עבריין מין זוכה מאונס של ניצולת שואה בת 82. איך זה הגיוני?

עאדל הייב בן ה-43 זוכה היום (שני) בבית המשפט המחוזי בנצרת, מאונס ניצולת שואה בת 82, כך דווח בכלי התקשורת השונים. בכתב האישום נכתב כי למרות העובדה שהייב היה בפיקוח שב"ס לאחר שאנס בת 70 מוקדם יותר בחייו, שוחרר ממאסר מכיוון שהפרקליטות לא הוכיחה שאותה קשישה כבת 70 באמת התנגדה למעשיו.

>> שלא נדע: המדריך המלא להתמודדות עם תקיפה מינית

בתיקו של הייב כתוב כי אותה אישה בת 70 שאנס בעבר, נחבלה פיזית בעת שאנס אותה. כשתיארה בפני חוקרים את ההתנהגותו אמרה כי היא "חייתית", וכאמור בהמשך הוא גם שוחרר. חצי שנה לאחר מכן – אנס שוב אישה מבוגרת, הפעם ניצולת שואה בת 82. לפי החקירה, ביולי 2022 הייב נתקל בקשישה בת ה-82 ברחוב והחמיא לה על המראה שלה. שיחה החלה להתפתח בין השניים והייד טען בפניה כי הוא שיפוצניק והיא הזמינה אותו לביתה כדי שיתקן עבורה דבר מה. לפי הדיווחים, באותו רגע הוא הדף אותה באכזריות לעבר חדר השינה, שם אנס אותה לכאורה. בעקבות האונס לכאורה היא נחבלה, סבלה מדימום כבד ונזקקה לניתוח חירום בבית החולים זיו בצפת. יש לציין כי לפי דיווחים שונים בכלי התקשורת, הייב ריצה 14 שנות מאסר סך הכל בגין עבירות שאינן קשורות רק באונס.

הדס דניאלי ילין, מנכ"לית שדולת הנשים, מסרה בתגובה להחלטה המזעזעת של בית המשפט: "אנחנו המומות מהחלטת בית המשפט לזכות את האיש שאנס ניצולת שואה בת 82 באלימות. רק לפני כמה שבועות נפרדנו מיעל גרימברג, שעברה מסכת עינויים קשה מבתי המשפט עד שנעשה הצדק, ועד שהובן כי האחריות היא על התוקף לוודא הסכמה, ולא על הקורבן להתנגד. כל כך הרבה שנים עברו, ועדיין נראה כי לא למדנו דבר מהמקרה".

היא המשיכה: "החלטת השופטים בבית המשפט המחוזי בנצרת מעידה היא כי הדרך עוד ארוכה במאבק באלימות מינית, ואם יש רפורמה שצריך לעשות במערכת המשפט – זו רפורמה רצינית בדרך בה בתי המשפט מתמודדים עם תיקי אונס ואלימות מינית. מדובר פה בכשל של הרבה מערכות שצריכות לתת את הדין. לא יתכן שאיש שהורשע בעבר באונס של אישה נוספת, ונמצא תחת פיקוח של השב"ס, מצליח לפגוע באישה נוספת. אנחנו רוצות לחזק את האישה שעוברת ממש ברגעים אלו טראומה נוספת עם ההחלטה ההזויה והקשה הזאת של בית המשפט. אנחנו קוראות לפרקליטות לערער לעליון עד שיעשה הצדק".

יו"ר נעמת, חגית פאר, דורשת מהפרקליטות לערער על ההחלטה, שמחזירה אותנו אחורה: "במקום שהקורבן תרגיש בטוחה בביתה היא זו שצריכה להסתגר תוך פחד על חייה – מציאות הזויה. ההחלטה הזאת מחזירה אותנו שנים אחורה – כאשר אישה צריכה להוכיח שאמרה לא בעת שהותקפה מינית לכאורה על ידי עבריין מין מוכר".