סאדפישינג: התופעה שגורמת לאנשים להרגיש רע עם עצמם

"סאדפישינג" (או בלעז: Sadfishing) היא תופעה אינטרנטית הנוצרה על ידי סלבריטאים ומשפיעני רשת, כשאלה החלו לפרסם פוסטים על מצב הבריאות הנפשית והפיזית שלהם ועל רגשותיהם. "סאדפישינג" הוא תולדה של פוסטים כנים ואמיתיים של מיטב הסלבס, שבהם אנו מקבלים זיק של אנושיות אצל דמויות ואושיות שאנחנו רגילים לראות בצורתם הנוצצת ביותר. מגדולים בחו"ל כמו ג'סטין ביבר שדיבר על התמכרותו לסמים, דמי לובאטו שנפתחה בתקשורת לאחר שכמעט מתה ממנת יתר, וקיילי ג'נר שהפסיקה להזריק חומצות היאלורוניות בשפתיים בשם האהבה העצמית – עד למשפיעני ארצנו כמו דנה זרמון (שדיברה על מחלתה הכרונית), מאיה ורטהיימר (שדיברה על טיפולי פוריות) ועוד. 

מעבר לשיתוף עצמו לרוב פוסטים מסוג כזה יקבלו סיקור מהתקשורת ויוצפו בעשרות אלפי תגובות תומכות ממעריצים או סתם אנשים שהפוסט נגע בהם. הזמרת בילי אייליש, אחת מהכוכבות הפתוחות ביותר של השנה, הסבירה לאחרונה בראיון בצורה די קולעת מה זאת התחושה של לקבל אהבה ללא תנאים מהקהל: "אני קולטת שאנשים שלא מכירים אותי, דווקא כן מכירים אותי. ואכפת להם ממני באמת". בתכלס, מי לא רוצה לקבל אהבה כל כך גדולה מאנשים זרים? מי לא רוצה להרגיש שהוא נאהב? מי לא רוצה שידרשו לשלומו? וכאן בדיוק מתחיל ה"סאדפישינג" – מרצון להיות נאהב ולקבל אמפתיה מהסביבה. 

אז מאיפה הכול התחיל? ברשת טוענים שאחותה של קיילי ג'נר, קנדל, הייתה הסנונית הראשונה של הטרנד אי שם ב-2018, כשהיא פרסמה באינסטגרם הודעה דרמטית שקשורה לבריאות הנפשית שלה. המעריצים חיכו וגילו לאכזבתם שמדובר בפרסומת לתכשירי אקנה וש"הווידוי" הגדול היה בעצם ההכרזה על הקמפיין בהובלתה.

לאחר אותו מקרה מגזין METRO הניו זילנדי היה הראשון לטבוע את המונח בכתבה שהאשימה את ג'נר בסאדפישינג, כלומר בחשיפה של בעיות לכאורה כדי לזכות בתשומת לב. אך הסאדפישינג לא נגמר ב-2018, וב-2019 הוא הפך תופעת רשת מדאיגה. לפי מחקר שפורסם לאחרונה על ידי מכון המודעות הדיגיטלי בבריטניה (DAUK), סאדפישינג זו אשכרה בעיה אמיתית שגורמת לבני נוער בגילאי 15-11 להרגיש רע עם עצמם. פרסום מידע כל כך אישי מביא עימו ציפייה להתרוממות רוח ודאגה מהסובבים אותך, שלרוב מסתכמת בתחושת ריקנות או אכזבה. באופן מפתיע, האכזבה היא לא בגלל חוסר תגובה או אי מתן לייקים, אלא במפגש עם המציאות, שבה בני נוער מאשימים אחד את השני בנואשות לתשומת לב דרך הרשתות החברתיות. "שיתוף רגשותיי באינטרנט גרם לי להרגיש גרוע יותר מאשר הרגשתי קודם, אבל גם קיבלתי תמיכה, וזה גם משהו", אמר אחד הנערים במחקר.

"הדור שלכם קיבל רעיון נורא שהדרך הטובה ביותר היא להקיא כל מחשבה וכל רגש שיש לכם אחד על השני. זאת מגיפה של אובר-תקשורת המובילה לחוסר אינטימיות", אומרת גווינת' פאלטרו בדמות האימא של הדמות הראשית בסדרה "הפוליטיקאי", ויש לנו תחושה שהיא צודקת.

בתקופה האחרונה אנו חוזים ביותר ויותר משפיענים מעבר לים המזייפים מקרים של חולי פיזי או נפשי בשביל לייקים וסימפטיה ברשתות החברתיות. הדוגמנית המצליחה שרה מקדניאל (1.4 מיליון עוקבים באינסטגרם), למשל, שיחקה במשך שנים על הקלף שבגלל שיש לה הטרוכרומיה (צבע עיניים שונה) היא סבלה מבריונות בבית הספר והייתה לא מקובלת. היא הוכרזה בתקשורת האמריקאית כדוגמנית "אמיתית" המחוברת לעצמה ועם מסר חיובי. אממה? מסתבר שלמקדניאלס אין בכלל הטרוכרומיה, היא משתמשת בעדשות מגע כחולות וזוהי בכלל המצאה בשביל אמפתיה.

לפני כחודשיים משפיענית אמריקאית נוספת בשם טיפאני מיטשל (214K בעוקבים באינסטגרם) עשתה רעש עולמי כשהעלתה תמונה מחמיאה מדי מתאונת אופנוע. כן, מתאונת אופנוע. הרשת לא התרשמה מהפוסט הרגשני שמיטשל כתבה על התאונה, בה תיארה כי עפה מהאופנוע שלה ונעזרה בזרים מקסימים (וחתיכים מדי) שטיפלו בה. סדרת התמונות, שהייתה מרוטשת כראוי להפקת אופנה, וכוללת הופעת אורח של מותג מים מינרליים, הפכו בין לילה את משפיענית הלייף סטייל לשקרנית וסוחטת לייקים של רחמים. בתגובה היא העלתה פוסט התנצלות בו סיפרה כי אכן היא הייתה מעורבת בתאונה, וסדרת התמונות היא אילוסטרציה למה שקרה. סבבה, אחותי.

"תאונת" האופנוע המזויפת | צילום מתוך האינסטגרם

בסופו של דבר, אם יש לכם צורך בלתי נשלט לפרסם את רגשותיכם ברשתות החברתיות, כנראה יש משהו שאתם צריכים: בין אם זאת תמיכה, תחושת שייכות וידיעה שלמישהו אכפת. קשה לזהות מתי מדובר באדם אמיץ שיוצא עם האמת שלו החוצה, כדי לעורר השראה או להגביר מודעות, ומתי מדובר במסחטת לייקים. כך או כך, זה משמח לשמוע שהדור הנוכחי מחובר לרגשות שלו יותר מאי פעם.