נשות המחאה

ענבל אורפז: "הייטקיסטים לא מוכנים שהכסף שלהם יממן דיקטטורה"

ענבל אורפז, ממובילות מחאת ההייטקיסטים | צילום: באדיבות המצולמת
ענבל אורפז, ממובילות מחאת ההייטקיסטים | צילום: באדיבות המצולמת

החברים שמתרחקים ממנה "כאילו אני מצורעת", המחיר הכלכלי שהיא עלולה לשלם והביטחון שבסוף המחאה תנצח. ריאיון אישי עם ענבל אורפז, ממובילות מחאת ההייטקיסטים

88 שיתופים | 132 צפיות

רשימת הקרדיטים של ענבל אורפז כוללת כניסה לרשימת ה-30 מתחת ל-30 של פורבס, הקמת מיזם "אישה בהייטק" לשילוב נשים בתעשייה, וחשיפת תופעת ההטרדות המיניות בהייטק בתוך גל ה-MeToo#, כך שאפשר להבין שמדובר בבחורה בעלת אנרגיה בלתי נגמרת. אבל בבוקר בו קיימנו את הריאיון, אפילו ידיה של אורפז נדמות מעט רפויות. זה קרה לאחר שבמהלך הלילה, לאחר עוד הפגנה המונית ומרשימה מול רחבת הכנסת, אושרה בקריאה ראשונה הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, והצעת החוק לביטול הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד.

>>> אל תעשי הפרדה: הדרישות של סמוטריץ' והחרדים נוגעות גם לך

מה התחושות הבוקר? אחרי הפגנה כל כך מרשימה מחד, ובשורות כל כך קשות למתנגדים לרפורמה מאידך?
"מצד אחד, בדיוק שחררנו הרגע קמפיין לינקדאין במסגרתו מאות הייטקיסטים שינו או הוסיפו להגדרת התפקיד שלהם את הטייטל "chief democracy officer".זה חזק ומשמח, אבל עדיין הרגשות הם מאוד מורכבים. באיזשהו מקום מבטלים לגמרי את הקול שאנחנו מביאים איתנו, אומרים לנו 'כן, כן, תהיה הידברות', אבל ממשיכים להתקדם בלי שום התייחסות אלינו.

אם היינו מדברות לפני יומיים הדברים היו נשמעים אחרת, אבל היום אני מרגישה את הייאוש של האנשים סביבי. חברים שלי היו בטוחים שאם נעשה ונפגין זה יצליח, אבל זה לא קורה. אנשים הולכים ומבינים שזה יהיה מהלך הרבה יותר ארוך משחשבנו. אני לא יודעת איך נראה ניצחון במצב כזה ולא משנה מה, לא יהיה קל להשיג אותו".

זה יהיה מהלך ארוך יותר ממה שחשבנו. מחאת ההייטקיסטים | צילום: ענבל אורפז
זה יהיה מהלך ארוך יותר ממה שחשבנו. מחאת ההייטקיסטים | צילום: ענבל אורפז

"הבוקר פגשתי חברה בטיול עם הכלבה והיא בכתה ברחוב. לא ראיתי אותה בוכה מעולם. אנחנו בנקודה של שבר, אבל זה כן נותן עוד דחיפה ומחבר עוד אנשים. אחת ההתנגדויות החזקות שהיו עד עכשיו הייתה 'אתם מגזימים, שום דבר עוד לא קרה', אבל הנה – זה קרה, וזה ימשיך לקרות. הצד החיובי הוא שאני מאמינה שזה ידחוף יותר ויותר אנשים החוצה ויחבר אותם. לא רק מתנגדים לרפורמה, אלא גם הרוב הדומם שיראה איך העם שלנו מתפלג ויחשוב פתאום 'רגע, אולי שווה לעצור שנייה ולפעול?'".

"קלטתי פתאום שחברים שלי עוברים ומשפילים מבט, או עושים כאילו הם לא מכירים אותי כי הם לא רוצים להיות מזוהים עם המחאה. זו הייתה חוויה קשה, כאילו אני מצורעת, כשבעצם אני נלחמת גם בשבילם"

 

מה את מרגישה שהעיר אתכם, ואותך בפרט?
"הקטסטרופה הכלכלית הייתה קטליזטור מאוד חזק. אנחנו גם ככה בשנה קשה להייטק הישראלי ולכלכלה בכלל. הדולר מתרסק, האינפלציה משתוללת, המשכנתאות עולות. גם ברמה האישית וגם ברמת התעשייה זה יתחיל להיות מורגש יותר ויותר. גם אם לא היה קורה שום דבר משטרי בארץ, זו הייתה שנה קשה עבורנו בתוך משבר השקעות ופיטורים שלא קשור לישראל.

הגופים שמשקיעים בהייטק – קרנות הון הסיכון, שמשקיעות בסטארטאפים – לא רוצות, בניגוד לשם שלהן, לקחת סיכונים מיותרים. הן רוצות את הסיכויים הכי גבוהים לכך שהחברות יצליחו ויצמחו. אם ישראל הופכת למצורעת, מסוכנת, אם אי אפשר לסמוך על מערכת החוק בה – הכסף לא יגיע לכאן, ואנחנו לא נדע איך לצאת מזה.

הקטסטרופה הכלכלית היתה קטליזטור. מחאת ההייטקיסטים | צילום: ענבל אורפז
הקטסטרופה הכלכלית היתה קטליזטור. מחאת ההייטקיסטים | צילום: ענבל אורפז

"אני אישית מרגישה שכל הזהויות שלי בסיכון: כאישה, כחילונית, כתל אביבית, כנוסעת בתחבורה ציבורית אפילו. כאישה זה מאוד חזק לי. אנחנו עדיין לגמרי מיעוט. בארה"ב יש זכות הצבעה לנשים רק מאה שנה, ועדיין עבר שם חוק איסור הפלות. זה לא מופרך שזה יגיע גם אלינו. אנשים לא מבינים שבג"צ הוא זה שמגן על זכויות האזרח הקטן, שאין לו לובי משמעותי. אני מאוד מקווה שהמאבק שלנו יצליח, אבל אני לפחות רוצה להרגיש שניסיתי, בשבילי".

>>> מורה נבוכות: מה כוללת הרפורמה המשפטית?

במשך שנים שימשה אורפז כעיתונאית הייטק בדה-מרקר, מה שאיפשר לה להסתכל על התעשייה הזאת מבחוץ. "תמיד הרגשתי שאני מאוד מעורבת פוליטית, והחיבור של הכלכלה לחברה הישראלית מאוד עניין אותי. תמיד הפריע לי שההייטק נמצא פיזית בישראל, אבל גם לא ממש פה. שהייטקיסטים לא מתערבבים ולא רואים אותם במחאות. במחאת חוק הפונדקאות ב-2018 זו הייתה הפעם הראשונה שחברות נכנסו פנימה ושבתו, אבל זה היה יותר עניין של מיתוג, להראות שהחברה תומכת בזכויות להט"בים כדי לגייס. גם בבלפור היו פנים מוכרות בתחום שהגיעו להפגנות, אבל בזה זה נגמר. עכשיו, כשקרנות הון סיכון מסדרות מערך אוטובוסים לכנסת, כשמנכ"לים בוחרים להשקיע כלכלית במחאה ומדברים – זו הפעם הראשונה שיש מעורבות כזו של התחום".

"פריבילגים פריבילגים, אבל סוחבים על הגב שלהם את מה שקורה פה"

 

לא סתם דודי אמסלם קפץ על הקלף של הפריבילגים.
"דודי אמסלם יכול לדבר על הרולקסים והמרצדסים כמה שהוא רוצה. בסוף החברים שלי ואני באים ברכבות ואוטובוסים לירושלים. האם מחאה היא אקט פריבילגי? יכול להיות. מדובר בחברות חזקות ועובדים חזקים שיכולים לתמוך בזה. אני מנסה להסתכל על זה מהצד החיובי: מאות אלפים שהגיעו ביום חול לירושלים אלה הם מאות אלפים שמבינים ששווה לשלם מחיר כדי למנוע את מה שעומד לבוא עלינו.

באים ברכבות ואוטובוסים לירושלים. מחאת ההייטקיסטים | צילום: ענבל אורפז
באים ברכבות ואוטובוסים לירושלים. מחאת ההייטקיסטים | צילום: ענבל אורפז

"בואי נדבר קצת מספרים: על פי דוחות שקראתי כיועצת לרשות החדשנות, הייטקיסטים הם עשרה אחוז מהשכירים בישראל שמשלמים רבע מהמס במדינה. פריבילגים פריבילגים, אבל סוחבים על הגב שלהם את מה שקורה פה. מדובר במגזר יצרני, שרוצה להיות פה, ונלחם למען זה שהוא יוכל להמשיך לפעול פה. הייטקיסטים לא מוכנים שהכסף שלהם יממן דיקטטורה. לאנשים בהייטק יש ברירות, הם יכולים להתפרנס במקומות אחרים – אבל הם רוצים להישאר בארץ. ודווקא בגלל זה המחאה הזו אותנטית. הכלכלה פשוט לא יכולה לאפשר לעצמה לוותר על ההייטק הישראלי".

כל דבר אחר מרגיש חסר חשיבות

כשאורפז, 35, עזבה את תחום התקשורת ואת דה-מרקר, היא עבדה בתחום היזמות ב-"WeWork" בניו יורק ובארץ, ולאחר מכן החליטה לצאת לעצמאות. היום היא יועצת למגוון גופים וחברות בתחום החדשנות הארגונית, וחוקרת אורחת במכון המחקר לביטחון לאומי (INSS).

איפה מכניסים מחאה לתוך חיים כאלה?
"קיבלתי הודעה מחבר שאמר לי שמתחילה התארגנות של הייטקיסטים. נכנסתי לקבוצת ווטסאפ – ונסחפתי לתוך זה. יש בזה משהו שואב כי כל דבר אחר מרגיש כמעט חסר חשיבות. אני יכולה לעבוד על עוד פרויקט, אבל למה? לאן זה הולך? המדינה הזאת משנה את האופי שלה ומפסיקה להיות דמוקרטיה. זה יותר חשוב מהכל.

"המוני אנשים נכנסו למחאה הזו. יש גם המון אנשים מאחורי הקלעים, שבכלל לא רוצים שיראו אותם כי הם מפחדים שבחברות שבהן הם עובדים יידעו עד כמה הם מעורבים. אנחנו מחולקים לצוותים – חלק מתעסקים באסטרטגיה, חלק בלוגיסטיקה, חלק ברשתות חברתיות, חלק בהוצאת אנשים החוצה. בכל יום שלישי מתקיימות 20-25 הפגנות שטח של הייטקיסטים במרכזי תעסוקה וזה משהו שצריך לנהל. זה לא מאבק קטן ומגודר, זה מאבק על איך המדינה הזו תיראה, מאבק שישפיע על העתיד שלנו ועתיד הילדים שלנו. יש לי חברים שלא יצאו להפגין מעולם ועכשיו נמצאים בחוץ כל שבוע".

"אני עצמאית כבר ארבע שנים. אין לי משכורת. אם אני לא אעבוד ואדאג לעוד עבודה בהמשך לא תהיה לי הכנסה. השנה הקשה בהייטק פגעה גם בי. היו לקוחות שסיימו איתי את ההתקשרות במסגרת התייעלויות שהם נאלצו לעשות, ואני יודעת שכנראה אשלם מחיר כלכלי גם על התקופה הזו. אבל אני מאמינה בקארמה טובה ומקווה שזה יתפתח לכיוונים טובים גם במישור האישי והמקצועי שלי".

כנראה אשלם מחיר כלכלי גם על התקופה הזאת. ענבל אורפז | צילום: באדיבות המצולמת
כנראה אשלם מחיר כלכלי גם על התקופה הזאת. ענבל אורפז | צילום: באדיבות המצולמת

אפרופו מחיר כלכלי, כשמנסים לנגח את המחאה מדברים על הזמן על מקורות המימון שלה. אז מאיפה באמת מגיע הכסף?
"יש שני הדסטארטים ייעודיים למחאת ההייטקיסטים: אחד בעברית בשקלים ואחד באנגלית בדולרים. מלבד זה יש הרבה תלות בהתנדבות, ויש גופים שבוחרים לממן דברים ספציפיים, כמו קרנות הון סיכון שמימנו את האוטובוסים להפגנות למשל".

מה התפקיד שלך במערך?
"בעיקר מזפזפת בין קבוצת ווטסאפ אחת לשנייה. אני עוסקת באסטרטגיה, נראות, בתיווך של המחאה לתקשורת, ומנסה לחבר עוד אנשים אלינו. הדבר שהכי מחזק אותי הוא לפגוש אנשים בהפגנות שקראו דברים שכתבתי ויצאו להפגין. אבל אני גם חוטפת על זה שאני בפרונט".

חוטפת? באיזה אופן?
"לפני כמה שבועות היה כנס הייטק בתל אביב שמשך גם לא מעט קהל בינלאומי. היה לנו חשוב להעלות גם שם לסדר היום את המאבק. אירגנו הפגנה קטנה בכניסה לאירוע, וזה יצר עניין. קלטתי פתאום שחברים שלי ואנשים שמכירים אותי עוברים ומשפילים מבט, או עושים כאילו הם לא מכירים אותי וממשיכים הלאה כי הם לא רוצים להיות מזוהים עם המחאה. זו הייתה חוויה קשה וקצת מעליבה, כאילו אני מצורעת, כשבעצם אני נלחמת גם בשבילם.

"באותו הערב, אחת הנשים שהכרתי וחלפה על פניי ניגשה ואמרה לי כל הכבוד על המאבק, אבל שהיא לא רוצה להיות מזוהה עם אג'נדה פוליטית. בעיניי זה עצוב שאנשים מתביישים להזדהות עם תמיכה בדמוקרטיה. זה אמור להיות המכנה המשותף הכי נמוך שמחבר בינינו כאן.

"הוצאת הכסף או הכוונת כספי משקיעים לחשבונות מחוץ למדינה היא קודם כל צעד של ניהול סיכונים. זו לא פרובוקציה של הקרנות, המשקיעים והמפתחים"

 

"אני תלויה בעבודה עם אנשים אחרים כדי שתהיה לי פרנסה. ברגע שאת מסמנת את עצמך, את מסתכנת שיגידו 'היא לא בדעות שלנו ואנחנו לא רוצים לעבוד איתה'. לשמחתי זה עוד לא קרה לי, אבל אני כן מקבלת מסרים מתנגדים ולא נעימים. גם עם אלה שיושבים על הגדר קשה לי. יש לי חבר שכל הזמן שולח לי תמונות של מסעדות שהוא אוכל בהן אז הבהרתי לו שאני לא שם. אתה רוצה להתעלם? בסדר, אל תכניס אותי לזה. זה משפיע על מערכות יחסים".

הוצאת הכספים מישראל שמתבצעת על ידי הקרנות והחברות – זהו צעד נכון לדעתך?
"צריך רגע לעצור ולהבין את העניין הזה. אנשי עסקים צריכים לנהל סיכונים, חברה מסחרית היא לא ישות פטריוטית. יש לה חובה להשיא ערך לבעלי המניות שלה ולנהל גם את הסיכונים שלהם. הוצאת הכסף או הכוונת כספי משקיעים לחשבונות מחוץ למדינה היא קודם כל צעד של ניהול סיכונים. זו לא פרובוקציה של הקרנות, המשקיעים והמפתחים, ואם זו אג'נדה – היא לא עומדת במרכז. מצד שני, האנשים האלה רוצים יציבות, דמוקרטיה, אז יכול להיות שהם משתמשים בהוצאת הכסף גם כאקט יחצ"ני עם אמירה. אבל שמעתי את השיחות האלה עוד הרבה לפני שהן יצאו לתקשורת. אנשים מפחדים להשקיע. הקרנות שנסוגות מהשקעות נסוגות גם כי הן משקיעות כסף מבחוץ, של כבאים מניו יורק או מורים מקליפורניה, ולכן הן צריכות לשים לב למה שחושבים מחוץ לישראל".

המחט בשוויון המגדרי זזה לאט

את מדברת הרבה על המקום שלך כאישה במאבק הזה. את מרגישה השפעות של המקום המגדרי ביום-יום כמובילת מחאה שהיא אישה?
"בארגון עצמו שהוא 'מחאת ההייטקיסטים' – לא. יש בו גם נשים וגם גברים בעמדות הכי משמעותיות. מן הסתם, במחאות שנוגעות לבכירים בהייטק תמצאי יותר גברים, כי יש יותר מנכ"לים גברים, אבל זהו זה. ההפיכה הזו תפגע בכולנו – בנשים, גברים, יהודים, ערבים, להט"בים וסטרייטים. זה חשוב שיש ארגונים ששמו דגש על המקום המגדרי, כי יש הרבה מאוד נשים שזה מה שחיבר אותן לתוך המחאה. אבל אני לא פעילה בהתארגנות נשים, בדיוק בגלל שאני חושבת שההפיכה הזו תפגע בכולנו".

>>> כוח לבתי הדין הרבניים יגרום לעוד פגיעה בנשים

מה הכוונה?
"לפני ארבע שנים בדיוק, סביב אירועי יום האישה, הוזמנתי לכל מיני אירועים ופאנלים בנושא 'נשים בהייטק' ורציתי להביא משהו חדש. כל המנכ"לים בתחום אומרים: 'אנחנו מאוד רוצים לגייס נשים, אבל לא מקבלים קורות חיים'. זו הרגישה לי תשובה לא מספקת. יצאתי עם סקר שמיועד לעובדות הייטק על חווית העבודה שלהן, והוא התפוצץ. 1,000 נשים ענו – מנהלות, עובדות ויזמות. כך נולד המיזם שלי 'אישה בהייטק', שמקדם שילוב נשים בתעשייה".

"מאז זה התחיל לעורר עניין אצל מעסיקים. בהתחלה יצרתי בסיס ידע שמטרתו לחקור מה אפשר לעשות כדי שארגונים יעסיקו יותר נשים. הבנתי שאנחנו כנשים כבר מועצמות, שלא צריך 'אירועים ייעודיים לנשים', אלא התאמה של המערכת. מנהל שלא מקבל קורות חיים מנשים צריך להבין מה קורה במודעות הדרושים שלו, בראיונות העבודה שלו ומה החוויה של נשים שעובדות אצלו. קל הרבה יותר לנסות לתקן את הנשים מאשר להבין מה אפשר לעשות בתוך המערכת. הוצאנו מאז סקר נוסף, ודו"ח גדול על נשים בהייטק מטעם רשות החדשנות.

ההפיכה הזאת תפגע בכולנו. מחאת ההייטקיסטים | צילום: ענבל אורפז
ההפיכה הזאת תפגע בכולנו. מחאת ההייטקיסטים | צילום: ענבל אורפז

"השלב השני הוא הנגשת המידע הזה החוצה לארגונים: באמצעות ייעוץ, הרצאות, סדנאות, וליווי של תהליכים פנימיים למען שיפור מצב הנשים בתעשייה. החל ממודעת הדרושים, המילים שבהן משתמשים בה והמקום שבו היא מתפרסמת, דרך האנשים שפוגשת המועמדות בתהליך המיון לחברה, ועד האווירה במשרד. המחט בשוויון המגדרי זזה נורא לאט, אלה תהליכים מאוד קשים, אבל יש מה לעשות, בסוף ננצח".

בסוף המחאה תנצח?
"מישהו אמר לי לא מזמן שמחאה היא כמו מים. אם אני אשפוך מים הם ינסו לזרום לכיוון מסוים, ואם משהו חוסם אותם הם ימצאו דרך לעקוף אותו וישנו כיוון. המחאות הן כאוס מאורגן – אם כל האנרגיה הזו תיחסם במקום מסוים, היא תפנה למקום אחר. אף אחד לא יוכל לעצור את זה".