הזוגיות של נטלי עטיה נוסעת בזמן
הילדים המתבגרים של נטלי עטיה גורמים לה להרהר באהבות בוסר, להיזכר בהתאהבויות הראשונות של חייה ולגרום לה להאמין שזוגיות של גיל 80 היא פסגת האושר. טור אישי
זהו. הילדים שלי לא משתפים פעולה בכל פעם שאני מבקשת לכתוב על ההתנסויות בחיים שלי לצידם. אחרי שהתחילו באיומים לעזוב לאלתר את קבוצת הוואטסאפ המשפחתית, הבנתי שכבר לא אצליח להיעזר בהם לרעיונות לטורים הבאים.
לעוד טורים של נטלי עטיה:
נטלי עטיה כבר לא בגיל לשבוע האופנה
איזה מתנות קיבלה נטלי עטיה ליום האישה?
למה יש לנטלי עטיה נקיפות מצפון לטוס לחו"ל?
"תהיה חבר ועורך מוכשר ותשלח לי רעיונות לטור", ביקשתי מהראל.
"אוקי, מה דעתך על זוגיות של מתבגרים? זה נושא שיכול לעורר הזדהות בהרבה אבות ואימהות כמוך".
״זוגיות של המתבגרים שלי?!" עניתי בפאניקה.
הבנים שלי עוד לא הגיעו לשלב הזה ואפילו אם כן, אני בוודאי אהיה האחרונה לדעת. הם יספרו לי רק כשיחליטו למסד את הקשר, ואז בטח אקבל הזמנה לחתונה רק בוואטסאפ.
כשהתחלתי לכתוב, בהיתי בעמוד הריק ולא הצלחתי להקליד מילה. יממה חלפה עד שהושבתי את עצמי על הכיסא במרפסת, בניסיון להבין למה אני כל כך מתקשה לכתוב על קשרים רומנטיים וזוגיים שלי מגיל הנעורים. המחשבה הראשונה שהצלחתי להנפיק בתשובה לשאלה זו, הייתה בעלת הברה אחת. איכס.
אז בעצם למה "איכס" נטליה? (כשאני בדיאלוג עם עצמי, אני מכנה את עצמי בשמות חיבה חמים). מה יש בהן, באותן מערכות יחסים צעירות, שגורם לי להתכווץ רק מלחשוב ולהיזכר בהן?. מכיוון שרציתי קצת לברוח מעצמי, נזכרתי בשיחה שערכתי פעם עם הילד הכי מושלם בעולם – הבן שלי. הוא עמד לידי במטבח כששנינו מחזיקים כוס קפה (שלו קרמל עם חלב) וניצלתי את הרגע הנינוח כדי להשביע את הסקרנות שלי. ״אז מה עם חברה? יש מישהי/מישהו בחייך עכשיו"? שאלתי.
לאחר שהתעשת ונמלך בדעתו לשפוך עלי את כוס הקפה, נזף בי ואמר: "קודם כל, זה מישהי ולא מישהו, ולא אין לי אף אחת. הן תמיד רוצות את אלו שרעים אליהן. אני לא מבין למה בחורה תרצה מישהו שלא רוצה אותה ומעדיפה לוותר דווקא על אלו שרוצים בה".
טסתי במנהרת הזמן בתוך הזיכרון שלי, נזכרת בכל אותן שיחות בתקופת הנעורים עם בנות כיתתי, מכרות, שכנות וכולן תמיד רצו את הילד הרע על האופנוע, שבלכתו משאיר אצלן קורטוב אבק עם הרבה השפלה… ולמען האמת מנהרת הזמן הזו החזירה אותי גם לשיחות עם בנות 30 ו-40 שעדיין כבולות באותה הגישה, בה הן מעוניינות במי שלא מעוניין בהן .
"עצוב", עניתי לו בתגובה.
אני מעולם לא הייתי כזו. אף פעם לא הבנתי למה לי לבזבז את כל מצבורי האהבה שיש בי על מישהו שלא אוהב אותי בחזרה. אצלי היה הפוך. רציתי בעיקר את אלו שרצו בי, אפילו רצו בי נואשות. תחושת הביטחון לשהות לצידם, לבלות, לחלוק סודות, לגלות עולם מרתק, מפחיד ומסקרן עם נער שרואה בי חלק משמעותי בעולמו, הקסימה אותי. הרי גם כך לכולנו יש עניינים עם הלב, עניינים שלא קשורים בכלל למערכות יחסים עם בני זוג, אלא עם האימא והאבא, האח והאחות, חרדות נטישה, בלבול, וחוסר אמון, הם כולם מקורם מראשית חיינו ולא בגלל החתיך של השכונה שנטש אחרי שקיבל את מבוקשו.
הבחירה שלנו בבני זוג נעוצה בהערכה שלנו את עצמנו, בשיחזור היחסים שלנו עם הורינו. הפחד להתאהב באמת גורם לנו לפעמים להתאהב במישהו שלא פנוי לנו, רק כדי שנוכל לשחזר שוב ושוב את אותה תחושה מוכרת במערכות היחסים הראשוניות בחיינו עם מי שטיפל בנו כילדים.
״אתה יודע קטנצ׳יק", אמרתי לבני. "כמו שאני טרחתי להשקיע את הלב שלי באחד שראוי ורוצה את אהבתי, כך בטוח ישנן עוד בנות כאלה ברחבי העיר. כנראה שלא יהיו הרבה כאלה וזה דווקא טוב, כי אז תוכל להיות בטוח שפגשת מישהי סופר מיוחדת, לפתוח עבורה את הלב ולהתמסר לגיל הנעורים ביחד".
אבל עדיין הטרידה אותי המחשבה, מדוע המילה ״איכס״ קפצה לי לראש כשחשבתי על מערכות היחסים הצעירות שלי. אני זוכרת שבצעירותי הייתי שומעת נשים מקשקשות במספרה מעל ראשי ״אחח אם היה לי אז את ניסיון החיים שיש לי היום… הייתי יכולה להיות מאושרת /חזקה/מפורסמת/מסופקת יותר…"
אז אולי זה העניין! כל שנה כשאני מביטה לאחור בשנה שחלפה, אני תמיד נדהמת לגלות כמה גדלתי והחכמתי בשנה אחת בלבד. כמה אני טובה יותר אלי, פחות כועסת על עצמי ועל אחרים, יותר סולחת, מעגלת פינות ויחד עם זאת משתדלת באופן מודע שלא להעמיד פנים ואם מקום או אדם מסוים אינם מוצאים חן בעיני, אמנע מהם ככל האפשר.
היום בניגוד לפעם, אני יודעת מה נכון לי, אני בזוגיות של 42 שנה עם עצמי, עברנו הרבה ביחד אני ואנוכי. זה מזכיר לי שפעם אמרה לי אימא שלי בקשר למערכת יחסים שהייתה אז ממש בחיתוליה (ואני הייתי מאוהבת ובעננים) את המשפט הקשוח הבא :"מטאטא חדש, מטאטא טוב".
מיד קפצתי להגן על כבודם של כל המטאטאים ועל כבודן של מערכות היחסים ארוכות הטווח ומיד הוספתי לעברה "לא נכון אימא, מטאטא ישן מכיר כבר את כל הפינות בבית והוא עגול בצורתו עם קימורים מדויקים, בדיוק כמו הבית שהוא מטאטא". כך אני מעדיפה לראות את היחסים שלי עם עצמי ובעזרת כל מי שרוצה את טובתי גם את מערכות היחסים האחרות היקרות לי בחיי.
אז כנראה שה״איכס״ היה מופנה כלפי, ליכולת המוגבלת שלי בזמנו, להביע נכון את הצרכים שלי בתוך קשר רומנטי זוגי ובלהיות באמת קשובה לצרכים של בן הזוג שהיה איתי. הקשרים דאז היו הרבה יותר אמוציונאליים ודרמטיים ובמבט לאחור האהבה בהם הייתה בוסרית ומיוחדת אבל שום דבר שמתקרב לעומק האהבה שיש לי היום עם בעלי. מה שמאוד מעודד אותי לפנטז על גיל 60, 70, 80 ואפילו 90. וואוו ההתבגרות הזו עושה ממש טוב לנשמה ואם לנשמה טוב, אז אני מקווה שגם הבריאות והוודג׳ יסכימו להצטרף אליה.
עד אז נתרכז בכאן ועכשיו ואם למישהי יש בת מושלמת כמו הבן שלי, שרוצה שיאהבו אותה ולא שיחבטו בה – מוזמנים לכתוב לי לכאן.
כשהלב נפתח … כמה אומץ וכמה שמחה כשהלב נפתח אמן תמיד לכולנו ! אני אוהבת אותך @amm.schimmel
A post shared by Nataly Attiya Schimmel (@natalyattiya) on