את בים. הכל טוב. ואז את מרגישה את המבט הזה
אפילו הסופרמודל לשעבר מעין קרת, היום אקטיביסטית בתחום דימוי הגוף החיובי, מרגישה לעיתים מובכת ממבטים בים. יש לה כמה טיפים עבורכן
לאחרונה שוב נתבקשה נערה להתכסות באוטובוס. שוב דיבור חדש-ישן נגד נשים, בו הגוף שלנו הוא מסמר העניין, המיקום דרכו תרבויות ודתות קובעות גבולות גזרה וזהות, מסמנות עד איפה מוסרי ומקובל להיות בעיני כל אחד, מפקיעות אותו מאיתנו. אין פלא שגם המחשבות שלנו כלפי עצמנו מתנקזות אליו – גוף.
>> איך נראות היום דוגמניות העל של שנות ה-90?
השבוע הייתי בים.
בחוף בילו נשים ערביות מסורתיות. הן מגיעות מכוסות מכף רגל ועד ראש ונכנסות למים עם הבגדים. כשאני נכנסת למים לא רחוק מהן, עם בגד ים שלם שחור, אני מרגישה לפעמים לא בנוח, מביטה בהן בחצי מבט לוודא שאני לא מאיימת עליהן. אני יודעת משיחות בסדנאות עבר שיש מביניהן מי שעלולות לחוות אותי כמתריסה, לא מתחשבת, לא רגישה מספיק למה שהן עוברות (אם הטור הזה מגיע אליך, אישה ערביה מסורתית – תדעי שהחלום שלי זה לשבת איתך לשיחה על דימוי גוף. תקראי לי, אגיע במהירות).
על אותו קו חוף, כמאה מטרים דרומה, פועל בית קפה בו יושבים לא מעט גברים ונשים, שהם ואני משתייכים פחות או יותר לאותה קבוצה תרבותית. בשבת בבוקר חלקם יושבים על כסאות נוח סמוך למים. מולם, כשאני נכנסת לים עם אותו בגד ים שחור, אני רואה ומנחשת את המבטים שלהם, והם שונים: הנה אישה בת 47 נכנסת למים בבגד ים. היא מוכרת לי מאיפשהו? הם יכולים לבחון אותי כאוות נפשם על גודל גופי, על הצורה שלו, על הפרופורציות, על צבע העור, על הקמטים, על מידת הטיפוח, על ההשוואה לצעירה הנחשבת שהייתי וגם למי שעוסקת בקידום דימוי גוף חיובי כיום. הגוף שלה מתאים לזה? יפה מדי? יותר מדי? פחות מדי?
מה למען השם, יכולות לעשות בינינו לבין עצמנו ברגע כזה בו מבטים מסוגים שונים מופנים אלינו? (ושימו לב שאפילו לא הזכרתי את המבט המיני, שדורש עוד לפחות ספר עב כרך). הנה כמה רעיונות:
העצמה: קחי בחשבון שבנוסף למחשבות המורכבות של הסובבים עלייך את גם נותנת המון השראה לאחרות. זאת מלחמה מאוד חשובה שנרגיש חופשיות בגוף שלנו בכל מקום, גם בים.
בואי מצוידת: גם בבגד ים שנוח לך איתו וגם בחמלה עצמית. זה ממש אנושי שזה מביך אותך, דימוי הגוף שלך יכול להיות בריא וטוב ועדיין זה לפעמים קצת מביך כשמסתכלים עליך.
גם וגם: הרשי לעצמך להיות גם אישה חסרת מעצורים כשבא לך, כזאת שיכולה לתת לעצמה את כל החופש הפנימי והחיצוני וגם אישה שרגישה למבוכה של עצמה. תזכרי שהגוף שלך הוא פרטי, את לא חייבת לגלם בו מאבקים חברתיים מצטלבים.
תיעדוף: קחי בחשבון שאולי את טועה, אולי הם לא חושבים עלייך בכלל ושבכל מקרה זה יעבור להם עוד רגע ואת תישארי עם זה. תחשבי כמה את משקיעה אנרגיה ברגע הזה, כשלמעשה הוא קצר מאוד. וודאי שאת לא משקיעה יותר מידי משאבים במחשבות של אחרים עלייך על חשבון דברים שיכולים לפתח את החשיבה שלך על עצמך בזירות שיקחו אותך קדימה.
הדרגתיות: להתגבר על מבוכה או אי נעימות זאת גדילה, עשי אותה בקצב ובדרך שלך. קחי בחשבון שהדרך שתמצאי תעזור לך בעוד מקומות בחיים וככל שתבססי אותה היא תהפוך מועילה יותר, עד שיום אחד לא תרגישי בה.
שחרור אחיזה: לא.נשים יהיה מה להגיד או לחשוב עליך, ולא רק דברים טובים. זה לא כיף אבל ככל שתצליחי לשחרר את האכזבה מזה ופשוט לחיות כמו שטוב לך – תקצרי תהליכים מייגעים.
הכל חולף: נשים מבוגרות מעידות על כך שהן חוות פחות מבטים ומעידות על הנאה גדולה יותר מעצמן (אישית אני מזדהה עם זה, אבל פגשתי רבות שגם בגיל 82 עדיין מסוכסכות עם גופן). נסי לגדל בך חלקים כאלה של המבוגרת שתהיי כבר עכשיו. ניסיון של מבוגרות השבט יכול להועיל לך גם בגיל צעיר יותר, ותזכרי שאנחנו על זה, עושות כל מה שביכולתנו לשנות את המציאות כדי שנרגיש חופשיות בגוף שלנו בכל מקום.