איך תדעי אם מישהו ממשפחתך סובל מפוסט-טראומה ואיך מתמודדים עם זה
התסמונת הפוסט-טראומטית משבשת לא רק את חייו של הנפגע, אלא גם פוגעת בסביבתו הקרובה: מה הם התסמינים, איך בני המשפחה או בת הזוג יכולים לסייע ועל אילו גבולות מוכרחים לשמור למרות הקושי
התסמונת הפוסט טראומטית היא תגובה מתמשכת לאירועי דחק, הכוללת מגוון סימפטומים המשתנים בעוצמה שלהם ובאופן ההופעה שלהם מאדם לאדם. ההפרעה מלווה בפגיעה קשה בתפקוד והשפעותיה השליליות מחלחלות לא רק אל הנפגע הישיר, אלא גם אל סביבתו הקרובה – משפחתו ויקיריו.
>>"גם אני יכולתי להיות איציק סעידיאן": הלומות הקרב יוצאות מהארון
>>מדריך: כך תסייעו לנפגעות ונפגעי חרדה בזמן אמת
התסמינים
ההפרעה מתעוררת בעקבות מפגש עם אירוע טראומטי כלשהו שמעורבים בו מוות, איום על החיים, פגיעה בשלמות הגוף שלנו או של היקרים לנו, אשר במהלכו חווינו תחושות קשות של אובדן שליטה וחוסר אונים. אלו חוויות שלרוב אינן מתיישבות עם המוכר והידוע וקשה מאוד לעבד אותן אל הזיכרון והתודעה שלנו.
לפעמים נדמה לנפגעים שהאירוע הטראומטי מתרחש מחדש בהווה והם חווים מצוקה רגשית גבוהה אשר מלווה לעיתים גם בתגובות פיזיולוגיות
חלום בלהות
למעשה, חלק מן הסימפטומים המוכרים והבולטים של התסמונת הם פלשבקים, סיוטים, זיכרונות וחלקי זיכרונות בלתי מועבדים מן האירוע שחודרים אל התודעה ואינם מרפים ממנה, "רודפים" את הנפגעים ומפתיעים אותם ברגעים שונים ובלתי צפויים. אלו אינם זיכרונות רגילים, הם חיים ומציאותיים מאוד בתודעה עד כי לפעמים נדמה לנפגעים שהאירוע הטראומטי מתרחש מחדש בהווה והם חווים מצוקה רגשית גבוהה אשר מלווה לעיתים גם בתגובות פיזיולוגיות שחלקן ניכרות לעין – דפיקות לב מואצות, נשימה מהירה, הזעה, רעד וקיפאון. פעמים רבות הזיכרונות מתקיפים את הנפגעים במהלך השינה עם חלום בלהות, פוגעים באופן משמעותי ביכולת שלהם לישון והופכים את הלילה למרחב מאיים בפני עצמו.
דריכות מתמדת
החוויה החוזרת ונשנית של הזיכרונות מובילה לתחושה של קיום בצל סכנה מתמדת ותגובתיות מוגזמת לרעשים או טריגרים אחרים. הנפגעים אינם מרשים לעצמם להרפות מן העמדה ההישרדותית של fight or flight, הם מצויים במתח ודריכות מתמשכים ומשלמים על כך מחיר יקר הכולל קשיי ריכוז, קושי לישון ועצבנות עד כדי התפרצויות זעם בלתי צפויות גם כלפי אנשים קרובים ואהובים.
>> "לא אנסו אותי, לא התעללו בי, אז למה לעזאזל אני ככה?"
הימנעות
המצוקה הקשה הנלווית לזיכרונות הללו, מובילה להשקעת אנרגיה מרובה בניסיון לשלוט בהם ולצמצם הופעתם על ידי הימנעות מכל טריגר שעשוי להזכיר את האירוע – מראות, אנשים, מקומות, צלילים וריחות. ההימנעות גורמת לנפגעים לצמצם את הפעילות שלהם, לעיתים עד כדי הסתגרות מוחלטת בבית, לנתק מגע מסביבתם החברתית ולאבד עניין בפעילויות, גם אלו שנהנו מהן בעבר. כך נוצר מעגל אינסופי של זיכרונות חודרניים המלווים במצוקה נפשית ובעוררות, לצד ניסיונות להימנע מהם אשר מצוי בלב ליבה של ההפרעה הפוסט טראומטית.
קושי לסמוך על אחרים והערכה עצמית שלילית, נטייה להאשמה עצמית או של אחרים ללא הצדקה, ובושה על התפקוד במהלך האירוע הטראומטי ובהתמודדות עם המצוקה הנוכחית
פסימיות ובושה
לצד אלו, הסובלים מסימפטומים פוסט טראומטיים חווים גם קושי מתמשך לחוות רגשות חיוביים כמו אהבה ושמחה. הם מתקשים לתת אמון בסביבה שלהם ולפתח או לשמור על קשרים בין אישיים מיטיבים. את מקומם של הרגשות החיוביים ממלאים רגשות שליליים מתמשכים כמו פחד, חרדה, תחושה עמוקה של ריקנות ואף דיכאון. תפיסות עולם שליליות, פסימיות לגבי העתיד, קושי לסמוך על אחרים והערכה עצמית שלילית משתלטים על החשיבה יחד עם נטייה גבוהה להאשמה עצמית או של אחרים ללא הצדקה, ובושה עמוקה על התפקוד במהלך האירוע הטראומטי ובהתמודדות עם המצוקה הנפשית הנוכחית.
הסביבה הקרובה
מעגל סגור
כאשר אחד מבני המשפחה מתמודד עם מצוקה פוסט טראומטית, עלולה המשפחה כולה למצוא עצמה בתוך מלכוד שאין לו פתרון. הכעס, החרדה והתקפי הזעם מגבירים את הקונפליקטים בבית. הנפגעים נוטים לבודד את עצמם מן המשפחה בניסיון לצמצם את החרדה, אך גם כדי להגן על היקרים להם מפני התפרצויות הזעם שלהם. בני המשפחה מעוניינים לשמור על הנפגעים, מנסים להתאים עצמם לדרישותיהם ולכבד את גבולותיהם, ובכך משמרים ואף מעמיקים את ההסתגרות והריחוק שנוצרים.
ללכת על ביצים
בני המשפחה עלולים למצוא עצמם משנים את סדרי היום והלילה בבית, מקפידים לשמור על שקט כדי לא לעורר טריגרים, נמנעים מלהזמין חברים או לצאת לאירועים וחיים בתחושה מתמדת של "הליכה על ביצים". נוסף על אלה, בני המשפחה מתמודדים גם עם עומס ממשי ופרקטי שנוצר כאשר הם ממלאים בעצמם מטלות יומיומית שהיו בעבר באחריות הנפגעים ו/או עובדים באופן אינטנסיבי, כדי לפצות על פערים שנוצרים לפעמים בפרנסה.
הנפגעים אינם צריכים ואינם יכולים להתמודד עם המצוקה לבדם, מצד שני – הסביבה הקרובה אינה צריכה להקל עליהם באמצעות ביטול של עצמה
טראומה משנית
ישנם גם מנגנונים פסיכולוגיים ורגשיים הסמויים מן העין שתורמים לפגיעות הרגשית של בני המשפחה. הדאגה והאמפתיה כלפי הנפגעים עלולים להוביל בסופו של דבר להתפתחות של "טראומטיזציה משנית" – מצוקה עם מאפיינים דומים לתסמונת הפוסט טראומטית של הנפגע – דיכאון וחרדה גם אצלם. בנות זוג של נפגעי תגובות קרב, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים המטפלים במי שפיתחו את התסמונת הפוסט טראומטית, הם דוגמאות למי שמוכרים בסיכון לפתח טראומה משנית. לצד הטראומה מתמודדות המשפחות גם עם אבל על אובדן של האדם היקר להם שהשתנה בלי היכר. הנפגעים אמנם נוכחים פיזית אך מסוגרים ומרוחקים, חווים תחושה של זרות, מתקשים לתת אמון אפילו בקרובים להם ואינם זמינים עבורם רגשית. המשפחה חווה למעשה אבדן של אדם יקר, אך מאחר שהוא נוכח פיזית, הם נותרים במצב הקרוי "אבל עמום" בו הם אינם נותנים הכרה לאבל ולאובדן שהם חווים והוא מצוי כמשקע שאינו מעובד רגשית.
נעבור את זה ביחד
טיפול מעורב
כל אלו עלולים להוביל לשבר בתוך המערכת המשפחתית שעלול להעמיק לאורך הזמן ואף להתקבע עד לכדי מצב כרוני. מכאן שישנה חשיבות גבוהה לטיפול במי שחווים מצוקה פוסט טראומטית עוד לפני שהסימפטומים הולכים וגדלים בחייהם ובסביבתם. הטיפול מתחיל בסביבה הקרובה, במסגרת הזוגית והמשפחתית, כיוון שהמצוקה הפוסט טראומטית פוגעת גם בהם – חשוב שיהיו שותפים מלאים למאמצי הטיפול והשיקום. ככל שהטיפולים מערבים גם את סביבתו של הנפגע כך היעילות שלהם גוברת. הנפגעים אינם צריכים ואינם יכולים להתמודד עם המצוקה לבדם ומצד שני, הסביבה הקרובה אינה צריכה להקל עליהם באמצעות ביטול של עצמה. נדרשת פעולה משותפת בה חוברים בני הזוג והמשפחה עם הנפגעים ופועלים יחדיו כדי להקל על המצוקה שחווים כולם באופן שיטיב עם המערכת המשפחתית כולה.
להפיג את הבדידות
המשפחה הקרובה יכולה להקשיב לנפגעים, לעודד אותם לשתף בתחושותיהם ולצמצם את הנטייה שלהם להסתגר בתוך עצמם. ניתן גם לעודד אותם להצטרף לקבוצות תמיכה בהן ירגישו בודדים פחות, לעסוק בתחביבים שגורמים להם הנאה ולהקפיד על פעילות מחוץ לבית, ופעילות ספורטיבית באופן מיוחד. במקרים בהם מתאפשר, ניתן גם לאמץ כלב שנוכחותו תתרום להפיג את הבדידות של הנפגע ותחייב אותו לדאוג לו ולטפל בו. במקביל לאלו חשוב להפנות את המתמודד לטיפול רגשי ומקצועי ובמידת הצורך לפנות, גם בני המשפחה לטיפול מקצועי שנועד להם עצמם.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית, מנהלת תחום מחקר וניהול ידע בעמותת נט"ל.
קו הסיוע של עמותת נט"ל | 1800-363-363
העמותה מעניקה סיוע נפשי לנפגעי טראומה על רקע של טרור ומלחמה ולבני משפחותיהם, ומפעילה בין היתר קבוצת תמיכה לבנות זוג ולהורים וקבוצת ריצה-הליכה למתמודדים.