טל מן נחשפת: "חצי שנה אחרי הגילוי – קיבלתי את הסטירה השנייה"

מרץ הוא חודש המודעות לווירוס הפפילומה – וזהו גם החודש שבו אני בוחרת להניח את הסיפור שלי על השולחן. חשוב לי לשתף אותו, כי אולי הוא יעזור לך, לבת שלך, לחברה שלך – לא לעבור את מה שאני עברתי.

>> אור בקצה המנהרה: פריצת דרך רפואית שמעניקה תקווה חדשה לנשים הנאבקות בסרטן

שום דבר לא הכין אותי לרגע שבו המילים "יש לך סרטן" חדרו אל חיי. זה לא היה הרגע המתוסרט מהסרטים, שבו רופא מזמין אותך לשיחה רגועה עם כוס מים. זה היה יום חמישי, 19:45, בין מקלחות לארוחות ערב, בלב השגרה של החיים. ואז, שיחת טלפון אחת – "טל? זה ד"ר רטן. לצערי, זה מה שחשבתי. יש לך סרטן". גידול של שישה סנטימטרים עם גרורות באגן. הוצאתי מהמגירה חפיסה של קסאנקס, לקחתי כדור, הוספתי כדור שינה, והתעוררתי לבוקר שבו המציאות כבר השתנתה לתמיד.

בגיל 44, כשאני אימא לשתי ילדות – ליה בת שמונה, ויהלי בת שנתיים – בעיצומה של השקה נוצצת בניו יורק לעסק התכשיטים שלי, הפכתי מאישה בריאה ואקטיבית לאישה חולה במחלה מסכנת חיים. אחוזי ההחלמה לא היו לטובתי. אחת מתוך שתיים שורדת.

גילו אצלי גידול של שישה סנטימטרים עם גרורות באגן. הוצאתי מהמגירה חפיסה של קסאנקס, לקחתי כדור, הוספתי כדור שינה, והתעוררתי לבוקר שבו המציאות כבר השתנתה לתמיד. פחדתי, אבל לא ראיתי בעיניים. נלחמתי כמו לביאה

 

אני לא מתביישת להודות – פחדתי.
פחדתי מהכאב, פחדתי מהשיער שינשור, פחדתי מהטיפולים. אבל יותר מהכול – פחדתי שלא אהיה שם בשביל הבנות שלי. שלא אוכל להמשיך לגדל אותן.

הפחד הפך לכוח מניע. מוטיבטור. לא ראיתי בעיניים. נלחמתי כמו לביאה. כמו חץ שנע ישר למטרה. תגידו לי איפה להיות, מה לעשות – אני שם. רק תתקנו אותי. לקחתי החלטה אחת ברורה: אני לא אשאיר את הבנות שלי בלי אמא.

הטיפול היה קשה, אולי הקשה ביותר שיש. חודשיים וחצי של טיפולים יומיומיים: קרינה, כימותרפיה וברכיתרפיה – טיפול פנימי ואגרסיבי במיוחד. ימים של ארבע שעות בבית החולים, והשאר – במיטה, מנסה לאסוף כוחות.

כשסיימתי את הטיפולים מצילי החיים, הרגשתי מקולקלת, כאילו הנשיות שלי נלקחה ממני. המחלה הזו פוגעת בנשיות בצורה הקשה ביותר. במקביל, פתאום נוצר ואקום. הרגשתי שרשת התמיכה של בית החולים מתפוגגת, ומתחושה שאני "עובדת" בלרפא את עצמי, פתאום נוצר ריק. נאלצתי להמתין במשך שלושה חודשים כדי לדעת אם הטיפול עבד – שלושה חודשים שיכולים להוציא מהדעת. ברגע אחד הרופאים שטיפלו בך מתפנים להציל מישהי חדשה, אבל את סובלת מכל תופעות הלוואי של הטיפולים ואין לך למי לפנות.

הרגשתי צורך בתמיכה שתאפשר לי לעבור ממצב הישרדותי למצב של עיבוד החוויה, ולא מצאתי את הכלים במערכת הציבורית. כשפניתי למגזר הפרטי, הבנתי שזו הוצאה לא קטנה. באותו רגע החלטתי שאני לא אתן לאף מטופלת שעברה את מה שאני עברתי להישאר ללא תמיכה, והקמתי את פרויקט התמיכה במחלימות מסרטן צוואר הרחם בבית החולים שיבא. הפרויקט מסייע לנשים להשתקם בעזרת צוות רב-מערכתי ומערך תמיכה עוטף ושלם. המטרה היא לעזור להן לחזור לעמוד על הרגליים, לחזור לתפקד ולמצוא את עצמן מחדש עד כמה שניתן. לצורך מימון הפרויקט, אני מוציאה מדי שנה תכשיט ייעודי, והרווחים מהמכירות מועברים לפרויקט.

כתבתי מכתבים לבנות שלי, לזמנים שאולי לא אהיה שם – מכתב לשיברון לב ראשון, לבת מצווה, ליום החתונה. שלושה חודשים אחרי הניתוח שרפתי את המכתבים. אני כאן. אני חיה. נשארתי כדי לחוות איתן את הרגעים האלה

 

חצי שנה אחרי הגילוי ושלושה חודשים אחרי סיום הטיפולים, תוצאות הבדיקות הראו שני מוקדים חדשים. נשברתי. לקבל את הסטירה בפעם השנייה זה הרבה יותר כואב. הוחלט שאני צריכה לעבור ניתוח דחוף. יום לפני ליל הסדר עברתי כריתה רדיקלית של הרחם והשחלות. זה לא היה חלק מפרוטוקול הטיפול הראשוני, ולראשונה בחיי הרגשתי מה זה פחד מוות.

רגע לפני, כתבתי צוואה. לא רק משפטית – אלא רוחנית. כתבתי מכתבים לבנות שלי. מילים שייתנו להן כוח ואהבה בזמנים שאולי לא אהיה שם – מכתב לשיברון לב ראשון, לבת מצווה, ליום החתונה. מכתבים שהיו אמורים לשאת חלק ממני קדימה.

שלושה חודשים אחרי הניתוח, כשתוצאות סריקת ה-PET-CT יצאו תקינות, שרפתי את המכתבים. אני כאן. אני חיה. חיה כל רגע, חיה עם כל נשימה. נשארתי כדי לחוות איתן את הרגעים האלה.

ואם יש משהו אחד שאני רוצה לומר – זה שאפשר למנוע את זה. היום יש חיסון נגד וירוס הפפילומה, שניתן כבר בגיל ההתבגרות – גם לבנים וגם לבנות – כי הנגיף לא מבדיל בין מגדרים (סרטן הלוע וסרטן פי הטבעת נגרמים מווירוס הפפילומה והם נפוצים גם אצל גברים). היום יש גם בדיקות מתקדמות לגילוי מוקדם, שמונעות את המחלה לפני שהיא בכלל מתחילה. גילוי מוקדם מציל חיים – מציל חיים ממש. בחודש שעבר הייתי בוועדת הבריאות בכנסת, והחיסון נכנס לסל התרופות. צעד קטן בשביל הרפואה, צעד ענק בשביל כל מי שיכולה להימנע ממה שאני עברתי.

אז מה את צריכה לעשות, ממש עכשיו?

1. לפתוח יומן ולקבוע תור לרופא הנשים שלך.
2. לבקש בדיקת HPV Typing – בדיקה לזיהוי תאים של וירוס הפפילומה.
3. להתחסן. גם אם את כבר לא נערה – החיסון עדיין יעיל.

יש מדינות בעולם, כמו אוסטרליה, שכבר כמעט חיסלו את סרטן צוואר הרחם. אם נהיה חכמות ונעשה את מה שצריך, גם בישראל נוכל להגיע למצב הזה עד שנת 2030. זה בידיים שלנו.

היום אני חיה ממעקב למעקב. פעם בשנה, סריקת PET-CT לבדוק שהמנוול לא מרים את הראש. אני לא מי שהייתי. יש נכויות פיזיות שילוו אותי כל חיי, ויש צל שתמיד ילך איתי. אבל למדתי לחיות עם הצל הזה, ולמצוא את האור במקומות שבהם לא ציפיתי. למדתי להבדיל בין עיקר לטפל, למצות כל רגע. כי החיים – הם עכשיו.