עינת שרוף בריאיון חשוף: "החיים קצרים, אני בוחרת לשמוח"

למרות שעברו כבר שמונה שנים מאז שהחלימה מסרטן השד, הזמרת והשחקנית עינת שרוף לא שוכחת אותו יום מר שבו נחתה עליה הבשורה: "המילים לא הפסיקו להדהד אצלי", היא משחזרת, "אני זוכרת את פרופסור משה פפא, שראה את ממצאי הבדיקה שלי, אומר לי בצורה ישירה: 'זה סרטן'. אמרתי לו שאני מתוכננת לצאת להופעות במיאמי, והוא אמר שהניתוח צריך לקרות כבר השבוע – שלפני הכל נוציא את הגידול".

>> מרק חילבה ובוטוקס: סודות הטיפוח של עינת שרוף

איך הגבת באותו רגע?
"ברגע הראשון זה היה הלם. הסתגרתי בחדר העבודה שלי ושמתי מוזיקה בפול ווליום. התחושה הראשונית הייתה שהגיע סוף העולם. באותו יום הופעתי בים המלח, וכשבאתי לעלות על הבמה הבנתי את המשמעות של זה שאני חולה בסרטן. צעדתי לכיוון הבמה והרגשתי שכל רגל שלי שוקלת 200 קילוגרמים. ראיתי את הקהל, ואיך כולם רוצים לשמוח בזמן שאני כולי דואגת כי יש לי סרטן. אז החלטתי שאני אוספת את עצמי, נותנת לעצמי לעוף ושרה את חיי בידיעה שמהמקום הזה – של המוזיקה – יבוא הריפוי שלי ואני אלחם".

לקראת חודש המודעות לסרטן השד יצאה רשת ההלבשה התחתונה והפנאי "ג'ק קובה" בקמפיין חברתי בכיכובן של עינת שרוף וטל מן (שרוף החלימה מסרטן השד ומן מסרטן צוואר הרחם) תחת הסלוגן "אל תחכי – היבדקי".

>> טל מן נחשפת: "חצי שנה אחרי הגילוי – קיבלתי את הסטירה השנייה"

"גילוי מוקדם הציל את חיי, חד משמעית", פוסקת שרוף. "למזלי הגדול, בגלל שאני נמצאת לאורך השנים במעקב והיד כל הזמן על הדופק, הגידול היה קטן".

"אל תעשו לעצמכן הנחות"

שרוף (62) נמצאת בזוגיות ארוכת שנים עם תמיר הרפז, המנגן לצידה בהופעות. היא אימא לתאומות, סבתא לשבעה נכדים ואחת הזמרות האהובות בארץ. היא לא מסוג האנשים שמסתירים את מה שעובר עליהם בחיים, אבל לסיפור הסרטן יש מבחינתה חשיבות רבה, ולכן חשוב לה להדהד אותו.

"המחלה לא עוברת אצלנו במשפחה, ובכל זאת תמיד הייתי במודעות", היא מספרת, "הרבה שנים קודם, בסוף שנות השלושים שלי, עשיתי טיפולי IVF כי רציתי ילד עם תמיר – שהוא פרק ב' שלי, ולמרות זאת הוא כמו אבא לתאומות שלי. הטיפולים לא צלחו, אבל אולי יש קשר למה שקרה לי כעבור שנים".

איך הסרטן התגלה? הרגשת משהו והלכת להיבדק או דרך בדיקה שגרתית?
"יום אחד התקשרה אליי איריס ממכבי לגבי בדיקה תקופתית שנקבעה לי. אמרתי שעשיתי לפני כמה חודשים בדיקת שד באופן פרטי והכל בסדר. היא השיבה: 'אם כך אסיר אותך מהרשימה', ומה שקרה אחרי היה פשוט עניין של קארמה, אחרת אי אפשר להסביר את זה. למחרת איריס מתקשרת אליי שוב ואומרת: 'אתמול הסרתי אותך מהרשימה והיום הגעתי לעבודה והשם שלך הופיע ראשון'. באתי ונבדקתי שוב. הממצאים הגיעו לרופאה שלי, קראו לי דחוף למרפאה והתבשרתי כי גילו גוש סרטני וצריך להסיר אותו. הטלפון שהגיע בהמשך מפרופסור פפא נתן לי את החותמת הסופית – אני חולת סרטן. לכן אני שוב מדגישה – צריך להיבדק לעיתים קרובות. אל תעשו לעצמכן הנחות".

עברת כריתה?
"למזלי הגדול לא, כי הקפדתי על בדיקות באופן קבוע, אז רק הגידול הוסר. אגב, המשכתי להופיע עד רגע הניתוח, וחזרתי לבמה כבר כמה ימים אחריו. לא הסתרתי את המחלה, דיברתי על הסרטן, אבל לא רציתי שירחמו עליי. מה שהיה לי חשוב זה להעביר את המסר. זה אמנם חלק עצוב בחיי, אבל ניצלתי בזכות העובדה שנבדקתי בזמן".

החיים שלך השתנו מאז שחלית?
"בוודאי. אני שומרת על עצמי יותר, גם על התזונה שלי. היום אני אוכלת הרבה יותר בריא וממשיכה להיות כל הזמן במעקב. באופן כללי הגישה שלי לחיים השתנתה. אני חושבת על זה שהחיים קצרים ומלאי הפתעות, וכל זמן שאנחנו יכולים לשמוח – אנחנו צריכים לעשות זה. אחרי מה שקרה לי הבנתי שאין לי ברירה, אלא לאסוף את כל הכוחות והאנרגיות שלי ולעשות קודם כל שמח לעצמי. אבא שלי, בן ציון חלפון, שהיה חבר כנסת וסגן שר החקלאות מטעם מפלגת העבודה, נהרג בשנות הארבעים לחייו בתאונת דרכים. גדלתי בעצם בלי אבא, ומאז תמיד אמרתי שהחיים קצרים. היום, במצב שלנו כאן במדינה, אני מרגישה את זה עוד יותר".

לא קל לשמח בשנתיים המטורפות שאנחנו עוברים.
"נכון, קשה עם כל מה שקורה כאן. לא פשוט לשמח ולשמוח בתוך כל העצב הזה, כשכל מהדורת חדשות מבהילה ואנחנו קמים בארבע בבוקר ורצים לממ"ד בגלל עוד טיל של החות'ים. ועדיין, בתוך כלל הכאוס הזה, יש לי אמונה בכך שאני כאן ואני גאה להיות ישראלית".

האמנת שככה יראו החיים שנתיים אחרי פרוץ המלחמה?
"לא, אבל למרות הכל, אני מאמינה במדינה שלנו. אני פטריוטית וכל מה שמעניין אותי עכשיו זה שיחזירו קודם כל את החטופים. אני מנסה להביא גם רגעי שמחה למשפחות החטופים. בשיא המלחמה הזמינו אותי להופיע במעלה החמישה, והמשפחות אמרו לי שהוזמנתי בשביל לתת להם אתנחתא קלה בתוך העצב. אני מופיעה הרבה גם בפני פצועים, חיילים ומפונים. זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, וכשמבקשים ממני – אני שם. אב שכול אמר לי שהוא בדיכאון מאז שבנו נהרג, אז הוא לא חוגג את ראש השנה, אבל יום למחרת החג הוא יגיע להופעה שלי ב'גריי' בתל אביב בשביל לשיר איתי. גם קבוצה של בנות קיבוצי העוטף יגיעו לשמוח. תנו לי רק להופיע ולשמח אחרים".

הרפרטואר שלך השתנה בעקבות המלחמה?
"אני שרה יותר שירים שמחים".

איזה שיר את שרה הכי הרבה?
"את 'לא תנצחו אותי'".

וחוץ מלשיר, את גם משחקת.
"כן, אני משחקת בסדרה 'חזי ובניו' ב-HOT, ובהצגה 'האמיני יום יבוא' בהבימה – שם אני מגלמת את יפה ירקוני. בקרוב תצא עוד סדרה שאני משחקת בה, סדרת ההמשך שיצאה בת חן סבג ל'מטומטמת'. היא נקראת 'הורסת'".

ואת גם סבתא הורסת בנוסף לכל.
"במשרה מלאה. אין דבר יותר משמח עבורי מאשר להיות עם הנכדים, זה שווה בשבילי יותר מכל מחיאות הכפיים. הנה, בואי נתקשר ליובלי, נכדתי הבכורה בת ה-13".

שרוף מתקשרת לנכדתה ושואלת: "יובלי, איזו סבתא אני?". נכדתה משיבה: "מושלמת בהכל. אני בדיוק עכשיו הולכת לקנות עגילים, רוצה לבוא איתי?".