חוזרות למקורות: זהו לא יום האישה. זהו יום הנשים

השנה אני בוחרת, כמו מיליוני נשים בעולם, לציין את יום הנשים הבינלאומי. נשים, ולא אישה. מסתבר שבעבר הרחוק היה מי שתרגם בישראל, בטעות, את International Women's Day ל"יום האישה". בכל העולם ה-8 במרץ הוא הוא יום הנשים הבינלאומי, רק אצלנו הוא הפך ליום האישה.

>> הממשלה עומדת לרמוס את בג"צ. ואותנו

יום הנשים הבינלאומי הוא יום של מאבק ושל סולידריות נשית, שאנחנו כל כך זקוקות לה על מנת לקדם שוויון. בכל העולם יש ליום זה משמעות אמיתית, פוליטית, חברתית וכלכלית, הנוגעת לחייהן של כל הנשים באשר הן. כשאנחנו מכנות את היום הזה "יום האישה", אנחנו מפספסות את האחווה, הסולידריות והאחריות שלנו האחת כלפי השנייה. בין אם אישה אחת נמצאת במקום של פגיעה ואלימות ובין אם היא נמצאת למעלה, בטופ, מנהלת בכירה או שותפה בין גברים אחרים. אנחנו צריכות לדבוק ולתמוך האחת ברעותה.

חשוב שנבין את ההקשר שבו נוצר היום הזה בכדי להטמיע את השינוי ולעורר מודעות. לאורך חמש-שש המאות האחרונות התקיימו מאבקים ברחבי העולם למען קידום זכויותיהן של נשים: הזכות לבחור, הזכות להיבחר, הזכות להשכלה, הזכות לביטחון אישי ולחיים. ב-1978 הכריז האו"ם על היום זה כיום הבינלאומי לשיח ופעולה למען שוויון מגדרי. מטרתו הייתה לציין את מאבק הפועלות לשוויון ולשחרור אמיתי.

בכל העולם יש ליום זה משמעות אמיתית, פוליטית, חברתית וכלכלית, הנוגעת לחייהן של כל הנשים באשר הן. כשאנחנו מכנות את היום הזה "יום האישה", אנחנו מפספסות

לצערי, בישראל, יש מי שבוחרות להפוך אותו לחגיגה נשית, פינוק וקניות. המפרסמים ורשתות השיווק הגדולות הופכות אותו ליום צרכנות ייעודי, וגם חברות ומוסדות גדולים במדינה מפספסים עם עציץ סמלי שמחולק לעובדות ויום כיף בהשתתפות אמן או אמנית. כך הופך היום הזה להיות פחות משמעותי. כזה שיום לאחריו נמשיך את חיינו ללא כל מחשבה או ערך.

>>> שתי נשים נרצחו השבוע: איך תזהי אם מישהי קרובה נמצאת בזוגיות אלימה?

למרות שמצבנו טוב יותר מהחלוצות שנאבקו למען זכויותינו, אנחנו עומדות, גם היום, בפני מאבקים למכביר: נשים עדיין נרצחות על רקע מגדרי; תופעת סרבנות הגט פוגעת ברוב מובהק של נשים, הכלואות במערכת יחסים שאינן חפצות בה; נערות ונשים נאנסות מבלי שהפוגע שלהן ייענש כראוי וגם הייצוג שלנו במוקדי ההשפעה הכלכליים והפוליטיים עוד לא קרוב להיות 50%.

הצעד הזה מתחיל כאן. מצעד השפחות של בונות אלטרנטיבה בהפגנה בירושלים 13.2.23 | צילום: מאיה משל

בעבר כבר היו קריאות לשינוי השם. המרצות ד"ר טל ניצן מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ד"ר שלומית אהרוני ליר ופרופ' אורלי בנימין מאוניברסיטת בר אילן – יצאו בדרישה לשינוי. "הבעיה בשם במתכונתו הנוכחית כפולה", ציינו במכתב ההסבר לדרישה. "ראשית, הוא מציין את הפרט ולא את הכלל – ומתייחס לאישה באופן המבודד אותה מנשים נוספות. משל, הסוגייה של שוויון זכויות היא עניין פרטי של אישה כזאת או אחרת. הפניה בלשון יחיד מנטרלת את שם המועד מהמשמעויות הפוליטיות והחברתיות הנלוות אליו. שנית, ההתמקדות באישה יחידה מהדהדת תפיסות שמוחקות את השונות בין נשים, את ההכרה במגוון חוויות החיים של נשים, וכך גם את הבסיס לשיתופי פעולה משמעותיים בינינו". צודקות.

כמו כל קריאה או יוזמה, אני מאמינה בשינוי אקטיבי מלמטה. הגיע הזמן להתלכד באמת ולהחזיר ליום הזה את המשמעות האמיתית שלו, ולהפוך אותו ליום חשוב בדיאלוג התרבותי חברתי שלנו. השיח במרכז היום הזה אינו על האישה כאינדיבידואל, כיישות הזקוק להעצמה.

אם נסכים ונדרוש לציין את היום הזה כ"יום הנשים" (כפי שהשכילה לעשות עיריית כפר סבא בשנה שעברה, ביוזמת חברת המועצה עדי לוי סקופ), נוכל להרחיב את נקודת המבט למודעות ולעשייה. זה לא יהיה קל, כי יש כוחות כלכליים שרוצים לשמר את המסר הפשטני ויש מי שמוצאים כאן הזדמנות למכירה של מוצרים ייעודיים וייחודים לנשים – שזה בדיוק מה שאנחנו נלחמות נגדו ביומיום.

>>> לידיעת חברות הכנסת: תקציב מגדרי הוא לא עניין של ימין ושמאל

עלינו להחליט השנה שאנחנו עושות את זה אחרת. כל מנהלת בכירה בחברה, כל מנהלת הרווחה וחווית עובד, כל מרצה, כל מפיקת אירועים לציון היום הזה – השקיעו עוד שנייה של מחשבה ושאלו את עצמכן: האם אתן רוצות לדאוג לחוויה מפנקת רגעית ללא ערך ממשי עבור קהלי היעד שלכן, או האם תרצו לעשות שינוי אמיתי, לעורר מחשבה ומודעות ולתת מתנה ערכית שתישאר עם הנשים והנערות עוד זמן רב ותהווה מנוע לשינוי? "שינוי אמיתי, שינוי מתמשך, מתרחש צעד אחד בכל פעם", כך אמרה רות ביידר גינסבורג. הצעד הזה מתחיל כאן.

הכותבת היא מייסדת פורום "נשים בתעשיה" ופעילה למען זכויות ותעסוקת נשים

תחיה בן צור | צילום: נירי גתמון