אירית רחמים קורעת לנו את הלב, אבל לא זו הבעיה בפרשת הסוהרות והאסיר הבטחוני
הפוסט הקשה שפרסמה אירית רחמים בעקבות פרשת הסוהרות והאסיר הבטחוני שאחראי לפיגוע בו נפצעה ערב חתונתה - שובר את הלב. עם זאת, מיכל גרא מרגליות מבקשת להצביע על הבעיה האמיתית שיש כאן
הסיפור שהתפוצץ מפרשת כלא רמון על מחבל שקיים קשר אינטימי, כנראה בהסכמה, עם חיילות בשירות חובה שמשרתות כסוהרות במתקן בלתי נתפס כשלעצמו, וממשיך לעורר הדים. מי שעומד במרכז הפרשה הוא האסיר מאזן מחמוד עומר קאדי, שהסיע את המחבל שרצח שלושה בני אדם ופצע 31 נוספים, במסעדת סי-פוד מרקט בתל אביב לפני 21 שנים.
>> שש וחצי שנים על אונס בת 13: הסיבה לגזר הדין המגוחך של ירין שרף
אירית רחמים, שנפצעה בפיגוע ערב חתונתה, כתבה אמש באינסטגרם שלה על המצוקה שהפרשה הזאת גורמת לה. בטקסט שכתבה היא שואלת שאלות קשות: "אני בעיקר חושבת על משפחות ההרוגים והפצועים של אותו ערב מורכב. מה הן אמורות להרגיש כשמתברר שמי שנטל חלק בפיגוע ונידון למאסר עולם מנהל קשרים אינטימיים עם לא פחות מחמש! חיילות? ומה האמהות של אותן חיילות אמורות להרגיש בימים אלה? איך דבר כזה קורה? איך לא למדו בשב"ס את לקחי פרשת הסרסור בסוהרות מכלא גלבוע שהתפוצצה רק לפני שנה וחצי? איך? ולמה התמהמהו עם מידורן של חיילות צעירות מהתפקיד המורכב הזה? כלא של אסירים בטחוניים הוא לא מקום לבקש בו שוויון מגדרי. הוא לא".
אני לא סבורה ששירות בסדיר בשב"ס הוא בעיקר עניין מגדרי. הסיבה לשירות של חיילי צה"ל בבתי הכלא מבוססת על מניע אחד בלבד – כלכלי. מדובר בכוח אדם זול במיוחד. אלא שפעם אחר פעם ניתן להיווכח שזאת טעות איומה
ואכן, למרות שהממשלה כבר קיבלה את המלצת ועדת הבדיקה בעקבות פרשת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע, שם הומלץ להוציא את חיילי וחיילות צה"ל מבתי הכלא הבטחוניים ולהחליפם בכוח מקצועי, התוכנית מתקדמת לאיטה. השר לביטחון לאומי, בן גביר, מיהר להוציא הודעה כמה המקרה נורא, והוסיף: "בהתאם למדיניות שהתוותי, עד אמצע שנת 2025 לא תישאר ולו חיילת אחת באגפים של האסירים הבטחוניים". אלא שלוח הזמנים המתוכנן פשוט לא מספיק, והתהליך חייב להיות מואץ.
>> שילוב נשים בצה"ל לא יהרוס את המשפחה הישראלית. בואו נתקדם
הלב מתכווץ מהפרשות האלה, ומההפקרה של המדינה את מי שמשרתות אותה. אמנם אין דין יחסים בהסכמה ככפיית סרסור בהיררכיה פיקודית. ועדיין, מדובר בסיטואציות שצריך לוודא, בצורה מערכתית, שלא נגיע אליהם.
בשונה מחלק מהדעות שנשמעות, אני לא סבורה ששירות בסדיר בשב"ס הוא בעיקר עניין מגדרי, למרות שהפרשות שפורסמו היו מגדריות במובהק. הסיבה לשירות של חיילי צה"ל בבתי הכלא מבוססת על מניע אחד בלבד – כלכלי. מדובר בכוח אדם זול במיוחד. אלא שפעם אחר פעם ניתן להיווכח שזאת טעות איומה. שלילת חירותו של אדם חייבת להיות מלווה לאורך כל הדרך באמצעים קפדניים – משלב החקירות דרך הליך הוגן בבתי המשפט ועד לכליאה מסודרת בתנאים מקצועיים. סוהרים וסוהרות מקצועיים הם חלק בלתי נפרד מהמינימום הנדרש כדי לשמר אמון במערכת. הרי לא מתקבל על הדעת להחליף שופטים בחיילים בשירות סדיר, למרות שגם הם כוח עבודה יקר למדי. כך נדרשת קפדנות לאורך ההליך כולו, שמרביתו מתרכז בתקופת המאסר עצמה.
>> לא נסלח: הסיפור האמיתי מאחורי ההפרדה המגדרית בכיכר דיזנגוף
השאלה היא לא אם מדובר דווקא בחיילות או שמה בחיילים שמשרתים בבתי הסוהר במסגרת שירות חובה, וגם לא באיזה אגף הם משרתים. המוקד העיקרי הוא גם לא העובדה שמדובר ביחסים עם מחבל, למרות שמבחינה רגשית זה בוודאי קשה מנשוא. שוב ושוב אנחנו נתקלים במציאות בה המדינה צריכה לקחת אחריות על חייהן, רווחתן וביטחונן של נשים, וגם של גברים, וכושלת. אם נכוון לעמוד ברף סביר של מקצועיות, חלק מהסוגיות האלה פשוט לא יעלו עוד. את הבעיות שיישארו, ותמיד יישארו, צריך יהיה לתקוף באופן נקודתי. במקרה הנוכחי מה שצריך לעשות היה ברור מאליו וכבר מופיע בכתוב ואמץ כמדיניות. כמה כאב יכל להיחסך לא רק היה מיושם מיד.
הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל