"אין אימא שמסרה את ילדה לאימוץ מרצון. יש אימא שהייתה במצוקה"

בהיותי בן שלושה חודשים בלבד, חתמה אמי הביולוגית על טופס מסירה לאימוץ. זה קרה בתשיעי בנובמבר 1971. כ-24 שנים מיום החתימה, יהפוך אותו תאריך גורלי ופרטי שלי – ליום האימוץ הבינלאומי, על פי החלטתו של נשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון. וכן, זה לא אחד מהימים האלה שמגיעים עם זר סיגליות קשור בסרט כמו שדויד ברוזה שר, בלון צנוע או כרטיס ברכה גנרי. 

בדיוק כמו באמריקה הגדולה, גם ישראל הקטנה מציינת את יום האימוץ מדי שנה בכנס מיוחד בניצוחה של עמותת "משפחתא" – הפועלת למען קהילת האימוץ בארץ ומספקת תמיכה ומענה רגשי לכל משולש האימוץ: הורים ביולוגיים, הורים מאמצים והמאומץ. כיום הקהילה מונה בכללותה כ-150,000 מאומצים ובני משפחותיהם.

>>> משיחת הסקס שהודלפה עד הביף עם דיאנה: הדרך של קמילה פרקר בולס לכס המלכות

כיום חיים בישראל ב-21,000 מאומצים. 21,000 אנשים ששואלים את עצמם מדי יום שאלות שאף אחד אחר לא שואל. ומחכים לתשובות שאף אחד לא יכול להעניק בחזרה. כ-21,000 ילדות וילדים עם דמיון עשיר ופורה, פערי זהות עמוקים ושני מלאכים משמיים שהעניקו להם בית ומשפחה. עד שיגיעו לגיל 18, הם ייאלצו לחיות לחיות ללא האפשרות לברר פרטים אודות המשפחה הביולוגית שלהם. וגם אז – לא בטוח שיצליחו לסגור את המעגל הפרטי שלהם.

עוד לא ידוע מי ימונה לשר הרווחה בישראל ומה מדיניותו. האמת, אני לא בטוח שתהיה לו מדיניות או תפיסת עולם בעניין זה

 

בנוסף, ב-20% מהמקרים של פתיחת תיק אימוץ, ההורים הביולוגים מסרבים להכיר ולפגוש את ילדיהם המאומצים. נתונים מראים שמתוך 400 פניות לפתיחת תיקי אימוץ בישראל כיום – כמעט מחצית מהן חוזרות ללא מידע נדרש עבור המאומץ שכה זקוק לו. ויתרה מכך, הוא זכאי לקבל אותו.

לא צריך לעבור תהליך של אימוץ כדי להבין את המורכבות והרגישות סביב פתיחת התיק. אני בעצמי חיכיתי לגיל 47 בשל חשש לפגוע בהוריי. כל עוד הם היו בחיים, העדפתי לשמור לעצמי את הטוטאליות בקשר איתם. לא רציתי להציב אותם בתחרות מול זוג הורים נוסף. בסופו של דבר, לפני ארבע שני מצאתי אבא ביולוגי שחיכה לי. אבל זה לא תמיד המקרה, כיוון שגם ההורה הביולוגי נותר חסר מעמד.

חשוב לי לציין, אני בהחלט מאמין שאין אימא שמסרה את ילדה לאימוץ מתוך רצון. יש אימא שהייתה במצוקה באותה עת והממסד לא זיהה ולא תמך בה, לא העניק לה את הביטחון, הצרכים, הכלים והתקווה שנדרשת באותם ימים של ייסורים. בין אם מדובר בהורה שמסר את ילדיו לאימוץ ובין אם מדובר בהורים שילדיהם נלקחו מהם על ידי הרווחה. מדובר בהורים עם נכות רגשית שאיבדו את זהותם, נקרעו ממשפחתם ונושאים כאב עמוק.

כמובן שגם הורים מאמצים עמוסים בשאלות ודילמות מוסריות וחינוכיות. הם הורים שהדבר הכי מובן מאליו לא ברור להם. הם הורים שמגיע להם להיות מאושרים, מגיע להם לזכות להעניק ולהתגאות ואני גאה היום להיות בנם של ההורים שלי שאימצו אותי בגיל 4 חודשים – באותו חודש נובמבר 1971 – גאה להיות מי שעשה אותם אז גאים.

אין אימא שמסרה את ילדה לאימוץ מתוך רצון. יש אימא שהייתה במצוקה באותה עת והממסד לא זיהה ולא תמך בה

 

בימים אלו, עוד לא ידוע מי ימונה לשר הרווחה בישראל אחרי הבחירות ומה מדיניותו בכל הנוגע למעמד המאומצים ומעמד ההורים הביולוגים. האמת, אני לא בטוח שתהיה לו מדיניות או תפיסת עולם בעניין זה. העלאת המודעות מוטלת על כתפי קהילת האימוץ בלבד. החל מגיבוש וניסוח מעמד חוקתי ועד דיוק הצרכים של המאומצים הקטינים והבוגרים בישראל. מדובר בחיים של אנשים שעברו שנים רבות ללא התחלה. עם לא מעט ספקות ושאלות לגבי זהות שחורטות ומחטטות בכל פצעי הדימוי העצמי שלנו.

ביולוגיה זה הדבר האחרון בהורות מבחינתי. אני חוזר ומציין את העובדה הזו מעל כל במה. אבל על הממסד בישראל להכיר בהתפתחות הטכנולוגית הקיימת היום, במידע הגנטי הנגיש ובשיגעון הגנאלוגי שקיים אצל כולם. נוסיף לזה את עולם החקירות הפרטיות המתקדם היום ונגיע למצב שבו מאומץ בוגר יכול להגיע למעמד פתיחת תיק אימוץ עם מידע רב יותר מהמידע שניתן לו על ידי המדינה.

קהילת האימוץ בישראל חייבת לדאוג לקביעת מעמד חוקתי להורה הביולוגי באופן שהמדינה תכיר בצרכיהם המיוחדים, תעניק להם את הכלים להתמודדות עם הנכות הנפשית הנסתרת, ובעיקר תרים את ראשם לגאווה ולביטחון. 

בשנים האחרונות אני מלווה היום מאומצים רבים בשלבים שונים בתהליך פתיחת תיקי אימוץ, בשלבים שונים של מסע ההתוודעות למשפחה הביולוגית, בשלבים שונים של בניית חיים חדשים, כולם – אבל כולם – זכאים לכל המידע על תחילת חייהם ומשפחתם, כולם זכאים להתיר את הספק.

הכותב הינו בן מאומץ, מנכ"ל עמותת משפחתא, מחבר הספר "ילדותי השלישית", מרצה ומגיש הפודקאסט "ערוץ האימוץ". כנס יום האימוץ יתקיים ביום ה', בתאריך ה-10.11.2022, מרכז רבין, ת"א. משפחתא – הקו החם – 1700-70-5008

>> לא רק באיראן: המקומות הכי גרועים בעולם להיות בהם אישה