לא רק באיראן: המקומות הכי גרועים בעולם להיות בהם אישה
מחאת החיג'אב למען נשים איראניות מתפשטת בשבועות האחרונים ברחבי העולם. אבל איראן היא לא המדינה היחידה בה מתקיים דיכוי נשים אלים. לקרוא ולא להאמין מה אחיותינו בעולם נאלצות לעבור
כבר כמה שבועות שמחאת הנשים באיראן מבעירה את המדינה ומרתקת את העולם, מאז מותה של מהסא אמיני בת ה-22 שנעצרה באלימות בטהרן על ידי משטרת המוסר ב-13 בספטמבר, בעילה שלא עטתה כראוי את כיסוי הראש שלה. לפי עדי ראייה, אמיני איבדה את הכרתה במהלך המעצר וכמה ימים לאחר מכן נקבע מותה בבית החולים בטהרן. מותה של אמיני הצית מחאה נרחבת של נשים בלפחות 14 מחוזות ויותר מ-80 ערים באיראן, תחת הסיסמה "אישה, חיים, חירות".
המוחות נלחמות לא רק נגד משמרות הצניעות והכפייה לעטות חיג'אב, כפי שטועים לסקר את המחאה בחלק מכלי התקשורת במערב, אלא כנגד הדרתן מהמרחבים הציבוריים, נגד חוקים שרעיים הנכפים עליהן, נגד נישואי ילדות, הגבלת חופש תנועה, נרמול של אלימות מגדרית, הגבלות תעסוקה ועוד. הן דורשות חופש והחיג'אב, לצד הזכות לבחור איך והאם לעטות אותו, הוא רק סמל. עד כה למעלה מ-5,000 מוחות ומוחים נעצרו ויותר מ-31 נהרגו, וברחבי העולם כולו התעורר גל של מחאות רשת והפגנות תמיכה בנשים האיראניות.
כל זה קורה במקביל לציון חמש שנים להתעוררות תנועת Metooֳֳ#, שיש המתייחסות אליה כגל הרביעי של הפמיניזם. הודות לתנועה הפכו מדדים של שוויון מגדרי לחלק בלתי נפרד מארגז הכלים בעזרתו אנו בוחנות את העולם. בין אם מדובר בפערי שכר, פערי ייצוג, רפואה מגדרית או אלימות מינית, אין ספק שמרגע שהרכבנו את המשקפיים המגדריות – אי אפשר להוריד אותן. המהפכה דוהרת קדימה בקצב מעורר תקווה. אבל במקביל, עלו בשנים האחרונות גם קולות שהתייחסו לתנועת מי טו כמאבק של העולם הלבן, המערבי, השבע, כזו שלא מחלחלת למדינות דרומית או מתפתחות. בעוד חלקים מסוימים בעולם רצים קדימה, דווקא בשנתיים האחרונות אנחנו רואות גדילה משמעותית בהפרות זכויות נשים ברחבי העולם: בצל מגיפת הקורונה, המלחמות באתיופיה ואוקראינה, השתלטות הטאליבן על אפגניסטן, פרישתה של טורקיה מאמנת איסטנבול – אין ספק שנשים הן הנפגעות הראשונות והעיקריות במשברים מקומיים וכלל עולמיים.
שיקללנו מסקנות מדו"חות ונתונים שפורסמו בשנתיים האחרונות על ידי האו"ם (מדד אי השוויון המגדרי), אוניברסיטת ג'ורג'טאון והמכון לחקר השלום של אוסלו (WPS) וארגון אמנסטי אינטרנשיונל, כדי לנסות ולהכריע מיהן 6 המדינות הגרועות ביותר עבור נשים לחיות בהן. הדו"חות והשקלול כללו התייחסות למדדים כמו אלימות מגדרית, רצח נשים, השכלה בקרב נשים, פערי שכר, ייצוג במערכת המשפט ותחושות ביטחון בבית ובקהילה, ייצוג נשים בעמדות מפתח, שיעורי תמותת אימהות, נישואי קטינות והריון של בנות נוער.
מאז עליית הטאליבן לשלטון ישנו איסור גורף על בנות 12 ומעלה ללכת לבית הספר
1. אפגניסטן
אפגניסטן נמצאת במקום האחרון מתוך 170 מדינות במדד WPS ובמקום 157 מתוך 162 במדד אי השוויון המגדרי של האו"ם. יותר מארבעה עשורים של סכסוך ומשבר, בשילוב עם נורמות חברתיות שמרניות סביב כל מה שנוגע למגדר, הותירו נשים ונערות אפגניות רבות ללא השכלה. מאז עליית הטאליבן לשלטון ישנו איסור גורף על בנות 12 ומעלה ללכת לבית הספר, ומוסדות רבים להשכלה גבוהה אוסרים על נשים להגיע לאוניברסיטה כדי לשמור על הפרדה מגדרית. מעט הנשים שכן מורשות ללמוד בבית הספר בדרך כלל לא נשארות בו יותר משנתיים, מה שמביא לכך שבסופו של דבר נשים מהוות רק 7.2% מכלכלת המדינה.
המדינה גם מדורגת בין הגבוהות בעולם בשיעורי האלימות המגדרית, כאשר 35 מתוך כל 100 נשים דיווחו שחוו אלימות מצד בן זוגן ונשים רבות מדווחות על הגבלות חמורות על זכותן לחופש ההתכנסות, חופש התנועה וחופש הביטוי, כולל כפייה על הלבוש שלהן. בעוד רצח על כבוד המשפחה אינו חוקי במדינה, הוא עדיין מנהג נפוץ שאכיפתו לוקה בחסר. בנוסף במדינה פועל "המשרד לקידום מידות טובות ומניעת פריצות" – גוף שנסגר לאחר שבשנות ה-90 היה אחראי על הפרה נרחבת של זכויות נשים ונפתח לאחרונה מחדש על ידי הטאליבן, במקומו של המשרד לקידום נשים.
2. דרום סודאן
דרום סודאן היא אחת המדינות הצעירות בעולם, שקיבלה את עצמאותה ב-2011 לאחר מלחמת אזרחים עקובה מדם. שנתיים לאחר מכן, ב-2013, היא פתחה במלחמה פנימית נוספת. אם לוקחות בחשבון שמראש שלטו במדינה נורמות מגדריות מזיקות שנובעות ממסורת פטריארכלית ארוכת שנים, אפשר להבין איך המדינה הצעירה מצאה את עצמה מדורגת במקום ה-165 מתוך 170 במדד WPS. לאו"ם אמנם לא היו מספיק נתונים כדי לדרג במדויק את דרום סודאן במדד אי השוויון המגדרי שלו, אבל הוא דיווח כי במדינה יש את שיעור תמותת האימהות הגבוה בעולם: יותר מאחת מכל 100 נשים הרות מדרום סודאן תמצאנה את מותן בגלל סיבוכים בהריון, בלידה או אחריה.
גם הסכסוכים המתמשכים במדינה הופכים אותן לפחות בטוחות עבור נשים בקהילה ובבית, כאשר אחת מכל ארבע נשים במדינה דיווחה על אלימות מבן הזוג. הנשים בדרום סודאן מודרות כמעט לגמרי ממוקדי קבלת החלטות, יש להן מעט מאוד סמכות לקבל החלטות בתוך משק הבית והן סובלות מהיעדר בעלות על משאבים וזכויות על קרקע. למעשה, פחות מ-5% מהנשים במדינה מהוות חלק פעיל בכלכלה של המשפחה או הקהילה שלהן.
3. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מדורגת 163 מתוך 170 במדד WPS ו-150 מתוך 162 במדד אי השוויון המגדרי של האו"ם לשנת 2020. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שמעבר לתרבות פטריארכלית באופן מסורתי, אי השוויון במדינה מעוגן במקרים רבים בחקיקה עצמה. כ-25% מהחוקים הרשמיים במדינה הם בעלי רמה מסוימת של הטייה לטובת גברים. על פי ההערכות 51% מהנשים במדינה יחוו אלימות מבן זוגן במהלך חייהן ו-37% דיווחו כך ב-12 החודשים האחרונים.
גם בכל הנוגע לנישואי קטינות והריונות של בנות נוער המצב במדינה לא מעודד: 37% מהנשים בקונגו נישאו לפני יום הולדתן ה-18 ומתוך כל 1,000 נשים, 124 יהפכו לאמהות בין הגילאים 15-19. המספרים הללו מתבטאים, כצפוי, גם בפערי ההשכלה בין המינים: לגברים בקונגו יש סבירות גבוהה כמעט פי שניים מנשים לרכוש השכלה שהיא מעבר לרמת בית הספר היסודי – 66% מהגברים אל מול 37% מהנשים בלבד.
4. סוריה
גם לפני פרוץ המלחמה ב-2011 הדינמיקה המגדרית בסוריה הייתה פטריארכלית באופן מסורתי: נשים קיבלו את זכות ההצבעה בבחירות הלאומיות רק באמצע שנות ה-50, ולמרות שלא היה איסור רשמי שמנע מנשים לצאת לעבוד, הן עדיין היוו אחוז קטן מכוח העבודה שלפני המלחמה. נשים סוריות רבות, במיוחד במעמד הביניים המשגשג אז במדינה, בחרו להישאר בבית ולגדל משפחות מאחר ונישואים במדינה עדיין נתפסים כחוזה בין הבעל לאביה של האישה. למעשה, רק בשנת 2020 המדינה הפכה רצח על כבוד המשפחה לפשע פלילי.
המלחמה, כמו שקורה בהרבה מקומות בעולם, רק החריפה את המצב וריסקה את דירוגה של סוריה במדדי WPS והאו"ם: כ-75 מתוך כל 100,000 נשים נרצחות באירועים של אלימות מאורגנת ורק 16.9% מהנשים מדווחות שהן מרגישות בטוחות בקהילות שלהן. לפי WPS כרבע מהנשים בסוריה דיווחו שחוו אלימות מבן זוגן.
רק בשנת 2020 הפך רצח על כבוד המשפחה לפשע פלילי
5. צ'אד
למרות שיפורים מסוימים במעמדן של נשים במדינה בשנים האחרונות, הן ברמת החוקים והן ברמת האכיפה, היא עדיין מדורגת נמוך מאוד – במקום ה-160 מתוך 162 במדד אי השוויון המגדרי של האו"ם. המדינה אמנם העבירה חוק בריאות ופיריון כבר לפני 20 שנים, מה שהביא לירידה משמעותית בהיקף תופעת מילת הנשים במדינה; ובשנים האחרונה נראית ירידה קטנה אך עקבית במספר הנשים המדווחות על אלימות מצד בן זוגן, אבל עדיין יש הרבה עבודה לעשות.
נישואי כפייה של קטינות וילדות עדיין נפוצים במדינה. דו"ח שנערך על ידי ארגון זכויות האדם Concern הראה שהגיל החציוני לנישואים במדינה היה 16 לבנות ו-22 לבנים. אחד המרואיינים לדו"ח זה אמר לחוקרים "נישואים מוקדמים הם מנהג בקהילה שלנו, והם מהווים סכנה ממשית לילדה המחותנת: הריון, ניתוח, מוות וגם כמה מקרים של בריחה". בנוסף, נשים במדינה זוכות, בדרך כלל, לפחות משנתיים השכלה והן כמעט נעדרות לחלוטין ממוקדי קבלת החלטות וייצוג פוליטי. לצ'אד יש גם את שיעור התמותה האימהות השני בגובהו בעולם עם 1,140 מקרי מוות על כל 100,000 לידות.
6. סיירה לאון
לא רחוק מצ'אד, עם שיעור תמותת אמהות של 1,120 מתוך כל 100,000 נשים, נמצאת סיירה לאון – אחת המדינות הנחשלות ביותר בעולם, השוכנת במערב אפריקה לחופו של האוקיינוס האטלנטי. בעוד קולות רבים במדינה קוראים ופועלים לביטול נורמות מגדריות מיושנות ומסוכנות, ההתקדמות נקטעת פעם אחר פעם על ידי משברים שפוקדים המדינה, כמו מגיפת האבולה שפרצה בה בין השנים 2014-2016 והובילה לעלייה בהריונות לא מתוכננים של בנות נוער.
גם אלימות מגדרית היא עדיין בעיה משמעותית במדינה: לפי מדד WPS, רק 45.8% מהנשים בסיירה לאון מרגישות בטוחות ללכת הביתה בלילה. רוב הנשים במדינה זוכות לחינוך של פחות משלוש שנים וגם שם הן חשופות לאלימות מגדרית בתוך כתלי מערכת החינוך, מה שהופך גם אותה לסביבה לא בטוחה. גם מילת נשים היא עדיין בעיה נפוצה במדינה: כ-90% מהנשים והנערות בגילאי 15-49 דיווחו כי עברו את התהליך.
והמקומות שדווקא הכי טוב לחיות בהן, אם את חושקת ברילוקיישן