דון לני גבאי: "זו הייתה הכאפה הראשונה שחטפתי מהמקצוע. חצי שנה הייתי בדיכאון"

שום דבר לא הכין את דון לני גבאי, אז כוכבת ילדים מומלצת בערוץ הילדים, לפיטורים שלה מהערוץ. כוכבת "האי" והשמינייה", שחקנית ומנחה שילדים רדפו אחריה לחתימות, לא הבינה איך במחי משפט אחד, בתזמון הכי לא צפוי, הכל נגמר. זה היה לפני 11 שנה, היא הייתה בת 25, ועד היום הזיכרון של אותה פגישת פיטורים, צרוב אצלה כחוויה טראומטית.

>> שי לי שינדלר מצטרפת למחאה נגד הרפורמה המשפטית של הממשלה

"זו צלקת שמלווה אותי עד היום", היא אומרת כשהיא כבר ילדה גדולה בת 36, נשואה לשחקן עופר רוטנברג ואם לשתי בנות זוהר בת החמש ורונה שכמעט בת שלוש.

"מגיל 17 הצעות העבודה זרמו והייתי בתחושת שפע. בגיל 20 הרווחתי 30-20 אלף ש"ח בחודש. זו הייתה הכאפה הראשונה שחטפתי מהמקצוע. חצי שנה הייתי בדיכאון"

עד כדי כך?
"כן. קרס עליי עולמי. חשבתי שאהיה תמיד רלוונטית, אבל יום אחד זימנו אותי לפגישה ומנהלת הערוץ אמרה לי 'זה מאוד קשה לי, אבל החלטנו לא לחדש איתך את החוזה'. הלם. לא חשבתי בכלל שזה סנריו אפשרי. על פניו הכל נראה טוב אבל הגיעו אנשים חדשים ושינו את פני הערוץ, וזו הייתה הכאפה הראשונה שחטפתי מהמקצוע. מגיל 17 כשהתחילה 'השמינייה' עברתי מדבר לדבר, הצעות העבודה זרמו והייתי בתחושת שפע. בגיל 20 הרווחתי 30-20 אלף ש"ח בחודש. זה היה המקום ראשון שחוויתי חוסר הצלחה ואכזבה. חצי שנה הייתי בדיכאון. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות, הרגשתי איך הגל ששחיתי בו, נשבר אל החוף. זה הרגיש כמו תהום. חשבתי שאני לא מספיק טובה. הרי זה מה שידעתי לעשות, להיות הקלילה והכיפית, חמודה למעריצים וגם מאוד מקצועית, אז מה קרה כאן? ערוץ הילדים היה מהות חיי והעזיבו אותי, סילקו אותי".

וגם הסתרת את זה.
"נכון, שנים הסתרתי את זה. אמרתי שאני החלטתי לעזוב, זה היה הדיבור בערוץ שככה נציג את זה. ואני נאחזתי חזק במגננות והאמנתי בכל כולי שהסיפור שסיפרתי לפיו אני זאת שהחלטתי לא להמשיך את החוזה, כשבפועל זה היה הפוך, התוצאה הייתה שלא אפשרתי לעצמי לטפל בפצע הזה, רק שמתי עליו עוד ועוד פלסטרים".

"נאחזתי חזק במגננות". דון לני גבאי | צילום: נעם בן גוריון מוסרי

מה הרים אותך?
"חשבתי שאם אתחיל ללמוד זאת תהיה התרפיה הכי טובה שלי להתמודד עם הכישלון ותחושת האכזבה. אימי ישבה לי על הראש שאלך ללמוד בניסן נתיב כי היא למדה שם. התקשרתי לחברתי עדי הימלבלוי, שהייתה יותר חכמה ממני – היא עסקה גם בנדל"ן והיא מבריקה וחריפה ואשת עסקים שכל אחת יכולה ללמוד ממנה – והיא נתנה לי את המספר של יורם לוינשטיין ואמרה לי להגיד לו שאני רוצה לבוא. היה לי סוף שבוע אחד להתכונן למבחני הקבלה. חודש אחרי זה התחלתי לימודים של שלוש שנים".

היית על המסלול להפוך לכוכבת על, ואז גרמו לך לסטות ממנו.
"אני לא רוצה להיות כזאת, גם לא כוכבת תורנית ולא רוצה להיות קונצנזוס. אני רוצה לקום כל בוקר עם אהבה למקום שאני הולכת אליו. אני לא יודעת לעבוד בלי לאהוב וזו זכות שאת עובדת במה שאת אוהבת. אולי זה בגלל האימהות, אבל מה שהכי חשוב לי היום הוא לחיות בהרמוניה ושלווה, לא למעלה מדי ולא למטה מדי. למרות שאחד השמות שלי הוא 'טווס' אני מאוד לא טווסית. אני כזאת שמתכנסת פנימה. רק על הבמה אני מראה גינונים, בחיי האישיים ממש לא".

"המעבר בין המקום שהייתי בו רגע לפני, בשיא התהילה, לבין מורים שלוחצים עליי ומטיחים בי שאני שבויה במניירות של ערוץ הילדים ושהם לא מאמינים לאף מילה שאני אומרת וככה לא אתקדם בחיים – היה לי קשה"

אז בסוף את יכולה להודות לערוץ הילדים?
"כן. אם לא היו מפטרים אותי, הייתי ממשיכה על אותו גל ובלי בסיס. נולדתי אצל יורם מחדש אבל זה לקח זמן. השנה הראשונה הייתה לי קשה מנשוא כי רצו להוציא ממני את הקרביים ואני הייתי רגילה להיות דמות ממלכתית וסבלתי כי לא נתתי מה שרצו. המעבר בין המקום שהייתי בו רגע לפני, בשיא התהילה, לבין מורים שלוחצים עליי ומטיחים בי שאני שבויה במניירות של ערוץ הילדים ושהם לא מאמינים לאף מילה שאני אומרת וככה לא אתקדם בחיים – היה לי קשה".

טיפול פסיכולוגי התבקש, לא?
"כן. בסוף שנה א' הרגשתי שאני לא אשרוד עוד שנה כמו השנה שעברתי. הלכתי לפסיכולוגית ועברתי איתה תהליך, ובשנה ב' כבר הייתי מוכנה לתת מעצמי ולחשוף את עצמי ולהיות מסוגלת לספר את הסיפור שלי. השתחררתי מהקונספציות שהייתי תקועה בהן, שמתי את הלב שלי מול התלמידים והמורים והבנתי מה זה להיות שחקן. אז זה בסדר לשהות בחרא, זה מוציא ממך גם צדדים שחשוב ללמוד אותם, אבל מרגע שהכרתי את עצמי יותר טוב בלי לנסות לייפות לעצמי את המציאות שלי – פרחתי".

את עדיין בטיפול?
"לא. אני צריכה לחזור. זה עשה לי מאוד טוב לנתח עם עם מישהו חיצוני סיטואציות מהחיים, כי לא תמיד יש כח לדבר ולספר לבן הזוג או לחברה ולחפור ולחפור. אאוטסורסינג זה דבר נהדר".

ממרחק הזמן את מרגישה שהשנים בערוץ הילדים קיבעו אותך ובעצם הפריעו לך להתקדם?
"אני בטוחה שהתקבעה עליי איזו מחשבה לגבי הטייפקאסט שלי, וזאת אחת הסיבות שהיה לי חשוב ללמוד משחק. רציתי להוכיח, קודם כל לעצמי, שאני מסוגלת לעשות כל מיני דברים בעולם המשחק, כי בגיל 20 עשיתי משהו יותר בשביל הפאן ולא שייקספיר או צ'כוב. היום אני יודעת שהיכולות שלי גבוהות ומי שלא לוקח אותי בגלל דעות קדומות, אז חד משמעית ההפסד הוא שלו בענק".

"הרגשתי שלא אשרוד עוד שנה כמו זו שעברתי". דון לני גבאי | צילום: נעם בן גוריון מוסרי

היא פתוחה, גלוית לב ואותנטית, מהלכת קסם בלי להתאמץ. לאחרונה היא נבחרה להיות פרזנטורית של רכבת ישראל. "קראתי את הטקסט והתחברתי למסר. רכבת ישראל הפיקה אותו בשיתוף משרד התחבורה שמציג את העתיד של הרכבת בשנים הקרובות עם פרויקט החשמול הסביבתי בלי מזהמים", היא אומרת, "פרויקטים נוספים שיאפשרו יותר נסיעות ברכבת ועידוד מעבר מהרכב הפרטי לתחבורה ציבורית לטובת איכות השיפור של כולנו". חוץ מזה בקרוב נראה אותה, לראשונה בקריירה שלה, בעולם המבוגרים – בהצגה חדשה בהבימה של מירב גרובר שנקראת "חותם המוות" ותעלה בחודש מרץ. ההצגה תביא את הסיפור המשפחתי של הוריה גרובר, בת לשורדי שואה. גבאי תגלם את אימה.

טוויסט בקריירה?
"כן. זו התנסות ראשונה. ולצפות במירב המאסטרית זו חממה טובה לצד הבימאית סיוון קרצ'נר. צריך במאי עם אומץ להבין שיש לו חומר גולמי טוב לעבוד איתו, ועם סיון עבדתי כבר בתיאטרון אורנה פורת והיא האמינה ביכולות שלי. אני מרגישה שאני יכולה להיות שחקנית איפה שצריך. לא רק של ילדים. החיבור המהיר שלי לעולם המבוגרים הפתיע אותי. מי שיראה אותי משחקת היום, לא יאמין שאני היא זאת מ'השמינייה'. אני מרגישה שאני מביאה רבדים של עומק, כאב. פעם לא ידעתי מאיפה להוציא דמעות בתור שחקנית. היום זה קורה לי בלחיצת כפתור".

"זה בסדר לשהות בחרא, זה מוציא ממך גם צדדים שחשוב ללמוד אותם.  מרגע שהכרתי את עצמי יותר טוב בלי לנסות לייפות לעצמי את המציאות שלי – פרחתי"

בעולם המבוגרים יש הרבה יותר עבודה על פיצוח הדמות מאשר בעולם הילדים?
"אני יודעת שיש איזו נטייה לזלזל בעולם הילדים ולחשוב שהצגות ילדים פחות מושקעות משחקית או סיפורית. מבחינתי זה ממש לא ככה. אני מכבדת כל במה. לא משנה באיזה ז'אנר אני, חשוב לי לחקור ולהבין את המניעים של הדמות שאני מגלמת, איך היא הגיעה למצב שהיא נמצאת בו ואיך אני דון, יכולה להתחבר אליה ולהיות הכי אמינה".

תעזבי את עולם הילדים כדי להתמקד בעולם המבוגרים?
"לא. אני לא עוזבת את עולם הילדים, אני משתתפת בשלוש הצגות בתיאטרון אורנה פורת – 'המלך שלמה ומלכת שבא', 'מולאן' ו'מורה לחיים'. התחלתי שם לפני שנהייתי אימא לשתיים ואני נשארת שם, אבל אשמח לבדוק את המנעד שלי. אני יכולה לומר שאני על התפר לקראת תפקידי אופי ועומק, או למשל תפקידים של אימהות".

הפרזנטורית של רכבת ישראל. לני דון גבאי | צילום: ליאור נורדמן

מה דעתך על כוונת הממשלה לסגור את תאגיד השידור הציבורי ואת החינוכית?
"אני מתנגדת בשני כובעים. בכובע של אימא שתשעים אחוז מהתכנים שהבנות שלי רואות הן של החינוכית וזה עושה לי שקט לדעת שהן צופות בתכנים איכותיים, וגם בכובע של שחקנית. אין עוררין על כך שהם מייצרים את הסדרות הכי איכותיות וכמובן שהייתי רוצה לקחת חלק בהן. ובתור 'הציבור', אני מאוד מוכנה שהכספים שלי ילכו למטרות של הערוץ".

אם היו מציעים לך היום לבוא להנחות משהו בערוץ הילדים?
"ממש לא מתאים לי. הזמינו אותי למפגש לכבוד 30 שנה לערוץ ולא הרגשתי שאני רוצה להיות שם, אז לא באתי. אם מדובר על לשחק בסדרה – אני אשקול".

"כל החיים שלי אני בחרדה כלכלית, אימי היא אמנית ואבי היה בעבודות מתחלפות וכסף תמיד היה אישיו אצלנו. ואני לא כזאת ששומרת ליום שחור, כשיש לי אני רוצה ליהנות ממנו. ואז גיליתי את הכוח האדיר של הרשת"

מתי התחלת לקלף מעצמך את הפלסטרים שדיברת עליהם?
"אני חושבת שזה קרה אחרי הלידה של רונה. משהו בלידה שלה, השיל ממני את הבושה ואת העכבות. היום אני בן אדם יותר ישיר שמאמין בעצמו, שיודע מה יש לו לתת ולא מפחד לנסות ולהשיג דברים. ואני גם שחקנית יותר טובה שלא פוחדת להיות פגיעה, לכאוב ולבכות. ואולי בכלל זו פשוט ההתבגרות".

"כשאני אומרת את שמי, מיד מרימים מבט"

השם המלא שלה הוא דון טאוס לני גבאי, וזה לא השם יוצא הדופן היחיד במשפחה. אחיה הבכור הוא איש הייטק שנקרא בוי ג'יי, אחיה השני קים דסטין, על שם דסטין הופמן, הוא איש נדל"ן שחי בתאילנד. אחותה הקטנה היא גם שחקנית ועונה לשם טומיקה. הסיפור מאחורי שמה של גבאי הולך ככה: דון היה הבחירה של אביה שהגיע לארץ מדרום אפריקה. אימה השחקנית והמדבבת יפה גבאי, בחרה לה את השם טאוס שפירושו טווס בעירקית. עד גיל 12 שמה היה דון טאוס לני. "אני מאוד מרוצה מהשם שלי, הוא נתן לי נקודת פתיחה מאוד ייחודית. כשאני אומרת את שמי, מיד מרימים מבט ומסתכלים עליי". למשחק היא הגיעה לראשונה בגיל 8 בזכות אימה שהפעילה תיאטרון ילדים. היא נתנה לה תפקידים וכשרונה התגלה במוקדם גם כמדובבת. בסוף התיכון הגיעה ל"השמינייה", והדרך לערוץ הילדים נסללה.

בלוח האהבות שלה יש כמה שמות מפורסמים כמו תום אבני ויפתי קרזנר. בשנה הראשונה של לימודי המשחק פגשה את עופר רוטנברג, כיום בן 40. "כשהוא נכנס לכיתה הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי מה זה הדבר המושלם הזה", היא משחזרת, "אבל לא קרה כלום. הייתי כמו סוס עם רטיות על העיניים. הוא היה נשוי ואני הייתי בזוגיות. באמצע שנה ב' הוא התגרש, ובסוף השנה השלישית אני נפרדתי מהחבר שהייתי איתו ארבע שנים. זה התקרב לחתונה אבל האדמה תחתיי רעדה וקיבלתי פיק ברכיים ופירקנו את החבילה. ואז יכולתי להסתכל על עופר. בית ספר למשחק יוצר מעצמו היכרות אינטימית כי כל אחד מספר על קשיים, דפקטים, מאווים, אז לא היינו צריכים דייטים כדי להכיר".

השניים השתתפו יחד באותה הצגה, ובמהרה ההתאהבות בין הדמויות שלהם על הבמה, עברה לחיים האמיתיים. שנה אחרי היא הייתה בהיריון עם זוהר, וכשהיא הייתה בת שנה וחצי הם נישאו בחתונה רפורמית בקיבוץ כפר מסריק. "ביום הולדתי ה-31, הוא הוציא טבעת והציע, הוא אמר שאם אנחנו חושבים על ילד שני, כדאי שנעשה את זה רשמי". אז עשינו ואחרי זה נסענו עם הילדה לירח דבש ביוון". היום הם גרים במרכז תל אביב בואכה שדרות רוטשילד עם שתי הבנות.

"אני משתדלת שהיחס בין התוכן האותנטי לבין הפרסומות יהיה 95 אחוז לטובת התוכן. אני לא חזירה. לא אעשה כל דבר. מה שאני מפרסמת חייב להיות תואם את האדם שאני ואת סגנון חיי"

מישהי מהבנות כבר מגלה כשרונות משחק?
"זוהר מגיל ארבע באה איתי לתיאטרון, כמו שאני הייתי באה עם אימא שלי. היא יושבת מאחורי הקלעים בדממה מוחלטת ורק מסתכלת. לאימי זה היה טבעי להכניס אותי, אני דווקא משתדלת שלא כי אני רוצה להראות לה עוד נתיבים ואני לא חושבת שמשחק מעניין אותה. היא אומרת שהיא רוצה להיות המנהלת של התיאטרון. את זוהר היה מאוד קל לגדל ואז באה רונה שכבר בבטן הבנתי שהיא באה להפוך עולמות. היא כאן לשבור את החוקים וזה הקסם שלה. יש מצב שהיא תהיה שחקנית".

מה גילית על עצמך כאימא?
"שאני די קולית. חשבתי שאהיה לחוצה והיסטרית יותר אבל ההפך הוא הנכון. אני מאוד רגועה ומאפשרת להן דברים, גם אם הן יפלו ויקבלו מכה בגדר הסביר. אני בעד הלמידה שלהן מכל דבר, ולא להיות איתן כל הזמן באנרגיה של 'תיזהרי זה מסוכן, שלא תקבלי מכה'. את תקבלי מכה, אני אתן לך נשיקה ואת תלמדי לא לעשות את זה יותר".

"עופר הוא איש נטול אגו ובקורונה הוא דאג להביא כסף הביתה ועבד בלילות עד הבוקר. כל חודש הוא מסע חדש אבל עם עופר והבנות יש לי ביטחון שגם אם העולם התמוטט, נהיה בסדר"

חשבת על קריירה בחו"ל?
"לא. אינספור אנשים הציעו לי לנסות, אבל אני בוחרת בארץ. הייתי שמחה להשתלב באחד התיאטראות הגדולים בתפקיד ראשי ולהשתתף בסדרות. מבחינתי הכל פתוח. עוד לא הגעתי לשיא שלי, הוא עוד לפני והוא יגיע. אני מרגישה את זה".

איך שרדתם, שני שחקנים את תקופת היובש של הקורונה?
"כל העבודה שלי בתיאטרון הופסקה, התיאטרון נמחק. ואז תפסתי את עצמי. אם התיאטרון לא יחזור, מה אני יכולה לעשות, מה הכישורים שלי, למזלי הייתי בהיריון עם רונה אבל הייתי בתקופה לא טובה. כל החיים שלי אני בחרדה כלכלית, אימי היא אמנית ואבי היה בעבודות מתחלפות וכסף תמיד היה אישיו אצלנו. ואני לא כזאת ששומרת ליום שחור, כשיש לי אני רוצה ליהנות ממנו. ואז גיליתי את הכוח האדיר של הרשת. יש לי 118 אלף עוקבים. אני לא שם בגלל הכסף אבל כן מתפרנסת מזה. אני משתפת ביומיום שלי, לא בחלקים הכי נוצצים שלו, אלא משתדלת להנגיש את עצמי כמו שאר האנשים שמבלים בגינה אחר הצהריים והילד שלהם משתטח על הרצפה באמצע הרחוב ועושה סצינות שבא לך למות. אני משתדלת שהיחס בין התוכן האותנטי לבין הפרסומות יהיה 95 אחוז לטובת התוכן. אני לא חזירה. לא אעשה כל דבר. מה שאני מפרסמת חייב להיות תואם את האדם שאני ואת סגנון חיי. סיימתי שת"פ עם לנקום ואני עכשיו בשת"פ עם מותג הטיפוח לה רוש פוזה ועם משחק מחשב של ילדים, ויש עוד כמה נבחרות חדשות על הפרק".

ועופר?
"הוא הלך ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב. הוא איש נטול אגו ובקורונה הוא דאג להביא כסף הביתה ועבד בלילות עד הבוקר. היום הוא משחק במדיטק וסיים לימודים של מורה דרך, הוא פריק של ירושלים וידריך גם באזור ים המלח. אנחנו מתמודדים כלכלית בהצלחה, אבל כל חודש הוא מסע חדש. אין לי הבטחה של משכורת. הייתי רוצה להיות קבועה בתיאטרון כלשהו, אבל זה גם בסדר אם לא. עם עופר יש לי ביטחון שגם אם העולם התמוטט, אנחנו נהיה בסדר. יש לי אותו ואת הבנות, ועם השאר נסתדר".

איך שומרים על הזוגיות עם שתיים קטנות בבית?
"אימא שלי ואחותי מאוד עוזרות לנו, נגיד כשאנחנו רוצים לנסוע ללילה לזכור שאנחנו זוג ולא רק הורים. בערבים אנחנו גם משלמים לבייביסיטר".

משתפת בחלקים הלא נוצצים של היומיום. דון לני גבאי | צילום: נעם בן גוריון מוסרי

יש דברים שמפריעים לך בעופר?
"הוא מעשן הרבה למרות שהחליט להפסיק לאחרונה בגיל 40. הייתי מעדיפה אותו שמן, רק לא מעשן. חוץ מזה הוא סגפן של החיים. אם ילך לסופר הוא יקנה עגבניות, לא שרי, טונה ולחם אחיד. עופר גם מנתח כל סיטואציה וכל התנהגות של הבנות בשביל להבין ממה היא נובעת, והוא לא מרשה לי להביא לי להביא מנקה כי הוא מסודר ונקי באופן שלא פגשתי בחיי. עם כזה פריק שמזיז את התנור פעם בחודש לנקות מאחוריו ומטאטא מתחת לספה ומנקה דברים שלא חשבתי בחיים לנקות, מי באמת צריך מנקה. אבל בואי, גם אני לא מושלמת".

כלומר?
"אני לפעמים 'קולית' מדי ומקלילה או מדפדפת סיטואציות שדווקא כן צריך להתעכב עליהן ולתת את הדעת, אבל אני לא אוהבת להיכנס כמו עופר למקומות האלה וזה יוצר גיצים. בענייני ניקיון, אני בעד לשלם עבור שירותים שאנחנו צריכים ויכולים למנוע חיכוכים, אבל הוא רוצה לנקות – אז שינקה. ויש את עניין הקניות. לעומת עופר, כשאני יוצאת לקניות אני עושה כמה סיבובים בשוק ובעוד מבחר חנויות, וקונה וקונה וקונה".