איך להרגיע את הילדים בזמן אזעקה

ילדים בזמן האזעקה | צילום: Ilia Yefimovich/Getty Images
ילדים בזמן האזעקה | צילום: Ilia Yefimovich/Getty Images

האזעקות ברחבי הארץ מכניסות הרבה ילדים לחרדות. איך מתווכים להם את המצב, מה אומרים, ולא פחות חשוב - מה לא אומרים

88 שיתופים | 132 צפיות

מאז ימי ככתבת צבאית במבצע צוק איתן, בכל יום זיכרון, כשנשמעת הצפירה, אני נאלצת להחניק את האינסטינקט הראשוני לרוץ למקלט. לאחר כמה וכמה שנים של תרגול וכמה תקריות לא נעימות, למדתי כבר את הלקח, ולכן, הבוקר כשהתעוררתי מאזעקת האמת, ניסיתי לשכנע את בן הזוג שלי שמדובר בצפירה של יום הזיכרון ליצחק רבין ושאפשר לחזור לישון. למזלי, הוא לא השתכנע. הוא הצליח להוביל אותי בבטחה לחדר המדרגות, ובעודי נצמדת לקיר כדי שאיש לא יבחין בריצ'רץ' שלא נסגר לי על הישבן (למי היה זמן ללבוש את המכנסיים בכיוון הנכון), השקפתי על ילדי הקומה משחקים ברוגע במשחק קופסה, על הרצפה מול המעלית. כשחלפו כמה דקות ואפשר היה להיכנס הביתה, הפצירו הילדים בהוריהם להרשות להם להישאר ולשחק יחד בחלל המשותף, ולמיטב ידיעתי הם עדיין שם. 

ילדים שונים מגיבים באופן שונה לאזעקות. חלקם אולי מתרגשים מהאקשן, חלקם לא מרימים את הראש מהאייפד, אך רובם חווים אי אילו מצוקות או פחדים. הרצל כחלון, מטפל משפחתי וזוגי ממכון אדלר, מתגורר באשדוד. למרות שכעת הוא נמצא בתפקיד עם הנכדים, הוא מצא כמה דקות להסביר לנו איך לתווך את המצב לילדינו וכיצד להרגיע ילד שנמצא בחרדה.    

>> המדריך לטיפול בחרדות ילדים
>> איך מעבירים את הזמן עם הילדים בלי לצאת מהבית?

טעות מספר אחת: דווקא יש ממה לפחד 

"אחת הטעויות שעושים הרבה הורים היא שאומרים לילד שאין ממה לפחד, למשל באמירות כמו 'ממה אתה מפחד, אין שום דבר'. זה מגיע מרצון להרגיע את הילד. ההורה נוקט מעין הכחשה של המציאות, כי הוא חושב שזה יוריד את הלחץ. בפועל, כשהורה אומר לילדים לא לפחד הוא משדר להם שזה לא בסדר להרגיש את מה שהם מרגישים. הילד מפנים את המסר ומנסה לשנות את הרגשות שלו, ללא הצלחה כמובן. כתוצאה מכך הוא נותר לבד עם הפחד, וככה יכולות להתפתח חרדות".

אז מה לענות לילדה שאומרת שהיא מפחדת? אני לא רוצה ללבות את הפחד שלה ולהעצים אותו.
"התשובה הנכונה היא 'בטח שאת מפחדת, גם אני מפחד. אבל, עם הפחד הזה, אני ממשיך לתפקד, רק קצת יותר לאט ובזהירות'. הפתרון הוא לפעול עם הפחד. ללמד כלים. למשל, כדאי ללמד את הילדים שאפשר להתמודד עם הפחד על ידי הסחות דעת. למשל, כשניכנס לממ"ד, לא נחכה לבומים אלא נעסיק את הילדים, נשמע שירים, נרקוד איתם, או שנמלא את החדר במשחקים מבעוד מועד. הנכדים שלי כבר שאלו אותי מתי שוב נכנסים לממ"ד. עוד משהו שכדאי לעשות – לתת לילדים אפיק לוונטילציה של הפחדים. לומר להם 'בואו נצייר את הפחד, בואו נצייר את הטילים'. ככל שמדברים על זה יותר זה פחות מלחיץ, ממש כמו שבשבעה יש הומור שחור. משפחות בריאות בנפשן מתפקעות מצחוק כי לכולנו יש צורך להתמודד עם הקושי באמצעים קלים יותר. חשוב לחדד – אני לא מכחיש את הפחד, אני לא אומר 'כלום לא קורה'. אני רק נותן כלים להתמודד". 

איך לזהות שהילד או הילדה בהתקף חרדה, ואיך אפשר להרגיע אותה?
"חרדה היא צורה קיצונית של פחד. בחרדה הפחד כה גדול שאני לא מצליח לתפקד, ומבחינה ביולוגית המוח מזרים לגוף אדרנלין. התקף חרדה הוא תגובה ביולוגית טבעית של הגוף, מצב שהגוף נכנס אליו אל מול תחושת סכנה. כחלק מהשינויים בגוף, הריאות מתכווצות ולכן יש קשיי נשימה ותחושה שאני לא מצליח לנשום, הנשימות הופכות למהירות ושטוחות, נשימות כלב. בנוסף, כל הגוף עצמו מתכווץ והשרירים מתאמצים. הדרך הכי קלה לזהות את ההתקף היא לשים לב לנשימות, אלו לא נשימות רגילות. 

אם זיהינו שהילד בהתקף חרדה, צריך לגשת אליו בשקט וברוגע. להסביר לו 'אתה בלחץ, זה בסדר' ולהנחות אותו לפתוח ידיים ולנשום עמוק. מטפלים בחרדה דרך שליטה על הגוף. אפשר לקחת שקית או בלון ולבקש מהילד לנפח, או אפילו לשחק איתם ב'מיקי מיקי מיקי', כדי לעזור לו להוציא מחלל הריאות את כל הפחמן הדו-חמצני ולהסדיר את הנשימה. אם הצלחת להדריך את הילד להאט את הנשימה, הוא לא צריך יותר שום דבר, תוך שתיים-שלוש דקות האדרנלין יתפזר, השרירים ירפו וההתקף ייגמר. חשוב  לדעת שההתקף עצמו לא מסוכן בריאותית. לדעתי חשוב גם לנסות לזהות את החרדה לפני שהיא מבשילה להתקף, למשל, לשים לב אם הילד תזזיתי או אנרגטי מדי, וכמובן בשום פנים לא לצעוק על הילד להירגע. דבר אחרון שצריך לדעת, התקפי חרדה עלולים להיגמר בעילפון. השלב הנוסף זה פחד מהפחד, ואז מתחילה הימנעות". 

מה לענות אם הילדים שואלים אותי מה קורה? כמה לחשוף בפניהם ובאילו מילים להשתמש?
"שאלה מעולה כי זו סוגיה שהמון הורים מתמודדים איתה. צריך לענות לילדים בשפה שילדים יכולים להבין. לתת הסבר קצר וענייני, מתורגם, אחר כך לחכות לשאלות שלהם ולענות על כולן. לא כדאי להציף את הילדים בתמונות ומידע, לא צריך לשדר להם שהמצב מסוכן. חשוב לא לפתוח בבית חמ"ל, לא להדליק את כל הטלוויזיות על ערוצים שונים ולהתקשר לכל המשפחה לשאול מה שלומם מול הילדים. לנכדים שלי אני אומר – 'נכון שלפעמים אתם רבים ביניכם? אז לנו יש עכשיו מריבה על הגבול. כשאתם רבים, לפעמים אתם נותנים מכה או דוחפים. אז בדיוק אותו דבר, רק שהם עושים את זה באזעקות ובפצצות. עכשיו, לנו יש הרבה יותר פצצות, אנחנו הרבה יותר חזקים. יש לנו צבא חזק ששומר עלינו טוב טוב, ויש לנו את כיפת ברזל. בעצם, בזכות כיפת ברזל, רוב הסיכויים שהטיל לא ייפול, והאזעקה היא רק ליתר ביטחון'. אחרי ההסבר אני ממתין לשאלות שלהם, ועונה על כולן במונחים מהעולם שלהם".