה ימים, הוא עשה בדיקת קורונה, וגם בה הוא התגלה כחיובי! מאז, הוא שוהה רב היום בחדרו, ומגיח ממנו רק לפעולות הכרחיות, כמו שירותים, אכילה או רחצה.

בזמן שג'קי מתבודד בחדרו, לינוי עוזרת לי בלבוש ורחצה, והיא או אבי מסיעים אותי לטיפולים. כשקרוביך האהובים מטפלים בך, זה לא פשוט, בעיקר נפשית. קרוב אהוב במיוחד, שהוא עדיין צעיר מדי כדי לדאוג לאבא שלו, הוא רנן המתוק שלנו

בזמן שהוא מתבודד בחדרו, בני המשפחה עוזרים לי בפעולות שנדרשת בהן עזרה. לינוי עוזרת לי בלבוש ורחצה, והיא או אבי מסיעים אותי לטיפולים, או לכל מקום אחר שמצריך נסיעה. כשקרוביך האהובים מטפלים בך, זה לא פשוט, בעיקר נפשית. קרוב אהוב במיוחד, שהוא עדיין צעיר מדי כדי לדאוג לאבא שלו, הוא רנן המתוק שלנו. הוא מטפל בי כמו שצריך, אבל בדרך אחרת.

ובחזרה לקוביית השוקולד ממקודם – אז שאנחנו מסיימים לאכול ולקנח, רנן צופה בתכניות האהובות עליו ("בוב ספוג מכנס מרובע", "לגו נינג'גו" או "קפטן תחתונים") ומכאן, יש לנו זמן חופשי למלא לבחירתנו. לינוי אמרה שכדאי לנו לערוך קרבות איגרוף, כדי שאפעיל את ידי הימנית. רנן, אגב, לומד אצל הגר פיינר, אלופת העולם באיגרוף נשים! בדרך כלל היינו עורכים קרבות איגרוף, כשאני נלחם רק עם יד שמאל, היד המתפקדת שלי (תירוץ מספר אחד להפסדים שלי), אבל לאחרונה, הבן שלנו מעדיף שנשחק שח מט. כמובן שגם הפעם הוא ניצח, אבל זה רק בגלל תירוץ מספר שתיים – שעברתי פגיעה מוחית קשה.

>> עשו אותי באצבע: לכל הטורים של בן זילכה