מי אשם בהשפלה שנשים עוברות באוטובוסים לאחרונה?
הדרת נשים מהמרחב הציבורי היא אפליה ברורה - לא פחות מכך. מדוע התופעה הזאת צוברת תאוצה ומה הקשר להפיכה המשטרית?
נהג סירב להעלות צעירה לאוטובוס באשדוד, ואמר לה: "היום זה לגברים חרדים"; נהג אחר סירב לענות לשאלותיה של אישה קשישה, במקרה הזה ניצולת שואה – בטענה שהוא אינו מדבר עם נשים; נערה אחרי אימון ניסתה לעלות לאוטובוס עם מכנסיים קצרים וסולקה על ידי הנהג; נהג אחר נזף באישה צעירה שעלתה לאוטובוס בגופיה; ובמקרה נוסף, נהג אוטובוס דרש מנערות שיצאו לקמפינג בכנרת להתכסות – ושלח אותן לשבת מאחור. כל הסיפורים האיומים האלה הם מהשבוע-שבועיים האחרונים. כמובן שאסור להסיר אחריות מהנהגים שהתנהגו כך ומהחברות שמפעילות את הקווים, אבל הסיפורים האלה גם מראים איך מדיניות שמרנית קיצונית מיד יורדת לשטח ואיך הרפורמה המשטרית מחלחלת ומשנה את המרחב הציבורי – גם בלי שינויי חקיקה.
>> דעה לא פופולרית: את לא חייבת להניק
בתקופה בה כיהנתי כמנכ"לית שדולת הנשים בישראל (עד לפני כשנתיים וחצי) עסקנו באופן יסודי ואינטנסיבי במאבק בהדרת נשים במרחב הציבורי. פניות רבות זרמו אלינו וראינו איך דרישות צניעות ומחיקת נשים מהמרחב הציבורי, אירועים לגברים בלבד והפרדה מגדרית הולכים ומתרחבים לעוד ועוד זירות. אבל רצף אירועים כל כך רחב וקיצוני לא ראיתי.
אם נוסיף לסיפורים האחרונים של הפגיעה בנשים באוטובוסים את מחיקת הנשים היומיומית בכל הנוגע לתמונות של מועמדות בבחירות הקרבות לרשויות המקומיות, ואת הדיון – שחלקו מתנהל באיומים – בכל הנוגע לפתיחת מעיינות ושמורות טבע בהפרדה מגדרית – אפשר לזהות שאנחנו בנקודת קיצון מבעיתה במיוחד.
למה זה בכלל משמעותי? רוב הנשים שחוו אירוע כזה, מעידות על השפלה ובושה. הדרת נשים מהמרחב הציבורי – דרך דרישות "צניעות", מחיקת נשים או הפרדה מגדרית – פוגעת בחירות של נשים, בכבוד האדם שלהן ובערך השוויון. היא מסמנת נשים קודם כל כנשים, ומגבילה את מה שהן יכולות ורשאיות לעשות בהתאם לתפיסה מצמצמת של ״טבען״ כנשים.
הגבלת התנועה וההשתתפות של נשים מתעלמת מיכולותיהן, רצונותיהן ושאיפותיהן. דרישות צניעות, הפרדה מגדרית, הצבת מחיצה ומחיקה של דמויות נשים נועדו להעלים את הנשים מהמרחב הציבורי. לא במקרה במרבית המקרים נשים אינן נמצאות על הבמה באירועים מופרדים, הן מושבות מאחור או בשוליים, באוטובוס או באירועים, בעוד הגברים מקדימה או במרכז. ולכן מחאה נגד תופעת הדרת הנשים היא גם הכרזה: אנחנו כאן. יש לנו נוכחות, קול והשפעה. ולא נסכים לוותר על כל אלה.
בעבר ראינו מחויבות של מוסדות הציבור, גם אם באופן לא מושלם, לשמירה על זכויות נשים לקידום שוויון מגדרי ולמאבק חוקי בתופעות של הדרת נשים, בהתאם לערכיה של מדינת ישראל. היום, יד ביד עם ההפיכה המשטרית שנועדה לתת מקסימום כוח לקבוצות שנציגיהם הם גברים יהודיים באופן כמעט בלעדי, אין פלא שמספר המקרים עולה בקצב מדאיג. כי הדרת נשים לא נועדה לשרת צניעות מדומיינת אלא לאפשר לגברים שמרניים להמשיך ולהחזיק במרחב הציבורי ובמשאבים הציבוריים.
חשוב לזכור שהתופעות הללו נוגדות באופן עמוק את הדמוקרטיה, והמחויבות למאבק נגד הדרת נשים היא קריטית. היא זו שמייצרת מקום ואפשרות לכל אחד ואחת, ללא תלות במינם. מחויבות שמבטיחה שנשים יוכלו לשהות בכל מקום בו תחפוצנה במרחב הציבורי. זה מאבק על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שמאפשרת לכל אחת ולכל אחד לשגשג בה.
הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל