במדינה שמוחקת נשים בחייהן, מה אנחנו מופתעות שמוחקים ילדה

ביום שבת האחרון אסון נוסף נפל עלינו בתקרית ירי חריגה בגבול מצרים, שהובילה למותם הטרגי של ליה בן נון, אוהד דהן ואורי יצחק אילוז ז"ל. החדשות הפתיעו את כולנו בעיקר נוכח העובדה שהתקרית אירעה בגזרת הגבול שהייתה שקטה במשך שנים, אבל גם כי בישראל, כפי שמתברר, לא יודעים לעכל את הבשורה על מותה של לוחמת, אישה.

>> עבריין מין זוכה מאונס של ניצולת שואה בת 82. איך זה הגיוני?

אני אגיד את זה כבר בהתחלה: כן. הפמיניזם ה"טרחני" הזה נמצא כל הזמן – לפחות אצלי – והתמונה של סמלת ליה בן נון לא יצאה לי מהראש, כי בואו, כמה אנחנו כבר רגילות לשמוע על נופלות באירועים מהסוג הזה? אין עוררין על כך שמותם של החיילים הצעירים הוא האישיו הכי עצוב וקשה פה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה כי כשמדובר באישה – השיח שונה – גם בחייה וגם במותה.

נוכחתי לגלות כי הזהות המגדרית של ליה בן נון ז"ל לא העסיקה רק אותי. נתקלתי בפוסט של הסופרת מיה טבת דיין, שמתחה ביקורת על קמפיין הגיוס החדש של צה"ל לקראת יום מיון ללוחמות. הקמפיין, שפורסם בעמוד הפייסבוק של יחידת מיטב האחראית על הליכי המיון והשיבוץ בצה"ל, מבוסס על רפרנס גרוע מאוד לסרט החדש "ברבי". הלוחמות לעתיד מוצגות כברביות בקופסה עם טייטלים כמו "ברבי משמר הגבול" ו"ברבי לוחמת איסוף קרבי".

הפוסט כבר הוסר, כי איך נאמר בעדינות, זה לא טיימינג מדהים לקידום לוחמות כבובות ברבי. כנראה שאחרי שלוחמת אחת נהרגה, מישהו בצבא הבין שאנחנו ממש אשכרה יכולות גם למות כמו גברים.

קמפיין ברביות לגיוס לוחמות לצה"ל | צילום: פייסבוק

הופתעתי לגלות כי גם בערוץ 14 התעסקו בזהות המגדרית של ליה. המגיש בועז גולן והלל ביטון רוזן, הכתב הצבאי של הערוץ, רמזו, או יותר נכון אמרו במפורש בטלוויזיה – בעודם מסקרים אירוע בטחוני שבו נהרגו חיילים – שהנרצחים לא היו צריכים להיות מלכתחילה לבדם, בגלל שהם בן ובת. "יש פה טעם לפגם – לוחם ולוחמת לבד, 12 שעות, בלילה", אמר ביטון. "אין פה טעם לפגם, יש פה חוסר מקצועות, יש פה זלזול בערכי הצבא ויש פה אג'נדות שמאל", אמר ביטון.

אני מודה שמערוץ 14 באמת שאין לי הרבה ציפיות, אבל לפחות קיבלתי וידוא לתחושה הפנימית שלי, שכנראה על ליה בן נון, ידברו אחרת. ואז הגיע ערב ואיתו פוסט של חדשות JDN, חדשות המגזר החרדי, בו פורסמו שמות הנרצחים בפיגוע בצירוף תמונותיהם של אוהד ואורי, ואילו תמונתה של ליה הוחלפה בתמונה של גדר.

>> אדוני הדיין, יש מצב שאתה עושה לי גזלייטינג?

שוקינג. נשים נמחקות מהשיח הציבורי?! בישראל?!

אחיותיי הפמיניסטיות החלו לזעוק את צעקתן ולהעלות פוסטים המבקרים את אותו אתר חרדי, ארגון נעמ"ת אפילו יצא בבקשה לפרסם את התמונה של ליה ברשתות מפרופילים אישיים, כדי שלא ימחקו את פניה מהמרחב הציבורי.

אני כמובן מסכימה עם הזעקה ועם הביקורת על התופעה המכוערת של מחיקת נשים מהמרחב הציבורי, אבל האמת היא שאני לא ממש מופתעת. רק לפני פחות מחודש צעקנו את אותה הצעקה על מחיקת תמונותיהן של נשים ממוצרים ברשת שופרסל BE, ובשבוע שעבר קיבלנו חותמת סופית לתחושת המועקה שאנחנו, הנשים, מסתובבות איתה בצורת דו"ח של ה-OECD לשווין מגדרי במדינות בעולם, בו ישראל הייתה במקום האחרון.

אנחנו מודעות למצבנו העגום כנשים תקופה, אנחנו צועקות את זה במשך 22 שבועות. אנחנו לובשות גלימות אדומות ובאות לקפלן כי אנחנו נלחמות על הייצוג הנמוך שלנו בממשלה ובכנסת, על זה שאנחנו עדיין ממתינות לחוק איזוק אלקטרוני חדש שהשר בן גביר הבטיח לנו ולא קיים, ועל זה שמקומן וחייהן של נשים כרגע הוא לא בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל.

המוות של ליה בן נון הוא טראגי ועצוב, ומעבר לזה – הוא מוכיח שאנחנו צריכות שוויון גם במוות ובהספד שלנו. הוא מעורר דיון חשוב על האתוס הכי גברי של מדינת ישראל. אתוס שנשים חלוצות כמו שרה אהרונסון, חנה סנש, אסתר ארדיטי, יעל רום ואליס מילר כבר ערערו עליו, אבל עכשיו אנחנו צריכות להזכיר שוב: לא יהיה פשוט למחוק אותנו.

נשים התקדמו עד כדי כך שאנחנו בעלות ערך, חזקות, אמיצות ולוחמות, ליטרלי. ליה בן נון היא הוכיחה לכולנו שגם בנות הן גיבורות.