חגית גינזבורג: "כל החיים הרגשתי שאני היחידה בעולם ששונאת את עצמה"

חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז
חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז

אמרו לה שהיא שמנה מדי בכדי להיות שחקנית והדרך לסטנדאפ לא הייתה קלה יותר: חגית גינזבורג לא מתביישת שלא הייתה לה זוגיות או בדרך בה בחרה להביא ילד. עכשיו היא יוצאת במופע חדש

88 שיתופים | 132 צפיות

"שתדעי, כל החיים הרגשתי שאני היחידה בעולם ששונאת את עצמה", אומרת חגית גינזבורג, עיתונאית, כותבת ועורכת בגלריה של "הארץ", סטנדאפיסטית, מנהלת ליינים, אושיית אינסטגרם ומולטי טאלנט באופן כללי. "חשבתי שרק אני שונאת את המשקל, מרגישה מכוערת, לא מצליחה למצוא אהבה, פוחדת מאינטימיות, מרגישה שקופה ולא אהובה. וכשהתחלתי לחשוף את החיים שלי, פנו אליי נשים. פתאום הבנתי כמה אני לא לבד וכמה השיתוף עוזר. זה שילוב של צורך אגואיסטי ועל הדרך לעזור".

"תעריכי את עצמך – זו הכותרת של הכתבה לדעתי", מכריזה גינזבורג כשהיא חמושה בכלב מתוק ואמריקנו בגוון דומה. "בעצם, תכתבי שחגית גינזבורג גאה בעצמה על השנה האחרונה, ושהיא היא עפה לכל כך הרבה כיוונים ונחתה בדיוק איפה שהיא רוצה". אז רגע לפני שהיא תצית סיגריה שגלגלה בזריזות אצבעות של להטוטנית מיומנת, אני מבינה שהריאיון התחיל עוד לפני שבכלל הספקתי לשאול את המלצר על חלב שקדים ספציפי. בכל זאת, בית קפה בגבעתיים. ובזמן שהיא מחלקת עצות שבין החיים עצמם להקפאת ביציות עבור לקוחה שמזהה אותה, אני מפעילה את המיקרופון, חבל לפספס.

"כשעשיתי אודישן לניסן נתיב, הוא אמר לי שני דברים: 'ראשית, את שמנה מדי. שנית, את לא מספיק טובה'. זהו, מאז חלפו 15 שנה בלי במה"

כל האמת בפרצוף

כשהייתה בת תשע היא עמדה מול כל הכיתה והתחילה לבכות. היא רק רצתה לספר לכולם איך זה להיות ילדה לא יפה שאף בן לא רוצה להיות החבר שלה וכל מי שחשה הזדהות החלה לבכות יחד איתה. למרות ששלושים שנה עברו מאז, הילדה המתולתלת שנולדה עם אינטליגנציה רגשית מפותחת, עדיין גורמת לנשים לפרוץ בבכי יחד איתה. את הדמעות החליפו לייקים ושיתופים, את המונולוג הכיתתי החליפה הבמה, המיקרופון והסטנד-אפ. ואל תשכחו בנות, אתן לא היחידות ששונאות את עצמכן. וזה בסדר.

>> כך תטפלי בפחדי הלילה של הילדים
>> מקרי חרם ממשיכים לצוף: מה לעשות וממה להימנע 

כבר יודעת שהיא לא לבד. חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז
כבר יודעת שהיא לא לבד. חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז

בשנת 2002 גינזבורג הגיעה מבאר שבע לתל אביב ובהמשך התמקמה בגבעתיים. גם העבודה מהבית, הרבה לפני שזה נהיה טרנדי, לא עשתה לדיכאון שלה חיים קלים. אך בתום חיטוט פנימי ומקצועי בנפשה, היא הבינה שעליה להשתמש בכתיבה שלה כדי לעלות לבמה. ואז הגיע פוסט בפייסבוק שנתן לה את הדחיפה.

מאז ומתמיד היה לך חלום להופיע?
"תמיד חלמתי להיות על במה. אחרי שנה במכינה של יורם לווינשטיין, עשיתי אודישן לניסן נתיב והוא אמר לי שני דברים: 'ראשית, את שמנה מדי. שנית, את לא מספיק טובה'. זהו, מאז חלפו 15 שנה עד שהעזתי לעלות שוב על במה, בשנת 2015. תמיד הערצתי סטנדאפיסטיות, וכמו תמיד, בזמן משבר אמיתי ונפשי, נכנסתי לפייסבוק ונתקלתי בפוסט של מישהי, לא מצחיקה או כריזמטית במיוחד, אבל היא כתבה שהיא הולכת לעשות סטנדאפ באיזה ערב. ואז אמרתי סעמק, אם היא יכולה אז גם אני. הגעתי לערב שאירגן עידן ניידיץ. נרשמתי, הדפסתי על נייר את הפוסטים הכי מצחיקים שהיו לי ועליתי לבמה עם חולצת פיג'מה. בקיצור, עשיתי סטנדאפ והתאהבתי בזה".

אבל רגע, בקומדיות רומנטיות תמיד מגיע הקונפליקט: אחרי ירח הדבש שנמשך כחודשיים עם עולם הסטנדאפ, היא מגלה שגם במקרה הזה, עסקי השעשועים לא רוצים נשים: "הגעתי לבמה פתוחה ופתאום קלטתי שבכל ערב יש עשרה גברים ואישה אחת, בדרך כלל אני".

עכשיו זה החלק שאת עוברת הארה?
"לקחתי את המודל של עידן והצעתי להקים מרתון הופעות שהוא רק לסטנדאפיסטיות. דיברתי עם הבעלים של הפקטורי, ארז בירנבאום, הצעתי לו והוא זרם. לא היה לי מושג מה אני עושה ומאיפה היה לי אומץ. מי הייתי בכלל? אבל עשינו ערב ראשון באורך של עונה של משחקי הכס. וזה מאוד הצליח".

וככה נולד "נשי ותהני"- ליין הסטנאדפיסטיות שיזמת בפקטורי?
"ארז הציע לי לעשות עוד ערבים וזה נהיה דבר. אגב, 'נשי ותהני' זה שם שאני מתעבת. חשבתי עליו בדיוק שלושים שניות ואני מודעת לוייב של ערב מכירות טאפרוור ברמת השרון. אבל ברצינות, אישה במועדונים זה משבצת. כמו פריפריאלית בגל"צ. נותנים לה חמש דקות. אצלי הן קיבלו מופע של רבע שעה".

למה בכלל צריך למגדר סטנדאפ?
"כי ככה הסטנדאפ בארץ בנוי. יש שלושה מועדונים, כשהמרתונים בסופ"ש הם הבמה המרכזית. אבל כדי לעלות במרתון את צריכה להיות מאוד טובה. וכדי להיות מאוד טובה את צריכה להופיע הרבה. אבל אם את לא מופיעה – את לא משתפרת. ואז הבעלים אומרים לך שאת לא מספיק טובה ונוצר מעגל כזה שבסופו של דבר רק החברים שלהם עולים להופיע".

"אישה במועדונים זו משבצת", חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז
"אישה במועדונים זו משבצת", חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז

בינתיים, "נשי ותהני" הפך למוקד עלייה לרגל של נשים מצחיקות באופן מקצועי. הערבים פרצו את גבולות תל-אביב והגיעו לאולמות בכל רחבי הארץ עם מאות צופים, סולד אאוט ואווירה של פריצת דרך. הכל היה טוב ויפה, עד שבפברואר 2020 החלו להיחשף עדויות ותלונות על אווירה שוביניסטית ותקיפה מינית בתעשיית הצחוקים המקומית. עכשיו, זה כבר פחות מצחיק.

הצד האפל של ההומור

הופתעת כשיצאו כל כך הרבה תלונות על פגיעה מינית בתעשייה הזו?
"לא. אני הייתי אחת מהמובילות של הדבר הזה. חשוב לי להבהיר שלא חוויתי את ההטרדות, אבל חוויתי הערות לא כיפיות. יכול להיות שהן היו הטרדות מיניות ואפילו לא התעסקתי בלפרש את זה. התחושה היא של בויז קלאב. הרבה פעמים את יושבת בחדר אמנים ושומעת דברים שאת לא צריכה לשמוע. היו לי הרבה רגעים לא נעימים אבל לא ידעתי שיש באופן ספציפי כמה אנשים שממש מטרידים בתחום".

>> שלא נדע: המדריך המלא להתמודדות עם תקיפה מינית

איך הכל התחיל?
"אופיר סגרסקי הקימה קבוצה סגורה בפייסבוק של סטנדאפיסטיות. אחת החברות כתבה שם פוסט על זה. הייתי שם, הצגתי את עצמי כעיתונאית והצעתי עזרה. כשהן אמרו לי כן, דיברתי עם שרון שפורר והדבר הפך להיות כתבה (שפורסמה ב"מקום הכי חם בגיהנום"). אבל זה לא באמת שינה שום דבר. כן יש גברים מהממים בתעשייה הזו שראוי לציין אותם: רועי לוי נניח, שבאמת חשוב לו לשלב נשים, או דודו ארז שלקח אותי לחמם אותו. נטו כי הוא העריך אותי. מצד שני, יש הרבה גברים עם חשיבה מאוד בינונית וצינית".

"כמה אני מעריכה את יוחאי ספונדר ושחר חסון, מדובר בגברים עם כוח שרצו לעזור. היו להם כוונות טובות אבל שבוע אחרי פרץ משבר הקורונה והכל התמסמס. המטריד חזר להופיע וכאילו לא קרה כלום"

במה החשיבה הזו התבטאה?
"איך שהתחלנו לדבר על ההטרדות הם התעסקו בעצמם, בהכחשות ובציפייה שאגן עליהם. הדבר הנכון היה לתמוך, להגיד שהם איתנו ושלא יתנו יד לזה. הרי זה לא רק הטרדות, אלא על אווירה רעילה ואפליה כלפי נשים בסטנדאפ. היחידים שפעלו כמו שצריך, היו אנשי הקאמל (בבעלותו של רועי לוי. ד"א). הם שלחו הודעות והציעו לנו להתלונן. אבל שוב, גם היו בעלי מועדונים שכל מה שעניין אותם זה השם ושלא ייפגעו. היום יש מועדון שנותן במה לסטנדאפיסט שהיו נגדו האשמות. יותר מזה, הוא שלח אנשים שיתקפו ויאיימו על מי שהייתה אמיצה מספיק כדי להתלונן".

חוץ מרועי לוי, היו עוד גברים מהתחום שתמכו בך?
"כן. את לא מבינה כמה אני מעריכה את יוחאי ספונדר ושחר חסון. הם התקשרו אליי אז, הציעו להיפגש ולהבין מה הם יכולים לעשות ולעזור. נפגשנו, יחד עם אופיר סגרסקי, ישבנו שעתיים וחצי, דיברנו על הכל הכי פתוח, מדובר בגברים עם כוח שרצו לעזור. היו להם כוונות טובות אבל שבוע אחרי פרץ משבר הקורונה והכל התמסמס. המטריד חזר להופיע וכאילו לא קרה כלום".

בהמשך, גינזבורג מציינת לטובה גם את טל ברמן ואביעד קיסוס שנתנו לה במה (או מיקרופון במקרה הזה) והם היחידים שפרשו עליה חסות לטענתה: "אני רק רוצה להגיד שאחד הדברים הכי קשים בסטנדאפ, שאת כל הזמן רוצה שמישהו חזק יכיר בך ובכישרון שלך ויעזור לך. ובמקרה שלי, זה לא קרה. אני מרגישה שטל ואביעד הם היחידים שבאמת מאמינים בי. יש לי פינה אצלם כבר 7 שנים, קוראים לה "האישה הטובה" באקו 99. הם היחידים שנותנים לי מקום משלי ותומכים בי. גם כשהיו אפיזודות שרציתי לפרוש. זה פיצוי על התחושה ששמים עליי זין".

"יש מישהי שפגעה בי במיוחד, אחרי שראתה אותי נופלת למתקפות ולקחה את הצד של התוקפים. היא מאוד מוכרת. למחרת היא באה להופיע אצלי בערב ואחרי, היא צייצה עליי דברים"

מאז הליינים, כמו בפוליטיקה, מקפידים לשריין מקום או שניים לאישה: "יש מועדון ספציפי בו הבעלים עובדים רק עם 2 סטנדאפיסטיות כרגע. אבל הן אימהות ולא יכולות להופיע בערבים תמיד, זה מאפשר למקומות להתנער מאחריות ולהגיד: 'אנחנו מציעים, זה הן שלא רוצות לבוא'. אחת מהן סיפרה לי שהיא הלכה לאחד המועדונים וכשחיכתה בחדר האומנים עם עוד שני סטנדאפיסטים, לפתע הבעלים של המקום אומר לאחד מהם: 'אני רוצה לתת לנשים להופיע, אני פשוט צריך שהסטנדאפ יהיה טוב', כאילו, הסאבטקסט הוא שנשים לא מצחיקות. בשורה התחתונה הם לא מאמינים בזה וכשזו נקודת המוצא אין לך עם מי לעבוד".

"היו אפיזודות שרציתי לפרוש", חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז
"היו אפיזודות שרציתי לפרוש", חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז

רצף האירועים הוביל את גינזבורג להקים סטארט-אפ קומי משלה, במועדון הסטנדאפיסטיות בצוותא יחד עם תמר קינן, מנהלת הבמה העצמאית של התיאטרון. "רציתי שיהיה לי איפה להופיע, אבל גם לאחרות. אנחנו עושות שינוי לאט, אבל זה רחוק מלהיות שוויוני. כי אף אחת ואף אחד לא נוחת על במה ונהיה מדהים. משתפרים דרך ההופעות אבל זה מעגל אימים שאי אפשר לנצח אותו".

"אני מסכימה עם זה שיש דברים שלא צריכים להיות בסטנדאפ. מצד שני אם סטנדאפיסט גיי ושמן רוצה לצחוק על זה, מי אנחנו שנגיד לו לא?"

ועם נשים יש באמת יותר סולידריות?
"את האמת, נלחמתי להשיג לעצמי ולאחרות במה. אני לא אחראית להצלחה שלהן, אבל עבדתי קשה. השקעתי והפסדתי כסף ובכל זאת היו שדקרו אותי בגב. את 'נשי ותהני' החלטתי להוציא לפנסיה. אין לי יותר רצון לדאוג לאחרות, כי רובן כפויות טובה ולא מעריכות בשיט כשמישהי קורעת את התחת עבורן. אני יכולה להגיד ככה: מאז שפתחתי את המועדון, הבנתי כמה זה מקצוע שבאופן כללי מורכב מאנשים שלא יודעים כלום על חברות וקולגיאליות. וכן, יש מישהי אחת שפגעה בי במיוחד, היא מאוד מוכרת. אבל אחרי שהיא ראתה אותי נופלת למתקפות, היא לקחה בכל זאת את הצד של התוקפים. היא הייתה אצלי בבית, היו לנו שיחות, היינו הכי בטוב עד שהיא הפנתה לי גב. שתביני, יום למחרת היא באה להופיע אצלי בערב ואחרי, היא צייצה עליי דברים".

קיבלת פעם תגובות קשות דווקא מנשים בקהל?
"הייתה בדיחה של מישהי שהופיעה אצלי בליין שעסקה באונס. מתוך זה עלה פוסט בקבוצת 'שיח פמיניסטי', ואני לגמרי הסכמתי שזו הייתה בדיחה גרועה, גנובה ולא מצחיקה. בקצרה, יש דבר כזה בסטנדאפ שנקרא פאנץ'-דאון ופאנץ'-אפ. הראשון, הוא מהסוג של 'אשתי מטומטמת ואוהבת לבזבז כסף', כל מה שקשור לצחוקים על אוכלוסיות מוחלשות שאת לא חלק מהן, סטייל נאור ציון. אבל פאנץ' אפ זה לצחוק על מי שחזק או על מי שיש לו את הכוח. כעיקרון, אם אני עברתי אונס ואני רוצה לצחוק על זה – זכותי לצחוק על זה".

מוגש כשירות וכו'

Posted by Hagit Ginzburg on Tuesday, September 14, 2021

אז בליין לנשים כן יש מקום לבדיחות על אונס?
"כן. כי זה סוג של מופע בידור שהוא לא חוויה נעימה ומוגנת, גם אם מי שמצחיקה היא אישה. סטנדאפ הוא לא מרחב מוגן ומי שמטורגרת בקלות, אולי עדיף שלא תלך לסטנדאפ. גם אני נמנעת מדברים מסוימים כשאני יודעת שהם יטרגרו אותי. ושלא תצפה להיות מוגנת יותר אם יש רק נשים על הבמה. אני מסכימה עם זה שיש דברים שלא צריכים להיות בסטנדאפ. וזה כולל: מיזוגניה, הומופוביה, טרנספוביה ושמנופוביה. מצד שני, אם סטנדאפיסט גיי ושמן רוצה לצחוק על זה – מי אנחנו שנגיד לו לא?".

את אומרת שהומור הוא בכלל מקום אפל?
"נכון שזה הכי קל לעמוד ולדבר על בעלי, חמותי ואשתי מבזבזת כסף, אבל זה נמוך. אם יש לך אמירה ואג'נדה, אז תגידי מה שאת רוצה רק בצורה אינטליגנטית. הבעיה מתחילה כשהומור מכשיר ונותן לגיטימציה לשוביניזם ומיזוגניה, סקסיזם, טרנספוביה וכו'. נניח לי יש קטע על גזלייטינג שעברתי. זה נושא קשה וכואב. אבל כשאני מדברת עליו ועושה אותו מצחיק זה מאיר משהו, ובאמת כשעשיתי את הקטע הזה, כתבו לי אחרי באינסטגרם 'וואי תודה שאת מדברת על זה'. גם על רווקות לצורך העניין, אני לא מדברת על זה שהוא לא שילם עליי בדייט, אני מעדיפה לצחוק על איך החברה מתייחסת לרווקה בת 39".

להיות רזה כמו בשואה(אם קשה לכם עם הומור שחור ובדיחות שואה, אל תצפו ✌)הופעה מלאה ב-3.12 בצוותא.

Posted by Hagit Ginzburg on Tuesday, November 16, 2021

היא לא חוסכת מעצמה ומהקוראות שלה גרם מיותר של רגש לא פוטוגני, וכשכולן בוחרות בפילטר שמח, היא כמו מתמודדת ריאליטי מלאת פאתוס, שמה את כל האמת בפרצוף. העיקר שיהיה מצחיק. כשמדובר על רווקות ורשתות חברתיות, גינזבורג חייבת להיות חלק מהדיאלוג: "החלום שלי בגדול זה לשבת בקצה של הר, ללבוש לבן ושיעלו אליי לרגל. הייתי מעלה מדי פעם פוסטים כאלה, כי אני כותבת מאוד חשוף על תהליכים נפשיים שאני עוברת וזה לא בהכרח מצחיק. אנחנו בגיל שונה, עם התסכלות שונה על החיים, אבל אני גם מקבלת השראה ממיטל שפירו המדהימה בכל מה שקשור להתמדה. אז במקום להתפוצץ ולהשתלח בחבר שמעלה תמונה עם גבר שעשה לי גזלייטינג, אני מנתבת את זה לכתיבה לעצמי ומתרגמת את זה למשהו אינסטגרמי, קליל כזה. בתור בת 39, יש לי הרבה מה לתת לבנות עשרים ושלושים שלי לא נתנו בגיל הזה. ובא לי".

תמיד בת 20+

ואכן, ביום ההולדת ה-35 של של גינזבורג, היא חזרה מבושמת מבר עם חברות וכתבה פוסט שהפך לעשרת הדיברות של המילניאליות, הכוללת רשימה מפורטת של כל מה שבת 25 צריכה לדעת, על אמת ותוך זמן קצר הוא הגיע ל-20K לייקים. חגית אולי בת 39, אבל בלי חתונה וילדים יש לה את כל הזמן שבעולם להישאר בת 20 ומשהו. אז מי בכלל צריכה אנטי אייג'ינג?

אבל חגית, למה לחשוף כל כך הרבה?
"חשוב לי להבהיר שאני לא חושבת שהאובר חשיפה שלי זה דבר טוב או בריא ואני לא ממליצה על זה לאף אחת. אבל כן, פחות אכפת לי מה אנשים אומרים על זה. הייתה תקופה שדיברו על כמה אני ממורמרת ומתמסכנת על הרווקות שלי. היום לא באמת אכפת לי. ואם אני יכולה לנרמל דברים בשביל אחרות, אז אני עושה את זה".

דרך העזרה לאחרות את עוזרת לעצמך?
"בטירוף. כי אני באמת משתמשת בכלי הזה כדי לעבד את הדברים שאני עוברת. הרבה פעמים לא מסכימים איתי ואני אומרת שהכל בסדר, אני לא מתיימרת להיות מטפלת, זה בסדר לא להתחבר. אבל זה נורא כיף לקבל את ההודעות. גם כשאת עכשיו יושבת מולי, עיתונאית צעירה בת 27, אני יודעת איך את מרגישה. יודעת מה? תקשיבי, בא לי להיות אחות גדולה. אין לי אחות, הייתה לי תאומה שנולדה מתה".

"אני מוקפת באנשים שנמצאים בזוגיות וילדים והם יותר אומללים ממני. לכל סטטוס יש את הקשיים שלו כי גם מי שנמצא בתוך זוגיות לא תמיד מאמין לשקר של עצמו"

איזה הערות את מקבלת? אומרים לך שאת פגומה?
"האמת אני לא מקבלת את ההערות האלה, זה אחד היתרונות בלפתוח הכל. מקבלים את זה ויודעים את זה עליי. הרווקות גם הפסיקה להיות אישיו מבחינתי לפני שנתיים, יש דברים שלא צריך להתבייש בהם. גם הפלה לדוגמה. כן, הייתי בת 26 ועשיתי הפלה. כמעט כל אישה שאני מכירה עשתה לפחות הפלה אחת. אין לי שום דבר להתבייש בו. אז גם רווקות. זה כאילו אות קלון כי לא מצאתי את הפין הקדוש שיברך אותי מתחת לחופה, וככל שדיברתי וצחקתי על זה יותר, ככה השתחררתי מהדבר הזה".

את באמת מאמינה לזה?
"ברור. אני לא חיה את החיים שלי בתחנת ביניים ואני לא אתחיל את החיים שלי רק כשיהיה לי גבר. כן, יש לי בעיה עם זה שאני לא מצליחה לפתור אותה. זה תמיד יבאס אותי כי אני מאוד רוצה אהבה. לא הייתה לי זוגיות אמיתית, היו לי רק המון טעויות. ובכל זאת, איפשהו בקורונה כשפתאום הייתי לבד ופתחתי קבוצה שנקראת 'רווקורונה' לעוד רווקים ורווקות, הבנתי שיש המון, אבל המון רווקים ורווקות לקראת גיל 40. ולכל מקום שאני מגיעה, אני פוגשת עוד בנות בגיל 39 בלי זוגיות וילדים. התחלתי להרגיש ממש נורמלית".

אולי בעצם הרווקות היא העתיד?
"לא יודעת. אבל אני חושבת שהשקר הזה שסיפרו לנו, על העובדה שזוגיות וילדים זה האושר, התפוצץ לנו בפרצוף בקורונה. בסגרים פתאום יצא הרבה שיט החוצה וזוגות נשואים חשפו את הייאוש. בסופו של דבר, למצוא זוגיות זה קשה, לתחזק אותה זה קשה, כשנכנסים ילדים זה עוד יותר קשה. ואני מוקפת באנשים שנמצאים בזוגיות וילדים והם הרבה יותר אומללים ממני. זה לא שרווקות זה העתיד, אבל לכל סטטוס יש את הקשיים שלו. כי גם מי שנמצא בתוך זוגיות לא תמיד מאמין לשקר של עצמו".

הרווקות הפסיקה להיות אישיו, חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז
הרווקות הפסיקה להיות אישיו, חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז

אחרי כל זה – פנו אלייך מחתונמי?
"כן. פעם אחת הייתי באודישן, היה מהמם אבל טענו שהייתי מוכרת מדי, לדעתי סתם לא רצו אותי. בזמנו זה היה נראה לי מגניב, היום אין סיכוי".

ובכל זאת, מה את עושה ברגעים של בדידות?
"קודם כל, החברות הכי טובות שלי גרות לידי והן רווקות. ואני גם נותנת לעצמי להרגיש אותה, זה רגש ואני לא מפחדת ממנו, בסופו של דבר כולנו לבד. גם אם יש לך זוגיות או אנשים בבית, את לבד, הולכת לישון בתוך המחשבות של עצמך".

הכי קרוב לזוגיות ומשפחה

אחרי שהייתה בתפקידים שונים ומעניינים כמו סגנית עורכת סגנון, עורכת מוספים בידיעות אמריקה (כשגרה בניו יורק), כתבה לשלישיית מה קשור, וערכה את דסק החוץ בגיא פינס הפכה לעצמאית: "אני מבינה למה לא התקבלתי לבי"ס למשחק, כי יש לי מנעד רגשי של מעצור דלת". ועכשיו עוד טוויסט בעלילה: במסגרת תפקידה כעורכת משנה במגזין בריאות, התבקשה גינזבורג לכתוב אייטם על בדיקת AMH (הערכת רזרבה שחלתית). היא הייתה בת 33 ושוחחה מול מנהל מחלקת IVF על הקפאת ביציות ועשתה בדיקת רזרבה בעצמה, אבל אז זה פחות עניין אותה. רק בגיל 37, כשקקי גב החל להיראות מפתה יותר היא הקפיאה ביציות, והיום היא כבר נכנסה לתהליך עם פרטנר שהתאימה לה העמותה.

את מרגישה בנוח עם הכניסה לרחם שלך?
"זה לא בדיוק הרחם שלי וכשעשיתי כתבה על הקפאת ביציות, הייתי העיתונאית הראשונה שניגשה לזה. יש לי בדיחה על זה בסטנד-אפ, שבאתי לפני המשפיעניות. וזיהיתי שיש פה נושא שלא מדברים עליו מספיק".

אז מה הדבר הבא? ילד?
"קודם כל, להצליח לסגור לעצמי הופעות. אני לא עובדת עם סוכן, אז מקווה שאצליח לעשות עוד הופעות מלאות. אני גם מאוד רוצה לכתוב סדרה, יש לי כל הזמן רעיונות ומאוד רוצה לחזור להקליט את הפודקאסט שלי שהתחלתי לפני שנתיים. הבעיה שלי בחיים, זה שאני לא מתמידה בשום דבר חוץ מהסטנדאפ".

בהורות חייבות להתמיד. מה תעשי?
"חכי, ורק כשהקפאתי ביציות הבנתי שאני לא אל-הורית. וכשהתחילה הקורונה, הייתי לבד. ראיתי במרפסות סביבי כל מיני סוגים של משפחות וישבתי עם עצמי והבנתי שבגיל 38 יש לי שתי אופציות: או אימהות יחידנית או הורות משותפת. לבד אין סיכוי שאצליח. אני מעריצה אימהות חד הוריות אני לא יודעת איך הן עושות את זה. בתור אימא חד הורית לכלב שבקושי מצליחה".

איך בחרת לעבור את המסע דווקא בהורות משותפת?
"הפעם עזרו לי לבחור וזה כנראה השתלם. הגעתי לארגון שקוראים לו 'אורו' שעשו אבחונים והכירו לי את דן. רווק, סטרייט. הוא מהמם ממש, הגבר הכי רגיש ומודע. עברנו תהליך ארוך של חצי שנה של היכרות עד שהחלטנו שרוצים להתקדם. בהמשך יש עוד חצי שנה של גיבוש חוזה ולהמשיך להכיר. אנחנו כבר כמה חודשים בניסיונות להיכנס להריון. גם מערכת היחסים שלי עם דן זה הכי קרוב לזוגיות. כי זה קשר עם גבר שהוא לא ידיד שלי. אני לא יכולה להעיף אותו כשאני מגלה צדדים שפחות אוהבת".

"יש לי המון כעס על חוסר ההוגנות שיש בטבע. הוא צריך לאונן לתוך כוס וזהו ואני צריכה להזריק וללכת כל יומיים בשבע לפנות בוקר ולעשות בדיקות פולשניות. זה ממרמר"

ומה קורה כשהנסיונות לא מצליחים?
"לא מתרגשת. הסיכוי להריון בהזרעות בגילי הוא מאוד נמוך בהשוואה ל-IVF שמאוד מצליח. בהזרעה הראשונה בכלל קיוויתי שזה לא יצליח. רציתי עוד קצת זמן, פחדתי. אבל ככל שאני עוברת את הניסיונות, אני מתחילה להתחבר לרעיון של להיות אימא ולהיות בהריון. עכשיו נגיד, אני כל כך מקווה שזה יצליח ונורא רוצה. אני בשלה, רוצה את הילד. הייתה לי שנה וחצי לתכנן הכל. זה ממש בא לידי ביטוי בחוזה תחת סעיף שנקרא חזון הורי: אני מחליטה איפה הילד יגדל, איפה ילמד, באיזה מסגרות ואיזה ערכים חשובים לנו – זה תהליך מדהים".

איפה בכל זאת הקשיים בתהליך?
"יש לי המון כעס על חוסר ההוגנות שיש בטבע. הוא צריך לאונן לתוך כוס וזהו ואני צריכה להזריק הורמונים וללכת כל יומיים בשבע לפנות בוקר, לשבת בפס הייצור של מוקד הנשים ולעשות בדיקות פולשניות. זה ממרמר, אבל זה גם כבר הפך לקטע סטנדאפ חדש שלי. בינתיים אני פחות חשופה, מצד שני אני כבר מתה להעלות תמונות שלי עם בטן. בסופו של דבר, אני ממליצה לעשות את זה מוסדר כי אימהות זה דבר שכדאי לבחור בו. ורצוי לדעת ולהבין איזה הוריקן הולך להיכנס לחיים".

הטבע לא הוגן. חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז
הטבע לא הוגן. חגית גינזבורג | צילום: שריי עוז

שוב את עושה את זה אחרת.
"חברות שעשו ילדים עם בן זוג אומרות שניצחתי את השיטה. באידיאל רציתי לעשות ילד כמו כולם בפעם הראשונה בחיים שלי. אבל הסטנדאפ לימד אותי לאהוב את השוני. רק תרשמי שאני הייתי שונה לפני כולם".

אחרי כל הבילדאפ הזה, אפשר להבין איך הופעה מלאה של גינזבורג יכולה להישמע קצת אחרת, הרבה כמוה: "מודה שפחדתי שלא יבואו ושלא יהיה קהל. יש הצפה מטורפת של סטנד-אפ וגם ירידה במכירות אצל כולם. אם את לא אודי כגן או גיתית פישר את בבעיה".

למה לצפות?
"אני רוצה שמי שבאה למופע שלי, תיקח בחשבון שאני אדבר על דברים שאחרים לא מדברים עליהם. אין לי בעל, אין לי ילדים. בקרוב יהיה לי, ילד. לא בעל. גדלתי אחרת, אני מתנהלת אחרת. לטובה ולרעה".

נו, אז איך זה כשעיתונאית מתראיינת?
"כיף מאוד. ניכר שאני מאוד אוהבת לדבר על עצמי. באמת. רק תני לי לדבר על עצמי. מקסימום תשלחי לי את התמלול. אני אכתוב".

היי, לא יודעת אם אתם יודעים או זוכרים, אבל ב-3 בדצמבר אני עושה את הופעת הסטנדאפ המלאה הראשונה שלי. שלי לבד, רק אני….

Posted by ‎חגית גינזבורג – Hagit ginzburg‎ on Saturday, November 6, 2021

חגית גינזבורג בהופעה מלאה, המועד הקרוב ב- 4/2 בצוותא תל אביב