מדריך: כך תסייעו לנפגעות ונפגעי חרדה בזמן אמת

איך לעזור לנפגעי חרדה |  צילום: Shutterstock
איך לעזור לנפגעי חרדה | צילום: Shutterstock

למה כדאי להימנע מהבעת רגשות, מהי הדרך הנכונה להרגיע את הילדים ואיך הזום יכול לעזור. המדריך לסיוע לנפגעי חרדה במצב חירום - עשו ואל תעשו

88 שיתופים | 132 צפיות

ימים טרופים עוברים על מדינת ישראל מצפון ועד דרום. הורים, ילדות וילדים, קשישות וקשישים, רווקות ורווקים – כולנו שותפים למתח ולחששות נוכח המצב הביטחוני המתוח והמורכב, אך חלקנו חווים זאת באופן חריף יותר ומפתחים תסמיני חרדה. חוסר אונים, בלבול, הצפה רגשית, קשיים בתפקוד, חוסר שקט ותחושת דכדוך הינם חלק מהתסמינים המזוהים עם דחק וחרדה – כיצד מתמודדים עמם בזמן אמת?

משרד הבריאות אימץ את מודל מעש"ה שפותח על ידי ד"ר משה פרחי, ראש המסלול ללחץ טראומה וחוסן במכללה האקדמית תל-חי, כמודל לאומי להגשת עזרה ראשונה נפשית. המודל, שלפיו הוכשרו אנשי כוחות הביטחון וההצלה, בהם משטרת ישראל, מד"א, כיבוי אש, זק"א ועוד, מבוסס על ארבעה עקרונות להתערבות מיידית במצבי חירום:

1. מ' – מחויבות: האדם המסייע צריך ליצור מחויבות בקרב נפגעת או נפגע החרדה, במטרה להעניק להם תחושת בטחון. לדוגמה, אפשר לומר לנפגע או לנפגעת: "אני נמצא/ת כאן איתך עכשיו ולא הולך/כת לשום מקום".

2. ע' – עידוד: במקום להרגיע את הנפגעים בעזרת כוס מים והרחקה מזירת האירוע – רצוי לעודד אותם לפעול כדי לסייע לעצמם ולסביבה, כלומר לעודד אותם לפעילות יעילה בעזרת מתן הוראות פשוטות שמטרתן להפעיל את הנפגעים בהקשר של האירוע. אפשר לומר למשל לנפגע או לנפגעת חרדה בעת האירוע: "תרכז/י את האנשים שנמצאים סביבך ותדאג/י לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר". כך תגרמו להם לפעול בעצמם, לעזור לאחרים ולהפוך מקורבן למסייע.

3. ש' – שאלות מחייבות מחשבה: ערוץ התקשורת עם הנפגע או הנפגעת צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי, כלומר לא לעודד אותם להביע את רגשותיהם במהלך האירוע ואחריו, ולהימנע מאמירות כמו "זה בסדר שאתה מפחד" או "זה בסדר שאת בוכה". גם כאן הדגש הוא על הפעלה, כך שאפשר לומר לדוגמה – "תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו" או "כמה זמן את מחכה לאנשים שיבואו לקחת אותך". המטרה היא לשאול שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.

4. ה' – הבניית האירוע והדגשה שהאירוע הסתיים: באירוע חירום, למשל מתקפת טילים, מומלץ לומר לנפגע או לנפגעת: "לפני שתי דקות נשמע פיצוץ אבל עכשיו יש כאן הרבה כוחות הצלה המגישים עזרה. האירוע הסתיים, ועכשיו הכל כבר מאחורינו!".

ארבעה עקרונות פשוטים להגשת עזרה נפשית מיידית לנפגעות ונפגעי חרדה | צילום: Shutterstock
ארבעה עקרונות פשוטים להגשת עזרה נפשית מיידית לנפגעות ונפגעי חרדה | צילום: Shutterstock

מודל מעש"ה פותח במהלך שנת 2011 לטובת המערך הצבאי הלוחם, בתמיכה ובליווי מנהלי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות. המטרה: לאפשר לכל חייל להגיש עזרה ראשונה נפשית לחברו ולהעביר בתוך לא יותר משתי דקות למצב תפקודי תקין. המודל אומץ ב-2013 על ידי צה"ל וכיום כל חייל המתגייס למערך הלוחם עובר הכשרה זו כבר במהלך הטירונות. במהלך מבצעי עמוד ענן וצוק איתן, נעשה במודל שימוש אזרחי רב, במרכזים לנפגעי חרדה, ואפילו באסון הר מירון שהתרחש זה עתה.

"מודל מעש"ה בהחלט מתאים גם למצב הנוכחי, בעיקר במה שקשור לתגובה מהירה במצב החירום של האזעקות והטילים", אומרת פרופ' רבקה תובל-משיח, פסיכולוגית קלינית ויו"ר ועדת ההיגוי המקצועי בנט"ל ובמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, "במצב כזה נדרשת תגובה מהירה ויעילה ולכן העקרונות של המודל מתאימים מאוד".

פרופ' רבקה תובל-משיח, פסיכולוגית קלינית, יו"ר ועדת ההיגוי המקצועית בנט"ל ובמחלקה לפסיכולוגיה בבר אילן | צילום: נעמה בן שמחון
פרופ' רבקה תובל-משיח, פסיכולוגית קלינית, יו"ר ועדת ההיגוי המקצועית בנט"ל ובמחלקה לפסיכולוגיה בבר אילן | צילום: נעמה בן שמחון

כיצד נכון לפעול במקרה שהילדים מראים תסמיני דחק וחרדה?
"קודם כל להבין. לא תמיד הורים יכולים למנוע התפתחות של חרדה או דאגה אצל ילדיהם, ולכן חשוב שההורה לא יחוש אשמה אם הילד מראה סימני מצוקה או חרדה. למרות הרצון להכין וללוות את הילדים בימים אלו, צריך לזכור שכל ילד מגיב אחרת לסיטואציה הנוכחית. מאחר שטראומה מתפתחת בתנאים של חוסר יציבות, חוסר אונים וחוסר שליטה במצב, הרי שככל שההורה ישדר מסר של הרגעה, שליטה במצב וביטחון שיש מה לעשות, הילד יוכל לסמוך עליו ולהירגע בעצמו. לדוגמה, אם הורה אומר שיש מה לעשות במצב של אזעקה, ומתאר את המקום הנכון להתחבא ואת ההנחיות, הילד לא חש חסר אונים. אפשרות נוספת היא לעבור עם הילדים על תסריטים אפשריים בהתאם לגיל שלהם, למשל מה קורה אם הילד או הילדה יצאו לחוג ונשמעת אזעקה. אם נעבור איתם על מה ניתן ומתאים לעשות בכל תסריט, הילדים יחושו יותר שליטה בסיטואציה".

ומה אם ההורה עצמו הוא נפגע החרדה ומתקשה לתפעל או לתווך את האירוע?
"אם ההורה בעצמו חש חרדה, חשוב שהוא יהיה מודע לכך ויפעל כדי לווסת את החרדה שלו עצמו. אפשר לעשות זאת, למשל, בעזרת נשימות. דרך זה ההורה יזכיר לעצמו שכעת צריך לפעול לטובת הילדים באופן מאוד קונקרטי ויעיל, כאמור בעזרת מודל מעש"ה, או דרך קבלת תמיכה לפני ואחרי האירוע".

מה לגבי נפגעי חרדה שחיים בגפם ללא מעטפת זוגית או משפחתית שיכולה לסייע בעת האירוע?
"הוכח מעשרות מחקרים, שהמשתנה של תמיכה חברתית הוא אחד החשובים ביותר בהתמודדות עם דחק ודחק טראומטי במיוחד. לכן, אנשים שמלכתחילה או בשל הנסיבות הם חסרי מעטפת תמיכה חזקה, נמצאים בסיכון גבוה יותר. חשוב לציין שתמיכה אינה מחייבת נוכחות פיזית צמודה, אלא סביבה שיכולה להיות גם דרך מדיום טלפוני, דרך מדיה חברתית או זום, גם אם הנגישות הפיזית מוגבלת. מה שחשוב הוא שלאדם יהיה מישהו שהוא חש בנוח להתקשר אליו, אם צריך, ושהוא יוכל לדעת שיש חברים או בני משפחה שזמינים לתמוך בו. ההמלצה שלי למי שחי בגפו היא להיות עסוק ככל האפשר, ולשמור על קשר עם חברים ומשפחה".

קו הסיוע של נט"ל לנפגעי חרדה וטראומה: 1800-363-363

>> מה לעשות עם הילדים בזמן אזעקה?