בלה גורמן הסתכלה למוות בעיניים אחרי שהתבשרה שהיא חולה בסרטן בשלב מתקדם. אחר כך בעקבות המלחמה היא פונתה מביתה, שבקיבוץ כפר בלום. עכשיו היא מזמינה אתכן למשדר ההתרמה של "חלאסרטן"
לסרטןלא איכפת ממלחמות. הוא גם לא מבדיל בין גילאים, מגדרים או דתות כי בכל יום 10 צעירים וצעירות בגילאי 18-44, מתבשרים שהם חולים בסרטן והמספרים רק עולים מידי שנה. לכבוד אוקטובר, חודש המודעות לסרטן השד בפרט ולסרטן נשי בכלל, מחר (שלישי) ייערך בקשת 12 משדר ההתרמה השנתי של "חלאסרטן" בהנחיית אגם רודברג ואיתי לוי בהשתתפות אמנים ואמניות שיבצעו גרסאות עגדכניות לשירי הלהקות הצבאיות מסרט הקאלט "הלהקה".
>> כשעברתי שיחזור שד, אף אחד לא הכין אותי לגודל הצלקות שיישארו
"חלאסרטן" היא עמותה שבליבה פועמת קהילה שמחברת בין צעירים וצעירות חולים ומחלימים מסרטן, ומהווה רשת תמיכה לכל תחומי החיים שנפגעים כתוצאה מהמחלה; מעגל חברתי, זוגיות והורות צעירה, פוריות, קריירה, עצמאות כלכלית וכולי. בנוסף, העמותה משמשת כחממת יוזמות לשירותים ייחודיים עבור מחלימות ומחלימים, כמקור מידע וידע, ומוביל שינוי במערכת הממשל ובבתי החולים להתאמת התמיכה והטיפול.
!["גם כשממש קשה, מחר יום חדש". בלה גורמן לפני שחלתה בסרטן | צילום: באדיבות המצולמת](https://medias.atmag.co.il/www/uploads/2024/10/1728910042_436088_81636-1000x1778.jpeg ""גם כשממש קשה, מחר יום חדש". בלה גורמן לפני שחלתה בסרטן | צילום: באדיבות המצולמת")
הסיפור של חברת "חלאסרטן", בלה גורמן בת ה-39 מכפר בלום הוא סיפור על מלחמה כפולה, שמתחבר לשנה הקשה שחלפה על כולנו. בלה ומשפחתה פונו מהצפון כבר מתחילת המלחמה. הם נדדו במשך חודשים ארוכים, עד שהחליטו לשכור דירה בהרצליה ולנסות להתחיל לבנות את החיים החדשים שלהם. "המלחמה אילצה אותנו לצאת מאזור הנוחות ולהמציא את עצמנו מחדש", היא מספרת. "לשמחתי (או לצערי) יצא לי 'לתרגל' את היציאה מאזור הנוחות לפני מספר שנים, כשהתבשרתי שאני חולה בסרטן מסוג לימפומה הודג'קינס בשלב מתקדם ואז, מרגע הגילוי – חיי השתנו. עברתי טיפולים כימותרפיים מאוד קשים, בהם הסתכלתי למוות בעיניים, אבל אף פעם לא ויתרתי, נלחמתי כמו לביאה, תיעדתי ותקשרתי את כל התהליך כי האמנתי שזה חלק מהריפוי שלי. הסרטן לימד אותי לא לוותר אף פעם. גם כשממש קשה, אני זוכרת שמחר יום חדש, הזדמנות להתחיל הכל מההתחלה".
"הסתכלתי למוות בעיניים, אבל אף פעם לא ויתרתי, נלחמתי כמו לביאה, תיעדתי את כל התהליך כי האמנתי שזה חלק מהריפוי"
בלה מספרת שעם כל הפחד והכאב של השנה האחרונה, המלחמה גרמה להם לזוז, "הפכנו את האתגר להזדמנות להכיר אנשים חדשים", היא ממשיכה, "לטייל במקומות לא מוכרים, להשתתף בפעילויות של עמותת 'חלאסרטן', שמלווה מתמודדים ומתמודדות עם המחלה, דואגת לשלומם לאורך כל הימים המורכבים – בבתי החולים, מוציאה מסעות למדבר, מקיימת קבוצות ומעגלי תמיכה. פעילויות ספורט, כמו טיפוס וקבוצות ריצה, בהם לקחתי חלק קבוע ומי האמין שאתמכר, כרטיסים להופעות וכל מה שאפשר כדי לעזור ולתמוך ובעיקר לייצר תחושת שייכות. מאחלת לעצמי ולכל עם ישראל בריאות איתנה, ימים שקטים, וכמובן, חזרה של כל החטופות והחטופים!".