מקרי חרם ממשיכים לצוף: מה לעשות וממה להימנע כשהילד שלך הוא המטרה

בעוד מאות מפגינים התייצבו בסוף השבוע למחאת התמיכה מול ביתו של הנער עמית כהן, שתיעוד שלו מוכה במסדרון בית הספר שותף במדיות החברתיות – מקרי חרם קשים בילדים ממשיכים לצוף. בתחילת השבוע, אברי גלעד הביא את הנושא לפאנל העולם הבוקר ואירח אם ובת – שעברה חרם בבית הספר. לצערנו, לא נוכל להתכחש לאפשרות שהילדים שלנו יסבלו מבריונות כזו או אחרת, אבל כן נוכל לדעת כיצד מומלץ לנהוג בכדי להקל את ההתמודדות שלהם.

לילך בשי כבר בת 34, אבל עדיין צצים אצלה מדי פעם הבזקים משלוש השנים שבין כיתה ו' ל־ח': היא פולה משיערה פתקים שנזרקו עליה, מחפשת את חפציה שנגנבו והוחבאו, אחד מילדי הכיתה נוגע בה "בטעות" ורודף אחר חברו, מאיים להדביקו בחיידקי "לילך המזוהמת".

לילך בשי | צילום: לוטם בשי

בחלוף השנים הטראומטיות ייסדה בשי את "נולד לצמוח", בית שמטרתו לסייע לילדים החווים חרמות ולהוריהם. במסגרת זו היא מציעה שבעה קווים מנחים להתמודדות:

1. קודם כל להקשיב. בלי לשפוט, בלי להילחץ ובלי לרחם. "ילד החווה חרם בבית הספר חוזר הביתה כמו חייל ששב משדה הקרב. יש ילדים שמתביישים לשתף אבל חלק מהילדים פשוט רוצים לפרוק את מה שעבר עליהם. חשוב שההורים יקשיבו לרגשות ולמצוקות ללא שיפוטיות, רחמים או חרדה. הימנעו ממשפטים כמו 'למה אתה לא עומד על שלך', הילד מרגיש אשם גם ככה. בנוסף, אסור להפגין לחץ. ההורה אמור לתפקד כעוגן ולשדר יציבות וביטחון".

2. ההורה הוא יועץ אסטרטגי בלבד. "זה לא תפקיד ההורה להרים טלפונים לכל העולם או להגיע לבית הספר ולהתערב באופן ישיר באינטראקציות בין הילדים. זה לא יפתור כלום בטווח הארוך. ילד שעובר חרם שם על עצמו חומות הגנה ויכול להעביר ימים שלמים בלי להוציא מילה מהפה. זה ילד שכבר איבד אמון לגמרי בילדים אחרים ולכן מתקשה ליזום חברויות. אפשר לשבת איתו מול דף הקשר, לעבור שם שם ולחשוב יחד: 'אולי יש עוד ילד בכיתה שמרגיש כמוך? שיכול להיות חבר טוב?'".

3. לחשוף את הילד לסיפורי הצלחה. "ילדים בחרם לא חושבים על כך במונחים של תקופה שתעבור או כמשבר חולף. מבחינתם החרם הוא החיים שלהם. לכן כדאי לחשוף אותם לספרים בהם הגיבורה מצליחה להתמודד עם משהו דומה, כמו 'החרם הכפול', 'כשיש קסם אין חרם' ו'קירות שלא רואים'. בנוסף אפשר להיעזר בכתבות ובסרטונים של ילדים אמיצים שהחליטו להיחשף, כמו אופק ראשון ואור שליו. חשוב לשקף שיש עוד ילדים שהתמודדו עם בריונות והצליחו אפילו לצאת מחוזקים".

4. לקיים קשר קבוע עם הצוות החינוכי בבית הספר. "ההורים חייבים ליידע את המחנכת והיועצת. ראשית, כי חשוב שגם בבית הספר יהיה לילד מקום מוגן שהוא יכול להגיע אליו כדי לפרוק. שנית, למחנכת יש השפעה עצומה על פתרון החרם. מה שכן, אם הילד ביקש שלא תפנו למורה חשוב שלא יקרה מצב שפונים לצוות מאחורי גבו. צריך להסביר לו את החשיבות ולהבטיח שהמורה לא תביך אותו מול כל הכיתה".

5. עברו יותר משלושה חודשים? זה הזמן לעבור כיתה. "ילדים מוחרמים עלולים לפתח פוסט־טראומה. אם החרם לא נפתר תוך שלושה חודשים, זה הזמן להעביר את הילד לכיתה המקבילה או לבית ספר אחר. זו לא בריחה, זו לא חולשה, זו הזדמנות להחלמה".

6. לשלוח את הילד לטיפול או לייעוץ. "הילד או הילדה המוחרמים חייבים לעבור תהליך כדי לחזק את הביטחון העצמי והאמונה שלהם באנשים ולרכוש כלים פרקטיים להתנהלות בקשרים חברתיים. למשל, אם הם לא קמים מהמיטה זה סימן שהם חייבים ללכת לטיפול רגשי".

 7. הילד שלכם הוא מנהיג החרם? זו נורת אזהרה. "חייבים לדבר עם הילדים על הרגשות של הילד הקורבן ולבקש מהם לחדול. אם זו התנהגות שחוזרת על עצמה, הילד המחרים כנראה מתעלל באחרים כדי להרגיש את תחושת הכוח שחסרה לו מבפנים. מאבקי כוח בכיתה הם דבר טבעי, אבל השאלה איך צוברים כוח, האם בדרך רומסים ילדים אחרים או לא".