אדוני הדיין, יש מצב שאתה עושה לי גזלייטינג?

אחד ממושגי הבסיס בעולם הטיפולי הוא תיקוף או וולידציה (Emotional Validation). תיקוף הוא למעשה הכרה וקבלה של רגשות, מחשבות והתנהגות כדבר הגיוני, אנושי ומובן. כבני ובנות אדם, כאשר אנחנו מעניקים תוקף לרגשות של אדם אחר – אנחנו מעניקים לו את ההבנה שלרגשות שלו יש ערך, חשיבות ומשמעות בעולם. מחקרים אף מצביעים על קשר מובהק בין חיים בסביבה בלתי מתקפת לבין רמות גבוהות של קשיים בוויסות רגשי.

>> גזלייטינג להמונים: מי אמרה התעללות רגשית ולא קיבלה

רבות מהנשים בתהליך של עגינות או סרבנות גט הן נשים שחוו אלימות מסוגים שונים (כלכלית, מינית, פיזית או רגשית). הן מתארות תגובות מצד בני הזוג שלהן כמו: 'את מגזימה', 'את ממציאה', 'את משקרת', שגורמות להן לא לבטוח בתחושות של עצמן ולהיות מעורערות מהרצונות והצרכים שלהן. בימינו העניקו למונח הזה שם: "גזלייטינג".

הרבה דיינים לא מבינים את הסיטואציה המורכבת של אישה שחוותה אלימות או פגיעה מינית בזוגיות. לרוחם של רבים מהם, למשל, בכלל לא יכול בכלל להתקיים אונס בתוך נישואים

גם כשהן כבר אוזרות אומץ ומבקשות להיפרד מבני הזוג האלימים ולהתגרש, הן נתקלות פעמים רבות בסירוב ובהתעלמות; למשל כאשר הן מגישות תביעה לגירושין ובני הזוג מבקשים פתאום שלום בית – גם כשברור שזה תלוש מהמציאות כי הנישואים היו רווים אלימות וכאב. פעמים רבות התנהגות בני הזוג בתהליך גורמת לאותן נשים לפקפק בבוחן המציאות שלהן והן עלולות למשוך את התביעה בחזרה.

המצב מחמיר כשגם בתי הדין הרבניים פועלים בדיוק באותו האופן ומעמידים מחסומים רבים עד למתן חיוב גט ולהכרה באישה כמסורבת גט. בהיותו מוסד ממשלתי, הדיינים שבבית הדין מתקבלים כגורם סמכותי בעיני אותן נשים. וכבר בחדר הטיפול אני פוגשת את הספקות והערעור הרגשי; הנשים שואלות את עצמן "אם בית הדין מסרב להכיר בי כמסורבת גט, אולי אני מגזימה? אולי אני באמת צריכה להמשיך לחיות עם האיש הזה"?

כחלק מהתהליך הטיפולי אני מעניקה תוקף לרגשות הכואבים של אותן נשים שמאפשר להן לפתח את היכולת לסמוך על התחושות שלהן ובכך לצמצם את תחושת אי הוודאות הרגשית.

אבל הרבה דיינים פשוט לא מבינים את הסיטואציה המורכבת של אישה שחוותה אלימות או פגיעה מינית בזוגיות. לרוחם של רבים מהם, למשל, בכלל לא יכול בכלל להתקיים אונס בתוך נישואים. הם יעשו הכל כדי לשמר את התא המשפחתי, מה שפוגם ביכולתם להבין שהאישה שמולם היא קורבן. אחד החוקים שאנחנו ב"מבוי סתום" הנחנו על שולחן הכנסת בשנים האחרונות היה החוק להכשרת דיינים לטיפול במקרי נפגעות אלימות במשפחה.

אני עדה לכך שכאשר דיינים מאפשרים פסק של חיוב גט – האישה מקבלת גם את התיקוף הרגשי. היא מבינה שהיא יכולה לסמוך על התחושות שלה ועל הרצון שלה בחופש. אולי אני מציינת את המובן מאליו, אבל פעמים רבות מתן חיוב גט מאפשר פריצת דרך של ממש בתהליך הטיפולי.

נשים לא באמת צריכות אישורים חיצוניים כדוגמת 'חיוב גט' כדי לבטוח בתחושות שלהן. הן ראויות וזכאיות לחופש שלהן מתוקף היותן בנות אדם. אני מקווה שבתי הדין הרבניים יבינו את החשיבות של קיום הכשרה מתאימה לטיפול בנפגעות אלימות (זה המקום לציין שגם סרבנות גט היא אקט אלים לכשעצמו) ויאפשרו מתן חיוב גט עם כמה שפחות מחסומים וקשיים בדרך אליו.

הכותבת היא עו"ס במחלקה הסוציאלית של ארגון "מבוי סתום" הפועל למען מסורבות גט ועגונות

עו"ס אביטל גרינבאום מארגון "מבוי סתום" | צילום באדיבות המצולמת