"אושר והחברות שלה לא רצו להפקיר את החמ"ל – ונרצחו"

סמלת אושר ברזילי ז"ל, ששירתה כסמב"צית בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה בנחל עוז, נחשבה במשך שבעה ימים לנעדרת. בן זוגה אורי אסף, המשרת ביחידה מובחרת, לא איבד תקווה עד הרגע האחרון והיה בטוח שהיא עוד תימצא בחיים. הוא אף הודיע למשפחתה: "כשהיא תחזור, אני אציע לה נישואין".

>> הזלזול בתצפיתניות מוכיח: נשים משלמות את מחיר היוהרה. טור אישי כואב וכועס

אושר ואורי הכירו בנעוריהם המוקדמים, בהמשך הפכו לזוג והיו ביחד ארבע שנים. אורי הפך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה: הם תמיד היו יחד, חיבקו כל רגע בחיים באהבה גדולה, תכננו את עתידם. בערב סוכות שניהם יצאו לחופשה קצרה, אחרי ארוחת הערב יצאו לחגוג במסיבה. הכל נראה כל כך מבטיח. אבל סיפור אהבתם של אושר ואורי לא זכה לסוף טוב, אלא לסיום טראגי ובלתי נתפס: שבוע אחרי פרוץ המלחמה הודיעו למשפחתה של אושר רשמית כי היא אינה בחיים.

"היה לי חשוב לוודא הכל, למרות שכבר הבנתי כשראיתי שהחמ"ל נשרף כולו, אבל עדיין היה זיק של תקווה"

 

>> ניצלו מחדירת המחבלים והתחתנו באולפנה: הסיפור המרגש של רעות ומור מדינה

ברזילי ז"ל הצטיינה בכל, במתמטיקה במיוחד, וניגנה בפסנתר וגיטרה. במקביל ללימודיה בתיכון היא התנדבה במד"א, למדה בתוכנית למצטיינים בתחום חקר המוח במכון ויצמן ותכננה להיות חוקרת מוח יום אחד. אבל כל החלומות של הצעירה המבטיחה הזו התפוגגו באותה שבת ארורה של השבעה באוקטובר.

אושר ואחותה ירדן כרמלי היו חברות בלב ונפש. כך היא הספידה אותה: "אחותי הקטנה, כל עולמי, יש לי חור בלב בצורה שלך. בהודעות שלך בשבת כבר הרגשתי את הבשורה בעצמות שלי, אבל נלחמתי בה. הייתי ערה 40 שעות, הגעתי לכל גורם אפשרי, לאנשים שדרכו על גופות. ביקשתי לחפש אותך. אף אחד לא נתן לך סיכוי אבל התאפקתי לא להספיד אותך, לא רציתי לזמן את זה…".

"סיימת את הקורס כמצטיינת. חשבתי שזה מקום בטוח, שירות מעניין ומשמעותי, אם הייתי אומרת לך ללכת למקום אחר היית הולכת", אמרה אחותה, "היית הכי יפה, הכי מטופחת והכי זוהרת. רצית לעשות כמוני, אבל עקפת אותי בכל כך הרבה צעדים. כשהייתי בתקופה הכי שחורה שלי, טיילנו שתינו חמישה ימים ביוון ולא נתת לי ליפול לשנייה. באותו יום ראשון בשעה 12, כתבתי לחברות שלי שאם משהו קרה לאושר, אני לא רוצה להישאר בחיים".

אביה של אושר, ליאור, הודה לה על 19 שנים נפלאות ועל זה שהסבה למשפחתה אושר עילאי, על שאיפתה למצוינות ועל כיבוד ההורים המדהים שלה. אימה תיקי אמרה: "אני לא רוצה להיות אימא שכולה, אני רוצה להיות אימא שיכולה. אני אחזיק אתכם משפחה שלי, ונהיה מאוחדים".

>> אמה של הדר פרינץ שנרצחה בפסטיבל נובה: "בא לי לצרוח מצער. כל העתיד שלה היה לפניה"

כרמלי, 27, היא אחות של אושר מאימא תיקי, יפה כמו אחותה ודומה לה מאוד. "קשה לה, היא שבר כלי", אומרת כרמלי על אמה. כרמלי, בעלת תואר שני במשפטים העובדת במשרד המשנה ליועמ"שית לעניינים אזרחיים, מספרת על אחותה: "אושר הייתה מצטיינת בצורה חריגה. לא פחות מחמש יחידות בכל מקצוע ובציונים הכי טובים, אבל לא מסוג החנוניות, אלא ילדה חברותית ואהובה. היא הייתה הדבק של כולנו. ילדה של אושר, שמחה ואור. כשהיא התבקשה להגדיר את עצמה באינסטגרם, היא כתבה 'תמיד מחייכת', וכזאת היא הייתה".

תיקי, אמן של השתיים, נישאה בשנית לליאור, כל אחד מהם הביא שני ילדים לקשר ונולדו להם יחד אושר, ואחותה חן בת ה-17. "כולנו אחים לכל דבר, היינו ביג האפי פאמילי", היא מספרת, "אבל המזל שלנו שאנחנו משפחה גדולה – אחד נופל, אחר מרים אותו".

"התצפיתניות והסמב"ציות הכירו את הגזרה על בוריה. היא שירתה במוצב מעל חצי שנה ודאגנו נוכח מה ששמענו, אבל חשבנו שהחמ"ל הוא מקום מוגן. סמכנו על המערכת"

 

"עברתי על כל סרטון בטלגרם, ראיתי כמות זוועות שלא ניתן לתאר, ופתאום איזו אימא רואה את בתה חטופה ויש לה תקווה, ואצלנו לא רואים כלום", משחזרת כרמלי את הימים הראשונים שאחרי השבעה באוקטובר, "היה לי חשוב לוודא הכל, למרות שכבר הבנתי כשראיתי שהחמ"ל נשרף כולו, אבל עדיין היה זיק של תקווה, וגם היה צריך להנגיש את זה לאימא לאט לאט".

מסיפורים ועדויות של תצפיתניות וסמב"ציות, עולה כי הן התריעו על מה שקורה ליד הגדר אבל קולן לא נשמע. גם אושר הרגישה את זה?
"אושר מראש רצתה לעשות שירות משמעותי, וכשקיבלה את השיבוץ שמחה והתאהבה בתפקיד. היא הייתה דיסקרטית, אבל שמענו ממנה שהגזרה חמה ושיש אקשן. היא אמרה שלא רגוע אצלם, שיש בלגן, ושהיא רואה כל זבוב על הגדר. אפשר היה להבין מזה שמדובר בנורות אזהרה. התצפיתניות והסמב"ציות הכירו את הגזרה על בוריה. היא שירתה במוצב מעל חצי שנה ודאגנו נוכח מה ששמענו, אבל חשבנו שהחמ"ל הוא מקום מוגן. סמכנו על המערכת ועל הטכנולוגיה, שרואה ומגינה על הקיבוץ, ואמורה לנטרל את כל מי שמתקרב – אבל ברגע האמת המחבלים נטרלו את המערכת".

>> "נמאס לי!": ליהיא לפיד בפוסט אמיץ נגד מכונת הרעל

מה אתם יודעים על רגעיה האחרונים?
"היא כתבה לי 'תתפללו בשבילי'. כולנו היינו בממ"ד כשהיא כתבה לי 'אל תגידי לאימא אבל פרצו מחבלים למוצב'. השעה הייתה 10:23 ומאז לא שמענו ממנה. חייל אחד שניצל כי יצא מהחמ"ל ונלחם בחוץ, סיפר שניסה לשכנע אותה לעזוב – אבל היא ועוד כמה בנות שהיו שם אמרו שהן לא מפקירות את החמ"ל. לידה ישבה גם החיילת שיראל חיים פור, שתיהן נרצחו עם חיילות נוספות. אנחנו לא יודעים אם הן מתו מרימון או שנשרפו בחיים, כי אין מי ששרדה לספר".

תחושות איומות כל כך.
"היה מחדל לא נורמלי והייתה יהירות גדולה מול האזהרות של אושר וחברותיה. הן אמרו שהן רואות שמתאמנים בסביבת הגדר, אמרו להן שאלה חקלאים והן תהו מה הם כבר מגדלים ליד הגדר. קולן לא נשמע".

הדברים שמספרת אחותה של ברזילי ז"ל מכעיסים כל כך, במיוחד על רקע העדויות השונות שהגיעו לחדשות 12, לפיהן מפקד בכיר איים על החיילות כי יועמדו למשפט "אם ימשיכו להציק".

"הן הקפיצו חיילים לגזרה", ממשיכה כרמלי לספר, "אבל חיילים לא הגיעו במשך שעות ארוכות. בשעה עשר וחצי אושר עוד הייתה בחיים, ואם היה מגיע לשם צבא בזמן היא הייתה נשארת בחיים – ואותו דבר לגבי המסיבה ברעים. הגיעו למקום 80-100 מחבלים, לא היה מספיק נשק בבסיס, וחלק מהחיילים נטבחו בפיג'מות. רבים היו ניצלים, לו היה מגיע צבא בזמן".

כמה כעס. כאב. אכזבה.
"אני הייתי מדריכת ירי בצה"ל, ובאמת שעבר לי בראש לקחת נשק וללכת להציל אותה. אבל זו פנטזיה לא הגיונית, אז אני לא לוקחת את זה עלי. חשבנו שאושר מוגנת. אני נכת צה"ל ומכירה את הצבא מקרוב. גדלתי באמונה שהצבא שלנו לא יכול להיות מופתע, שהוא הכי חזק ועם מודיעין מטורף, והתאכזבתי קשות. ההיסטוריה חזרה על עצמה, עם הכשל הנורא, עם המחדל, עברנו עכשיו שואה מודרנית".

עם העלייה לקברה של ברזילי ז"ל, בציון 30 למותה, כרמלי ניסתה לשדר מסר של תקווה: "למרות הכל, אני רוצה להיות אופטימית. אני מקווה שאחרי כל מה שקרה, תחזור אלינו התושייה ותחזור היכולת של הצבא להגיב, ושהוא יהיה הצבא הטוב בעולם. כואב לי המחיר הגבוה של כל זה, אובדן חייה של אחותי ושל עוד רבים כל כך, פרחים אחד אחד".