פנאי פלוס

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

סביר להניח כי גם הילד שלכם ביקש מכם לא אחת ללכת לפעילות פנאי שלא היתה לרוחכם, לצפות בתוכנית טלוויזיה שנראתה לכם לא מתאימה לגילו או לקנות צעצוע שחשבתם שיש בקנייתו טעם לפגם. עבור כל הורה הקווים האדומים הם שונים ולכל ילד רצונות ומאווים אחרים. כך יוצא שמה שנחשב ראוי או מקובל במשפחה אחת, נחשב כלא מקובל במשפחה אחרת. ילדים מודעים להבדלים הללו בין הכללים המקובלים בביתם לכללים המקובלים בבתי חבריהם, ולכן כאשר אמא ואבא מגבילים פעילות מסוימת או אוסרים אותה, הצאצאים נוטים להשתמש בטיעון שכל כך קשה לנו ההורים להתגבר עליו: "אבל ל-כ-ו-ל-ם מרשים".

נשאלת השאלה: מי ראוי שיקבע את בילויי הפנאי ומתי. מי קובע אצלכם באילו תוכניות טלוויזיה ראוי לצפות? לאילו הצגות לקנות כרטיסים? האם ביום ההולדת יש חוקים אחרים? האם ראוי להגביל בזמן פעילויות פנאי מסוימות, כמו למשל צפייה בטלוויזיה או שימוש במחשב? פסיכולוגים ואנשי מקצוע בתחום ההורות מסבירים מתי לשים קווים אדומים והיכן ראוי למתוח אותם.

פנאי וערכים משפחתיים

צאלה מיינרט, ראש תחום הורות ומשפחה במכללת "סמינר הקיבוצים", סבורה כי בחירת בילויי הפנאי של ילדינו היא לא שאלה העומדת בפני עצמה, אלא נוגעת בתחומים רבים של ההורות שלנו, כמו ערכי המשפחה, הסביבה שבה המשפחה פועלת, הצבת הגבולות ואפילו הקריירה של ההורים. "כאשר הורה שואל את עצמו אילו בילויים מתאימים למשפחתו, הוא כבר פותח ערוץ מודע לחשיבה ההורית שלו, ולכן ההתעסקות בשאלה עצמה היא שחשובה".

"אני חושבת שכדאי להתחיל בשאלה מהי מערכת הערכים ההורית. כאשר הורים מבררים עם עצמם מה מתאים להם ומה לא מתאים להם, הם בונים למעשה את היסודות לערכים המשפחתיים ולנורמות המקובלות במשפחה. כאשר הורים מתכננים את ההורות שלהם, המענה שלהם לרצונות הילדים הוא עקבי. ילד מסוגל ללמוד מתוך כך מה ראוי ומה מקובל".

"אם מחליטים החלטה משפחתית, כמו: יש תוכניות מסוימות שלא רואים משום שהן אינן מתאימות לצופים הצעירים במשפחה, כדאי לדבוק בערך הזה ולא להפר אותו לפרקים, למשל כאשר מתארחים בבית חברים. הסיבה לכך היא שהאיסור לראות תוכניות מסוימות אינו גחמה של רגע, אלא נובע מתוך חשיבה עמוקה של המבוגרים במשפחה על היסודות הערכיים של המשפחה. כאשר ישנה עקביות בבחירת הבילויים, אין צורך בכל פעם לדון מחדש בשאלה מה מתאים ומה לא מתאים. הילדים לאט לאט מפנימים את הנורמות הללו ומפתחים חוש פנימי למה מתאים ומה לא מתאים להם", מסבירה מיינרט.

מערכת הערכים ההורית מוכתבת לעיתים על ידי אילוצים שונים, כמו קריירה הדורשת משני ההורים להימצא זמן רב במקום העבודה. "במקרים כאלה, קניית הכרטיסים לסרט או להצגות שמבקשים ילדים נובעת מצורך למצוא סידור לילד לכמה שעות או מתוך ייסורי המצפון של ההורים, החשים שהיות והם מבלים מעט מדי זמן עם ילדיהם, את השעות הללו יש למלא בבילויים שיגשימו לילד את כל המאוויים", מסבירה מייינרט.

"הורה חושב לעצמו 'אני עובד קשה, אבל בחופשה הבאה אוכל לרכוש כרטיסים עבור מחזמר מדובר או הצגה רבת רושם'. גם כאן ראוי שההורה ישאל את עצמו מה מניע את בחירת הבילוי: האם זהו סל התרבות שהייתי רוצה להעניק לילדיי או האם ייסוריי המצפון מנחים את הבחירה שלי? כאשר הבחירה תואמת את הערכים המשפחתיים, אין מניעה להיענות לרצונות הילד".

מי בוחר – ההורה או הילד?

כאשר בוחרים את סל התרבות המשפחתי, עולות מספר שאלות: האם לבחור הצגות, סרטים, חוגים וכדומה, על פי הטעם של אבא ואמא או על פי בקשותיהם של הילדים? אין זו שאלה פשוטה. לעיתים ילד מבקש לצפות בסרט או בהצגה שאינם לטעמם של ההורים. לעיתים התקציב המשפחתי מצריך בחירה וההורים היו רוצים לבחור פעילות שמעשירה את הילדים גם מבחינה אינטלקטואלית. פעמים רבות הילד מבקש ללכת עם חברים לבילוי שההורים אינם שבעי רצון ממנו. איך מחליטים במה לבחור ומה לאפשר?

מדברים על זה בפורום לפורום ייעוץ להורים» לפורום הורים לגיל הרך»

גילה רונאל, המנהלת המקצועית של רשת "דיאדה", מכשירת דולות ומדריכות הכנה ללידה, מציינת כי "בכל משפחה להורים יש בילויים שהם מוצאים כמעשירים ומהנים ובילויים אחרים שנחשבים בעיניהם ככאלה שהם אינם מעוניינים לחשוף אליהם את הילדים. כשהורה חושב שבילוי מסוים אינו בטיחותי עבור הילד שלו או עלול להזיק לבריאותו, כמו טיפוס על מתקנים מסוכנים או ביקור במשחק כדורגל טעון אמוציות, מחובתו להגן על ילדו ולא לאפשר את הבילוי. כך גם כאשר מדובר בבילוי הטומן מסרים שאינם תואמים את ערכי הבית. אבל רוב הבילויים אינם כל כך מזיקים, והבחירה להימנע מהם או להשתתף בהם היא עניין של העדפה. במקרה כזה יש להשאיר מקום לבחירה של הילד. התפקיד של ההורה הוא לבדוק האם הבילוי באמת יכול להזיק או להעביר מסרים שאינם רצויים ולשאול את עצמו: 'האם זה יפגע בילדי או שהאירוע הוא לא לטעמי'.

"בחברה ליברלית ומודרנית, כמו זו שלנו, לגיטימי שהורה יבדוק מה ילדו רוצה לעשות, ויחד עם זאת, אם חוג מסוים הוא לא ברמה טובה והמסרים המועברים בו אינם לגיטימיים בעיני ההורה, האחריות ההורית היא למנוע את הפעילות מהילד. הרעיון הוא 'חנוך לנער על פי דרכו', והכוונה כאן היא לא לשחרר אותו לעשות ככל העולה על רוחו, אלא לחנך אותו, אבל לעשות זאת בהקשבה לדרכו ולהעדפותיו של הילד".

"אבל למה לי לא מרשים?"

יש מצבים שבהם לנו, ההורים, ברור מאוד מה מתאים לילדים שלנו ומה לא מתאים לגילם או למערכת הערכים המשפחתית שלנו, אבל אז מעלים הילדים את הטענה שרוב ההורים מתקשים לעמוד בה: "אמא, לכל הכיתה מרשים לראות את התוכנית הזו!'", או "אבא, בבקשה, כל הכיתה כבר ראתה את המחזמר החדש וגם אני רוצה". מול טענות כאלה גם עמידה הורית איתנה לא פעם נסדקת. מירי קובלסקי, מטפלת משפחתית וזוגית בת.ל.מ – רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי ייעוץ ואבחון, שלוחת מודיעין, מסבירה שהחשש ההורי לגרום לנזק חברתי לילד בעקבות הצבת גבולות הוא לא תמיד מוצדק.

קובלסקי מציעה לא לקבל את הטיעון הזה כמשמעו. "אפשר להתייעץ עם הילד ולבדוק איתו מי הם 'כולם', האם מדובר בכיתה כולה או רק בחבר אחד. לא פעם 'כולם' הוא חבר אחד או שניים שבאמת מרשים להם. אם היחסים עם הורי אותם חברים מאפשרים זאת, כדאי להרים טלפון ולבדוק האם הם באמת מרשים, או שהם העמידו תנאים שאפשר לאמץ", סבורה קובלסקי. "למעשה, גם כאשר לכל החברים האחרים מרשים לצאת לבילוי מסוים, עדיין להורה יש זכות לסרב. אם הפעילות מנוגדת לערכי המשפחה או לחלופין אינה תואמת את המצב הכלכלי המשפחתי, זה לא נורא אם מדי פעם הילד שומע גם 'לא' מההורים. יחד עם זאת, כדאי לזכור שהילד חי בחברת ילדים ואי אפשר באופן תדיר לאסור עליו פעילויות שלחבריו האחרים מרשים".

מיינרט מציעה לא להקל ראש בלחץ החברתי: "בגיל צעיר אנו מסוגלים לנתב את הבילויים של ילדינו למה שמתאים לערכים שלנו, אבל ככל שהם מתבגרים קשה יותר להטיל מגבלות כאלה. ילדים בגיל בית הספר מבקרים בבתי חבריהם וייתכן ששם אין איסור על צפייה בתוכניות מסוימות, וכשהילד הולך לחברים הוא נחשף לתכנים אחרים. כלומר, אין כבר טעם להתעקש על צפייה סלקטיבית בתוכניות טלוויזיה. כדאי גם לזכור שהוצאת בילויים מסוימים מחוץ לתחום עלולה להקשות על הילד מבחינה חברתית, כי אולי בבית אמא ואבא לא מצדדים במשחקי מחשב מסוימים או לא מאפשרים לצפות בתוכניות ריאליטי, למשל, אבל למחרת בכיתה כולם מדברים על מה שהיה והילד בכל זאת נחשף לתכנים הלא רצויים".

הפתרון שמיינרט מציעה כתגובה למשפט "אבל לכולם מרשים" הוא לא רק לאסור אלא גם להרחיב את מגוון הבילויים ולפתוח אפשרויות נוספות עבור ילדינו. "ככל שילדים מתבגרים קשה להטיל איסורים, ולכן החשיבה צריכה להיות לא מה ראוי להגביל אלא למה ראוי לחשוף את הילד", היא מסבירה. "ככל שסל התרבות יהיה מגוון יותר, יתרחבו גם טעמיו התרבותיים של הילד והוא יהיה מסוגל לבחור בעצמו מה מעניין אותו ומה מתאים לו יותר. במקום להילחם בזרם, כדאי פשוט ללכת איתו ורק להרחיב את אפיק הנהר".

בחלק השני של הכתבה: במה לבחור – בבילוי לשעות הפנאי שיעורר עניין וסקרנות אצל הילד או בכזה שיקדם אותו בלימודים, וגם: איך בוחרים בילוי משפחתי?»

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה