אשרת עיני: "במהלך המשחק עצרתי לשנייה ואמרתי – פאקינג מונדיאל, אני כאן"

בלילה שלפני המשחק הראשון שלה כפרשנית בשידור ישיר מהמונדיאל בקטאר, במשחק של ערב הסעודית מול ארה"ב, אשרת עיני לא עצמה עין מרוב התרגשות. בכל זאת, היא הישראלית הראשונה שזכתה להיות בעמדת הפרשנית על המגרש באירוע הכדורגל הגדול בעולם (את המונדיאל הקודם היא ליוותה מהאולפן בישראל, ביחד עם קארין סנדל ואיריס אנטמן), וזו שמהר מאוד הפכה למרעננת הרשמית על כיסא הפרשנים.

>> אמור פז: "נינג'ה ישראל לא עניינה אותי, רק רציתי להחזיר את האקס שלי"

"במשחק של ארגנטינה מול ערב הסעודית הייתי בעמדת הפרשן עם שרון דוידוביץ'. מיד עם שריקת הפתיחה הלחץ ירד ונכנסתי למוד של עבודה, אבל במהלך המשחק עצרתי לשנייה, הורדתי את האוזניות ואמרתי: 'פאקינג מונדיאל, אני כאן'".

"כשאני מרצה בפני בני נוער ומתחילה משפט כמו 'הבנים לכדורגל – והבנות?', התשובה היא 'לפח הזבל' או 'קופצות בחבל' – ברור שצריך לשנות את זה תרבותית"

עיני (38), קפטן נבחרת ישראל בכדורגל לשעבר ושחקנית פעילה עד היום, היא פרשנית אולפן המונדיאל של תאגיד השידור ב"כאן 11" וב"כאן BOX" בדיגיטל.

את מרגישה ששברת תקרת זכוכית?
"ברמה האישית זה נכון. שברתי תקרת זכוכית וזה מיוחד למסתכל מהצד. יצאתי למונדיאל הזה עם תחושת שליחות. אני לא רק אשרת הילדה, שחלמה על היום הזה, אני גם מייצגת רבות בכדורגל הנשי. שיראו שאפשר להגיע רחוק, ושגם אישה יכולה להצליח כפרשנית".

"צעקו לי 'מה יש לך מתחת למכנסיים'. אבל זה רק חישל אותי"

"לא ויתרתי לעצמי". אשרת עיני פרשנית אולפן המונדיאל, כאן 11 | צילום: באדיבות כאן 11

"הייתי ילדה שמגיל 5 חלמה כדורגל, ומגיל צעיר גם שיחקה כדורגל", היא ממשיכה, "במהלך השנים הציקו לי ועשו עליי בכוונה פאולים, אבל לא ויתרתי לעצמי. בסוף המשחק של הולנד-ארה"ב, בשמינית הגמר, פרשנתי עם שרון דוידוביץ'. זה היה השידור האחרון שלו במונדיאל והוא דיבר עליי, על ההיסטוריה שעשיתי ועל אותן ילדות ששומעות אותי ואת עצמן דרכי. במעמד המיוחד הזה כל הרגשות ששמרתי בפנים יצאו החוצה, ופרצתי בבכי".

הביקורות בדרך כלל מפרגנות לה. פה ושם צצים כמה שוביניסטים ששולחים אותה להכין סנדוויץ' במטבח, אבל הרוב המוחץ בטוח שהיא "מקצוענית", "רהוטה", "מעולה", "עדיפה על רוב הפרשנים" ו"משב רוח מרענן". "פסיק קטן מהאנשים עדיין מתקשים לשמוע אישה שמדברת על כדורגל, אבל אני לא נותנת לזה להגיע אליי", היא מצטנעת. "לי זה מרגיש הכי טבעי לנתח משחקי כדורגל, ואני רק רוצה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי. אני מודעת לזה שאני הראשונה, אבל חשוב לי יותר לא להיות האחרונה. אני מקווה שיבואו עוד נשים ויהיה גיוון, שאנשים ישמעו עוד קולות ועוד זוויות. למשל, קארין סנדל שבצוות שלי. היא החברה הכי טובה שלי והיא פורצת דרך וחברה בהנהלת ארגון השחקנים העולמי".

>> בגיל 55 היא יצאה לפנסיה, בגיל 74 היא שיאנית מרתון

מי ההימור שלך לגמר?
"ארגנטינה נגד צרפת. אבל אני תמיד טועה, אז לא צריך לסמוך עליי יותר מדי. לארגנטינה יש תמיכה אדירה מהקהל וזה חשוב, כי לא תמיד די ביכולת מנטלית".

ואף מילה על מסי?
"כשמדברים על השחקן הטוב בעולם, צריך לזכור שכל כמה שנים מכתירים מלך חדש. עכשיו מדברים על קיליאן אמבפה, הצרפתי בן ה-23".

"פסיק קטן מהאנשים עדיין מתקשים לשמוע אישה שמדברת על כדורגל, אבל אני לא נותנת לזה להגיע אליי. אני מודעת לזה שאני הראשונה, אבל חשוב לי יותר לא להיות האחרונה"

תפרשני את הגמר?
"לא, אני אהיה באולפן. אבל אני כן אפרשן את המשחקים של המקומות השלישי והרביעי".

הרבה ישראלים שנסעו לקטאר דיווחו על תחושת עוינות כלפי ישראל. חווית משהו מזה?
"לא. אנחנו לא באים וצועקים שאנחנו מישראל, ובשיחות של סמול טוק אין בעיה. חברי המשלחת שוהים באי הפנינה, שזה אזור תיירותי. התנאים טובים ואנחנו מרגישים בטוחים. המקומיים אנשים מאוד נחמדים, חייכנים ושירותיים, מנסים לעזור".

"עד גיל 30 גרתי עם אימא שלי"

היא גדלה בהרצליה, הבכורה מבין שני ילדים. הוריה התגרשו כשהיתה בת 10 והיא גדלה עם אימה, אבל לדבריה זכתה כל השנים לתמיכה משפחתית גורפת. בגיל 5 הלכה עם אביה למשחקי כדורגל בבלומפילד, ובגיל 6 כבר שיחקה כדורגל עם הבנים בשכונה. למרות האהבה לכדורגל, כשהייתה ילדה יותר גדולה החלה לשחק דווקא כדוריד. בחטיבת ביניים למדה בכיתת ספורט, שם הבינה סופית שכדורגל זה העניין שלה בחיים והתחילה לשחק בקבוצת בנים במכבי הרצליה, שם כינו אותה בשם של בן – "אושר". "חוויתי הצקות. צעקו לי 'מה יש לך מתחת למכנסיים' או 'לכי למטבח', אבל זה רק חישל אותי וגרם לי לאהוב את המשחק עוד יותר".

בגיל 15 הצטרפה להפועל תל אביב נערות, והפכה את הכדורגל לקריירה. משם הדרך לנבחרת הנערות של ישראל ולקבוצת הבוגרות היתה קצרה. במהלך השנים זכתה בתשע אליפויות ובעשרה גביעי מדינה בקבוצות נשים שונות. היא אף ניסתה את מזלה ככדורגלנית בחו"ל בקבוצת אנדרלכט הבלגית, אבל בשל בעיות בקבוצה שאינן קשורות בה נאלצה לקצר את השהות ולחזור ארצה.

אשרת עיני פרשנית אולפן המונדיאל, כאן 11 | צילום: איציק בירן

לאחרונה סגרה מעגל, כשחזרה אחרי 20 שנה לשחק בקבוצת נעוריה, הפועל תל אביב. "אני במצב גופני טוב, אז למה לא להמשיך לשחק?", היא אומרת. "עוד לא החלטתי אם זאת שנת הפרישה שלי ואם הגיע הזמן להמשיך הלאה. כרגע המטרה שלי היא שנעלה לליגת העל. אם זה לא יקרה, אשקול את המשך דרכי".

יש לך שאיפות להיות מאמנת כדורגל?
"אני לא בטוחה שזה הכיוון. מעניין אותי יותר להביא את הידע שלי מהדשא לפן המקצועי והניהולי. אני שואלת את עצמי הרבה מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, ואומרת לעצמי שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על זה. בדבר אחד אין לי ספק: אני אשאר בתחום הכדורגל ובתקשורת הספורט".

בנוסף למגרש, היא פעילה כבר כמה שנים במאבק לקידום הכדורגל הנשי בישראל. "בכל מקום שאפשר להשפיע – אני שם", היא מצהירה.

"אני לא רוצה ילדים. אף פעם לא רציתי. בן הזוג שלי גם מהתחום, גם מסקר כדורגל וגם היה בקטאר. הכרנו על המגרש והוא שותף לדעותיי, לכן אנחנו ביחד. לא הקפאתי ביציות, אבל נבר סיי נבר. אולי בגיל 40 אשנה את דעתי"

הכדורגל הנשי בישראל נמצא מאוד מאחור לעומת הכדורגל הגברי. מה לדעתך צריך להשתנות?
"זה נכון, יש אפליה. הליגה לנשים יצאה לדרך בשנת 1998, אבל רק אחרי 22 שנים, בשנה שעברה, החלו לשדר משחק בשבוע בטלוויזיה. הכדורגל הגברי מנוהל נכון יותר, והתקציבים לכדורגל הגברי גדולים הרבה יותר. נשים לא יכולות היום להתפרנס רק מכדורגל, כי הליגה פועלת רק חצי שנה ואי אפשר להתקיים על שש-שבע משכורות בשנה. אני עד גיל 30 גרתי עם אימא שלי, ועבדתי גם בכל מיני עבודות מזדמנות".

>> הג'ודוקא ענבר לניר: "בגיל 12 פחדתי שאיראה גברית. היום השרירים שלי הם התכשיטים הכי יפים שלי"

בין שלל עיסוקיה, הספיקה עיני גם להופיע על המסך בסדרת טלוויזיה. "לאחרונה עלתה ב'כאן חינוכית' סדרה בשם 'שלי הכובשת' על שלי רומנו, נערה ממגדל העמק, חולת כדורגל, שלא התקבלה לקבוצה ומחליטה להקים קבוצה מעורבת. אני מופיעה שם בתפקיד עצמי, וכמות התגובות שקיבלתי מהורים וילדים היא עצומה", מספרת עיני. "לסדרה היו 6 מיליון צפיות ביוטיוב, היא חשובה כי היא חושפת נשים למשחק. בסוף זה עניין תרבותי. צריך למשל להתחיל לדבר על זה בבתי ספר. כשאני מרצה בפני בני נוער ובחברות שונות ומספרת את סיפור חיי, אני רואה שצריך לשבור מוסכמות. כי כשאני מתחילה משפט כמו 'הבנים לכדורגל – והבנות?', התשובה היא 'לפח הזבל' או 'קופצות בחבל' – ברור שצריך לשנות את זה תרבותית".

מה דעתך על הפרישה של עומר אצילי, שפרש מהנבחרת על רקע פרשת הקטינות שבה היה מעורב?
"אצילי עשה נכון שפרש. אחרי הכתם הגדול שדבק בו הוא לא יכול להיות בנבחרת ישראל, כי בניגוד לקבוצה פרטית, הנבחרת היא לא גוף פרטי אלא מופעלת מכספי ציבור. היא האורים והתומים והמגדלור, ויש לה קוד אתי ברור. אצילי הוא שחקן טוב, אבל כשמדובר בנבחרת אתה לא צריך להיות השחקן הכי טוב אלא להוות דוגמה, מישהו שנושאים אליו עיניים – ואתה לא יכול לקחת חלק בניצול נשים. להיות בנבחרת ישראל זו זכות גדולה וצריך להרוויח אותה".

כקפטן נבחרת ישראל בכדורגל לשעבר, היו עוצרים אותך ברחוב לחתימות?
"לא. כפרשנית אני מקבלת יותר חשיפה מאשר כקפטנית הנבחרת".

עיני בזוגיות כבר כמעט שבע שנים, אבל נמנעת מלחשוף את זהותו של בן זוגה. "בן הזוג שלי גם מהתחום, גם מסקר כדורגל וגם היה בקטאר. הכרנו על המגרש, אבל אנחנו לא מדברים עלינו. הוא אדם מאוד פרטי ואני מכבדת אותו".

ומה עם ילדים?
"אני לא רוצה ילדים. אף פעם לא רציתי. הוא שותף לדעותיי, ולכן אנחנו ביחד. זוגיות לא יכול להתקיים אם צד אחד רוצה והצד השני לא. אני לא הקפאתי ביציות, אבל לכי תדעי, נבר סיי נבר. אולי בגיל 40 אשנה את דעתי".