שילוב נשים בצה"ל לא יהרוס את המשפחה הישראלית. בואו נתקדם

בעקבות עתירה לבג"ץ של מספר בחורות צעירות – מור לידאני, גלי נשרי ועמר סריה – שביקשו להתמיין לסיירות מובחרות בצה"ל, הודיע הרמטכ"ל הרצי הלוי על פיילוט להכנסת חיילות לסיירת היוקרתית מכולן – סיירת מטכ"ל. המאבק על מקומן של נשים בכל זירות ההשפעה בישראל, כולל בצבא, שהיה ועודנו זירה ציבורית מרכזית שמשפיעה על החברה הישראלית – הוא מאבק ארוך שנים. לא ניתן להתעלם ממה שקורה בצבא, מהעובדה שנשים (וגם גברים) מגיעות אל המערכת ההיררכית הזאת בגיל צעיר. בעיקר משום שהצבא הוא מוסד שמשפיע באופן ניכר על החברה בישראל, החל מבניית קשרים אישיים, דרך הזדמנויות תעסוקה ועד לעיצוב השיח.

>> שוויון מגדרי בישראל? אולי רק בשנת 2154

גם אין ויכוח שצריכים להיקבע פרמטרים מקצועיים ברורים, שמהווים סף כשירות אמיתי, בהם חייבים לעמוד. אף אחת ואף אחד לא מעוניינים בחיילים וחיילות שלא כשירים לבצע את תפקידם. הזהירות נדרשת כאשר לוקחים את הפרמטרים הנוכחיים, שמותאמים לגברים די ממוצעים, ומחילים אותם ללא עיון נוסף על נשים. כך למשל הן הדרישות לגובה ולמשקל מינימליים. בפיילוט הנוכחי שקבע הרמטכ"ל הלוי, בחורות נדרשות להיות לפחות בגובה 1.66, ולשקול 78 ק"ג. למימדים האלה צריך שיהיה צידוק משכנע, מכיוון שלא רבות יעמדו בהם.

על אף ההצהרה הנוכחית, גם היום, קרוב ל-30 שנים אחרי בג"ץ אליס מילר, ולמעלה משני עשורים אחרי התיקון לחוק שירות הביטחון, כ-10% מהתפקידים סגורים בפני נשים בצה"ל, רק בגלל שהן נשים, אפילו כפיילוט: שלדג, דובדבן, מגלן וגם סיירות גולני, צנחנים ויתר חטיבות החי"ר. יוסי יהושע סבור בטור פרשנות היום בווינט שהסיבה המרכזית לכך היא שחלקם של החיילים הדתיים גדול יותר מאשר במטכ"ל. זאת סיבה מחפירה לסגירת הדלתות בפני נשים.

חיילות בחצאיות | צילום: לע"מ

הממשלה הזאת היא הוכחה מובהקת לתאוות הכוח והשליטה של הנהגת הציבור החרד"לי הריאקציונרי. הרבנים המטיפים בשער לא באמת חוששים לחוסנו של צה"ל. הם מעוניינים בסביבות סטריליות מנשים, בכל אזורי חייהם. לפני ארבע שנים שודרו בתחקיר "המקור" דבריו של הרב צבי קוסטינר, ראש ישיבת ההסדר במצפה רמון, שאמר: "כל התותחנים – בנות, איסוף קרבי – כולו בנות, קרקל – חמישה גדודים. הם רצו גם בשריון, וכמובן, הכל בסתר. הם רוצים לכבוש את הכל. וברגע שזה בצבא – גם באזרחי. זה הרס המשפחה בישראל". יש פה השלכה ברורה של הלך החשיבה שבא לידי ביטוי בהנהגה הנוכחית. כלומר, קוסטינר חשף סביב המאבק של כוחות ריאקציונרים נגד שירות נשים בצה"ל, את מה שברור היום בזירה הפוליטית: העובדה שעבורו ועבור חבריו הצבא הוא ממש לא הסיפור העיקרי, אלא מה קורה אחרי הצבא, במוקדי השפעה. כי אנשים קיצוניים כמו קוסטינר רואים בהתקדמות של נשים והשפעה שלהן – בכלל, ולא רק בצבא – שווה והרס המשפחה.

אבל כשראש הממשלה רואה במפגינים מולו כמי שחברו לאש"ף ולאיראן, קשה להתפלא שהחרד"לים רואים בהכנסת נשים לתפקידי לחימה בצה"ל מזימה פרוגרסיבית להחלשת הצבא. צריך לזכור: חלק ניכר מהמאבק שמתקיים בכל הנוגע לשירות נשים בצה"ל, כלל לא עוסק ביחידות הלוחמה. בצה"ל משרתות היום כ-7,500 לוחמות. פי עשרה יותר ממספרן לפני עשור בלבד. אולם לצד העליה במספרן, יש גם עליה בשירות של חיילים דתיים, וכניסתם לקצונה שמייצרת תגובת נגד שמתבטאת סביב השירות המשותף: תפיסת החיילות כמפגע צניעות ודרישה מהן להתלבש באופן מסוים (ללא חולצות לבנות, עם טייץ מתחת למכנסיים), ולהימנע מלשרת יחד עם חיילים חרד"לים, גם בקורסים שלא במסגרת יחידות לחימה. כך למשל, לקו הפתוח לחיילות שמפעילה שדולת הנשים הגיעה פניה מחיילת שהייתה אמורה לצאת לקורס אפסנאות מתקדם, ולחתום בעקבותיו על תקופת קבע, ופעמיים נמנע ממנה לצאת לקורס, בניגוד להוראות המפורשות של הצבא, בגלל שהוא כלל חיילים דתיים.

מהצד השני, ישנם ארגונים ופעילות שבוחרים לא ליטול חלק כלל בכל מה שנוגע לצה"ל, בגלל הרתיעה ממליטריזם. זאת עמדה לגיטימית. גם פציפיזם היא עמדה מוסרית ראויה, אבל אין דבר כזה פמיניזם מגדרי. המחשבה שנשים לא יוכלו לעמוד במוראת הלחימה באופן שונה מגברים מעלה חשש כבד שהחמלה על "נפשן הרכה" היא המשך ישיר של התייחסות ארוכת שנים לנשים כאל ילדים. המטרה של פמיניסטיות שעוסקות בנושא היא לא להוכיח כמה דמינו סמיך, אלא לאפשר לכל אחת את האפשרות לשגשג בחברה, בהתאם לרצונה, לכישוריה ולשאיפותיה, ולהפסיק לחבוט את ראשה בתקרות זכוכית מטעמי מגדר.

*הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה", לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל.