יש מפלגות ששום אישה לא צריכה להצביע להן

אנחנו יום לפני הבחירות ובמקום שמחה והתרגשות יש תחושה של מיאוס וגועל. הפוליטיקה הישראלית הצליחה להתדרדר למחוזות סחי כל כך עמוקים שנדמה שכבר אין יותר מה להגיד או לכתוב עליהן וגם אני ניגשת לטקסט הזה בבאסה עמוקה, מעדיפה לבחון את רשימת המבצעים השווים ליום הבחירות מאשר לכתוב עוד טור חפירות שאומר למי צריך להצביע.

אבל אני יודעת גם שהתחושה הזו מסוכנת, שהמיאוס עוד עלול למנוע מאיתנו להגיע לקלפי וזה משהו שאנחנו פשוט לא יכולות להרשות לעצמנו. וכשכבר הגענו להצביע – אסור לנו לחשוב רק על שמאל-ימין וכל הג'אז הזה שחופרים לנו עליו כבר חמש מערכות בחירות. אנחנו חייבות לחשוב גם על החיים עצמם, על החיים שלנו, במובן הכי פרקטי ופשוט שאפשר.

למשל – היריון. עד השנה, רובנו הגדול הסתובבנו בעולם מתוך תחושת ביטחון מבוססת שאיש לא יתערב בהחלטות פרטיות הנוגעות לגופנו. רובנו כבר נולדנו אל עולם שבו זכות האישה על גופה היא עובדה מוגמרת ברוב חלקיו של העולם המערבי, המודרני והמפותח. אבל ביוני האחרון הבנו שחיינו באשליה. בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע שאין לנשים האמריקאיות הגנה חוקתית על גופן, והפקיר אותן בידיים של המדינות שלהן, כך שאם הן חיות במדינה שנשלטת על ידי השמרנים החשוכים – הלך עליהן. הגוף שלהן כבר לא שלהן, המדינה מחליטה עבורן אם ומתי יהיו אימהות, הרצון שלהן כבר לא רלוונטי. סיפורה של שפחה זה כאן, באמריקה 2022.

זה נשמע מופרך ממש כמו שפעם זה היה נשמע מופרך שדונלד טראמפ יהיה נשיא ארצות הברית. זה נשמע מופרך כמו המחשבה שאיתמר בן גביר – עבריין מורשע בשמונה עבירות פליליות, תמיכה בארגון טרור והסתה לגעזנות –  יהיה שר הפנים הישראל. מופרך? מחר בלילה נגלה שאולי זו המציאות.

האירוע הדרמטי בארצות הברית הוא תמרור אזהרה, אולי אחרון, שקיבלנו אנחנו, הנשים בישראל, כדי להגן על עצמנו. בניגוד לכל מחשבה הגיונית טראמפ מצא את דרכו לבית הלבן, משם הוא הכניס שופטים שמרניים לבית המשפט וכך הוא שינה את פני ההיסטוריה והחזיר את הנשים האמריקאיות לימי החושך. בקלות רבה זה יכול לקרות פה.

בתוך הקקפוניה של הפוליטיקה הישראלית לא מסובך לזהות מי בעד חופש בחירה לנשים, מי יפעל כדי להגן עליהן מאלימות ומי ישמח לדחוף את כולנו הביתה פנימה, כדי שנהיה בשקט ולא נפריע להקים פה מדינת יהודה הלכתית או לפחות נתקרב לשם. מפלגות שלא מכניסות כלל נשים לתוכן, שלא מאפשרות לנשים להנהיג ולהוביל, הן גם המפלגות שמאפשרות למחוק אותנו מהמרחב הציבורי, להשחית תמונות שלנו, להעלים ולהשתיק אותנו. אין שום סיבה בעולם להצביע להן. מפלגות שנסמכות על מועצות דתיות מכל סוג – יהודי או מוסלמי – הן לא המפלגות לסמוך עליהן שידאגו לנו. קואליציה שזקוקה למפלגות האלה כדי להתקיים היא לא קואליציה שנשים מעניינות אותה בכלל. או במילים של מירי רגב: "בלי כאבי בטן על נאנסות או על נשים מוכות".

גם באיראן היו חיים חילונים מלאים לפני המהפכה. גם באמריקה נשים לא חשבו שהם יאלצו לרדת למחתרת כדי לעבור הפלה בשנת 2022. אנחנו עדיין יכולות להגן על עצמנו

יש לנו דרך ארוכה כל כך לעבור עד שנגיע לשוויון אמיתי: עד שיהיו מספיק נשים בתפקידי מפתח, ממש כמו גברים, עד שאלימות מינית כלפי נשים תכחד מהעולם, עד שיהיו לנו כלים טובים להתמודד עם אלימות נגד נשים, עד שהמדינה תגן עלינו מהאלימות במשפחה, עד שהשכר שלנו לא יתחיל משלושים אחוז פחות. אם מסתכלים על השנה וחצי האחרונות במשרד הבריאות, אפשר לראות איזה מהפכה עשה ניצן הורוביץ בכל הנוגע לזכויות הלהט"בים. זה קצת מגוחך להתייחס לחמישים אחוז מהאוכלוסיה כקבוצה סקטוריאלית אבל זו המציאות לצערנו: תחשבו כמה נוכל להרוויח אם יהיו עוד ועוד שרות בקואליציה הבאה, אם יהיה מי שידאג לאינטרסים שלנו, ממש כמו שהורוביץ דאג לזכויות הלהט"ב.

>>> המפלגות שמקדמות נשים והמפלגות שלא סופרות אותנו

אבל ההצבעה היא לא רק על מה שאנחנו יכולות להרוויח, היא בעיקר על מה שאנחנו יכולות להפסיד: קואליציה שחלקים גדולים מחבריה רוצה לקרב אותנו אל מלכות יהודה, שדברי רבנים והתורה (או לחלופין מועצת השורא והקוראן) חשובים בעיניה יותר מזכות נשים על גופן, היא קואליציה שתחזיר אותנו למקום חשוך, שבו נאבד את הזכות על גופנו ועל חיינו וזה מפחיד מאוד. גם באיראן היו חיים חילונים מלאים לפני המהפכה. גם באמריקה נשים לא חשבו שהם יאלצו לרדת למחתרת כדי לעבור הפלה בשנת 2022. אנחנו עדיין יכולות להגן על עצמנו. צאו להצביע, תצביעו נכון, יש מפלגות שאנחנו פשוט לא יכולות להרשות לעצמנו להצביע להן.