התקף לב כבר לא נראה כמו שחשבנו: השינוי שחשוב במיוחד לנשים

לא כל עלייה בטרופונין, חלבון המשמש כסמן לפגיעה בשריר הלב, היא בהכרח התקף לב. זו אחת ההבחנות המרכזיות בהגדרה האוניברסלית החמישית לאוטם שריר הלב, שהציגו אגודות קרדיולוגיות בינלאומיות במטרה לחדד את האבחון וליצור שפה אחידה יותר בקרב רופאים ברחבי העולם.

העדכון מבקש להפריד בין פגיעה בשריר הלב לבין התקף לב אמיתי: טרופונין מוגבר מעיד על פגיעה בשריר הלב, אבל כדי להגדיר את האירוע כהתקף לב נדרשות גם ראיות לאיסכמיה' למשל תסמינים, שינויים באק"ג או ממצאים בהדמיה. ההגדרה החדשה גם מדגישה את השימוש בבדיקות טרופונין ברגישות גבוהה, במטרה לצמצם בלבול אבחוני ולהתאים את הטיפול לסיבה שבגללה אירע האירוע.

>> עייפות ועקצוצים בלסת: מחלות לב בקרב נשים נראות אחרת לגמרי

שלושה סוגים, שלוש סיבות

אחד השינויים המרכזיים הוא חלוקה של התקפי לב לשלושה סיווגים: ראשוני, משני וקשור להליך. החלוקה נועדה להתאים בין המנגנון שגרם לאירוע לבין הטיפול הנדרש.

אוטם ראשוני מתרחש באופן ספונטני בעקבות בעיה בעורק כלילי, לרוב קריש. אבל זו אינה האפשרות היחידה: הוא עשוי להיגרם גם מדיסקציה ספונטנית של העורק הכלילי (SCAD), עווית בעורק, תסחיף כלילי או בעיות מסוימות הקשורות לתומכנים או לשתלי מעקף שהושתלו בעבר. הרחבת ההגדרה חשובה במיוחד משום ש-SCAD פוגעת בעיקר בנשים.

אוטם משני מתרחש כאשר מצב רפואי אחר יוצר חוסר איזון בין כמות החמצן שהלב זקוק לה לבין כמות החמצן שהוא מקבל. אנמיה, הפרעת קצב ואי־ספיקת נשימה הן בין הדוגמאות המוזכרות בהנחיות. גם קצב לב מהיר מאוד או לחץ דם קיצוני עלולים להעמיס משמעותית על הלב. במקרה כזה, מקור הבעיה אינו בהכרח חסימה ראשונית של עורק כלילי, אלא מצב אחר שהוביל לפגיעה.

אוטם הקשור להליך מוגדר כסיבוך המתרחש במהלך או לאחר התערבות לבבית, כמו השתלת תומכן או ניתוח מעקף כלילי. ההגדרה החדשה מתייחסת במפורש לאירועים המתרחשים בתוך 30 ימים מההליך ומבהירה כיצד יש לתעד אותם.

ומה זה אומר לנשים?

אחד ההיבטים הבולטים בעדכון הוא תשומת הלב למצבים שפחות מזוהים עם התמונה המסורתית של התקף לב. קרן הלב הבריטית הדגישה במיוחד שלושה מהם – עווית בעורק הכלילי, תסחיף כלילי ו-SCAD – ועודדה ביצוע אנגיוגרפיה לכל מטופל עם חשד לאוטם, כדי להפחית את הסיכון שמצבים כאלה יוחמצו. לפי קרן הלב הבריטית, SCAD מהווה כ-80% מהמקרים בנשים ועלולה להתרחש במהלך היריון או אחריו. הקרן גם ציינה את הצורך בספים ייחודיים לפי מין בבדיקות טרופונין, משום שמחקרים הראו רמות נמוכות יותר של טרופונין אצל נשים מאשר אצל גברים.

המשמעות אינה רק סמנטית. כאשר המנגנון שגרם לאירוע אינו מזוהה נכון, גם הטיפול עלול שלא להתאים לו. הקרן הצביעה, למשל, על מצבים שבהם מטופלים עם עווית כלילית קיבלו חוסמי ביתא, אף שמרחיבי כלי דם היו מתאימים יותר, או על מקרים של תסחיף כלילי שבהם ניתן טיפול בסטטינים במקום מדללי דם חזקים יותר.

שינוי בהגדרה, שינוי בטיפול

הסיווג החדש מבקש אפוא להחזיר את האבחון לשאלה הבסיסית: מה בדיוק קרה ללב' ולמה? במקום להסתפק במדד אחד, ההנחיות דורשות לבחון את התמונה הקלינית כולה. עבור מטופלות, השינוי עשוי להיות משמעותי במיוחד. אליסון לוסון סיפרה על התקף לב שנגרם מ-SCAD כשהייתה בת 51, ועל כך שמעולם לא שמעה קודם על המצב. היא הביעה תקווה שההגדרה החדשה תגביר את המודעות ותוביל לאבחון מהיר יותר אצל נשים אחרות.

בריאן ויליאמס, קצין המדע והרפואה הראשי של קרן הלב הבריטית, תיאר את ההתפתחות כ"רגע מכונן", שלדבריו עשוי לשפר במידה ניכרת את הטיפול בנשים רבות בבריטניה ובעולם, לאחר שנים של אבחון וטיפול לא מדויקים. בסופו של דבר, המהפכה כאן אינה בכך שהלב השתנה. היא בניסיון להקשיב לו בצורה מדויקת יותר.