זה לא רק סיפורה של שפחה, זהו סיפורן של הנשים כולן

בסוף השבוע שעבר צייץ יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, והתייחס למחאה על הרפורמה המשפטית שמובילה הקואליציה בכנסת. הוא כתב שהוא קשוב למחאות ולהפגנות, אבל לא מקבל את "קמפיין הפחדה שמסית בטענה השקרית שישראל תהפוך לסיפורה של שפחה". בהמשך פרט את זכויות הנשים הקיימות בישראל, והצהיר שהרפורמה לא תפגע בהגנה על נשים.

ציוץ של ח"כ שמחה רוטמן, צילום מסך מתוך טוויטר

לא בכדי התייחס ח"כ רוטמן למחאה בסגנון סיפורה של שפחה. מיצג הנשים שיזמו קבוצת "בונות אלטרנטיבה", בו עשרות ומאות נשים מתלבשות בגלימה אדומה וכובע לבן (ולא בגלל פורים) צובר תאוצה וגדל מספרית וגיאוגרפית. הסיבה ברורה: הדיסטופיה שכתבה מרגרט אטווד לפני 40 שנה, על "גלעד", שבה גברים דתיים פונדמנטליסטיים מייצרים מציאות של דיכוי חריף של נשים ובשנים האחרונות גם הפכה לסדרה מצליחה ועטורת פרסים – יצרה אייקון ויזואלי של דיכוי נשים שאי אפשר להסיט ממנו את המבט. והוא גם מצטלם נהדר.

מיצג השפחות בהפגנה בירושלים 13.2.23 | צילום: מאיה משל

המיצג קיבל כל כך הרבה תשומת לב, שאפילו ארץ נהדרת הקדישו לו מערכון. מיצג הנשים לא נשאר בגבולות ישראל. היו לו התייחסויות בינלאומיות, כולל על ידי הסופרת אטווד, שצייצה מחדש ציוץ שבו נכתב "יותר מעשרים שפחות הזכירו מה יכול לקרות כשקבוצה של גברים דתיים קנאיים משתלטת על השלטון".

>>> אל תעשי הפרדה: הדרישות של סמוטריץ' והחרדים נוגעות גם לך

במקביל יש נשים שפועלות גם הן נגד הרפורמה המשפטית המוצעת, אבל הרגישו לא בנוח עם המיצג. כך למשל, ד"ר יאלי השש, אקטיביסטית פמיניסטית מזרחית, שכתבה פוסט בפרופיל הפייסבוק שלה: "קשה לי עם מחאת סיפורה של שפחה. אני לא רוצה לראות נשים צייתניות. רוצה אותן מפריעות, עם פנים גלויות, מתריסות. אין לי דעה ברורה בנושא, ותמיד שמחה לראות נשים במחאה, ומלאת כבוד על היוזמה וההתארגנות – רק מרגישה מאוד לא נוח עם דימוי הנכנעות, גם כשהוא מוצג למען מחאה". והיא לא היחידה.

טוב ונכון בעיניי שיש התייחסות מיוחדת לתוצאות הרפורמה המשפטים על חייהן, רווחתן, ביטחונן וזכויותיהן של נשים. נשים צפויות להיות נפגעות ביתר שאת ומהר יותר מחלקים חזקים יותר באוכלוסייה. למרות שעל פניו ניתן לטעון שהרפורמה המוצעת לא נבנתה בכוונה לדרוס זכויות נשים, בפועל החשש מכך מוצדק מאוד.

כפי שביום הנשים הבינלאומי אנחנו רוצות להצביע על המגוון – כך טוב שנעשה אם במסגרת מחאה הדורשת שוויון ודמוקרטיה, נוכל ליצור מרחבים מכילים לקבוצות ויחידות רבות ומגוונות באוכלוסייה

מורן זר קצנשטיין עם השפחות בהפגנה בהרצליה 18.2.23 | צילום: זאב ינאי

המחאה נגד הרפורמה המשפטית סוחפת מאות אלפי אנשים. המחאה היא משותפת – וניתן לזהות בה מספרים גדולים של גברים ושל נשים. אולם לצד המחאה הכללית, עולות מחאות ממוקדות מקבוצות שונות: מחאת הטייסים, מחאת המילואימניקים, מחאת ההייטק, מחאת המשפטנים, וכן, גם מחאת הנשים.

>>> כל נשות המחאה: פרויקט מיוחד

בעוד המחאות הספציפיות מאופיינות בקולות גבריים בולטים, מחאת הנשים הספציפית היא בסגנון אחד – סיפורה של שפחה. זהו המצב לא בגלל שהמארגנות שלה ביקשו לייצר אותו, אלא כי זה שיקוף של מצב נפוץ ביותר בעולם שבו אנו חיות – עולם שנותן לגברים הזדמנויות הרבה יותר מגוונות להביע את עצמם, ונוטה לצופף נשים לתוך משבצת אחת, פעמים רבות שולית.

השבוע אנחנו מציינות את יום הנשים הבינלאומי. זהו יום של מחאה שמצביע על כך שבפועל אין עדיין שוויון, וגם מזכיר לנו שב-364 הימים הנותרים בשנה – עדיין מצוינים בפועל ימי הגברים. זהו יום שבו נחגוג הצלחות של נשים רבות, אבל גם נזכור את המבנים החברתיים שעדיין מגבילים נשים וחוסמים את דרכן, ונתחייב לשנות אותם.

בעברית תורגם השם ליום האישה הבינלאומי, ולא כפי שהיה צריך להיות מתורגם – יום הנשים הבינלאומי. זה לא עניין סמנטי. זאת העובדה שאין תבנית אחת שכל הנשים כולן צריכות להתאים אליה, אלא מגוון גדול ורב. וכפי שביום הנשים הבינלאומי אנחנו רוצות להצביע על המגוון – כך טוב שנעשה אם במסגרת מחאה הדורשת שוויון ודמוקרטיה, נוכל ליצור מרחבים מכילים לקבוצות ויחידות רבות ומגוונות באוכלוסייה.

הכותבת היא משפטנית ופעילה חברתית, יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, מנכ"לית שדולת הנשים לשעבר