נרקיסיסט, מתפרצף וקבור בנייד? אולי גם הבן שלך אי-בוי

איך מתמודדים עם מתבגרים | צילום: Shutterstock
איך מתמודדים עם מתבגרים | צילום: Shutterstock

הם מטפחים תדמית עגמומית, מאוהבים במצלמה של הנייד ובעיקר בעצמם. בחני את עצמך, האם גם הנער המתבגר שלך הוא אי-בוי?

88 שיתופים | 132 צפיות

אם יש לכן ילדים, או שלחלופין, עוד לא עברתן את גיל 25 – סביר להניח ששמעתן על טיק טוק. האפליקציה שהתחילה את דרכה כמיוזיקלי הפכה לדבר הכי חם בעולם הנוער וה-young adults (גילאי 18 -25). ברמת העיקרון מדובר באפליקציה שנותנת מזור לצורך העז של הצעירים לתעד הכול כל הזמן בתוספת כמה פיצ'רים נחמדים: ליפסינק לשירים, שימוש בסאונדים של מערכונים או משפטים אייקונים ופילטרים אה-לה סנאפצ'ט.

נערות ה-vsco הן האיט גירל החדשות >>>
אנג'ל ברנס: "לא הפסקתי לאהוב את אבא. הוא יודע שהוא חטא" >>>

טיקטוק הפכה לרשת חברתית לכל דבר ונוצרים בה כוכבים ותופעות, ע"ע השיר Old Town Road של הראפר האמריקאי ליל נאס X, שהפך ללהיט חורך מצעדים הודות לטיק טוק. אחת התופעות הבוערות והמעניינות (במיוחד עבור אימהות ונערות) שצמחו ברשת הנ"ל היא E-boys (ולא להקת הקיי-פופ E-boyz).

View this post on Instagram

????

A post shared by Alefer Moreira (@alefermoreira) on

המילניאליות המבוגרות שביניכן בוודאי זוכרות את תקופת האימו (Emo) הנוסטלגית: מוזיקת הפאנק-פופ שלטה בסצנה, בנים נהגו להחליק את שיערם ולמרוח לק שחור על הציפורניים כאקט מחאתי. אנחנו כמובן חשבנו בזמנו שהאימואים המלנכוליים הם הדבר הכי אדג'י וקול שיש עלי אדמות. תופעת האי-בויז מסתמנת כגלגול החדש שלהם – ותשמחו, או תתבאסו, לגלות שיש מצב שהבן שלכן, שכל הזמן מתפרצף מול הסמארטפון, הוא בסך הכול אחד מהם.

על פי המילון האורבני Urban Dictionary האי-בוי הממוצע הוא: "בחור עם ציפורניים צבועות בשחור, נוסע על סקייטבורד, לובש בגדים שחורים עם שרשרת ארוכה, כובעי גרב, עושה שביל בשיער באמצע והוא מאוד חיוור. לרוב הם ישמעו מוזיקה שכנראה לא שמעתם עליה AKA ליל פיפ". ליל פיפ – מחלוצי ז'אנר ההיפ-הופ אימו, הידוע בשימוש מוגזם בדיסטורשן ובמילים דיכאוניות לאללה. הוא הלך לעולמו בגיל 21 בגלל מנת יתר.

לרוב האי-בויז ישחקו אותה קולים ויגידו שהם מעשנים (גם כשהם לא) או שיש להם בעיית שתייה לשם המגניבות של הדבר. אפשר לומר שזו המקבילה הגברית לבחורה שחושבת שהיא מיוחדת כי היא שותה וודקה נקי ומאזינה לבילי אייליש, לכל הפחות צפתה פעם אחת בסרט "500 ימים עם סאמר" וחשה עצמה היפסטרית מגניבה כמו זואי דשנל ולכל היותר לקחה ברצינות רבה מדי את הסדרה "ג'סיקה ג'ונס".

מה ששכחו לציין בהגדרה המילונית האורבנית הוא שהאי-בויז הם להיט לא נורמלי בטיק טוק. אותם וואנבי-מגניבים מציגים עצמם לעיני כל תוך תנועות 'סקסיות' למצלמה. לרוב הם חתיכים, עם שרירי בטן לא נורמליים (איפה בעיית השתייה והסיגריות שציינת מקודם, אה?), ונראים כמו מעין שיבוט של ליאונרדו דיקפריו מהניינטיז עם שיער מתנפנף וז'קט ג'ינס.

על פניו מדובר בחבורה של נרקסיסטים עצובים: אתן אומנם רואות מוצר מוגמר שערוך באופן טרנדי בטיק טוק, אבל בפועל מדובר בנער מתבגר שיושב בחדר שלו לבד, מעמיד את הסמאטרפון על ערימת ספרי לימוד ומצלם אינספור טייקים של עצמו עושה פוזות לא ברורות עבור בנות נוער. סביר להניח שהוא צריך ללכת לישון בעשר בלילה ושיש לו מבחן בהיסטוריה על הבוקר.

מצד שני, זה לא כזה נורא בהתחשב בכך שהאי-בויז הרגישים מאתגרים את תפיסת הגבריות הרווחת. אחרי הכול, שרירי, פוזאיסט וחי בסרט ככל שיהיה, בסופו של דבר מדובר בנער שמורח לק שחור על ציפורניו. למרות החשש הברור מהתופעה, ההיסטוריה לימדה אותנו למה האימואים מסוגלים (הם לא היו מסוגלים לכלום, רק אהבו לשבת בדיזנגוף סנטר). חשבו עליהם שהם משחיתים את הנוער, שהם תת-תרבות שתהפוך את כולם לדיכאוניים ונזילים מגדרית, אבל למעט כמה קעקועים, העדפות מוזיקליות ספציפיות וחיבה מוגזמת לשחור, לא נשאר ממש זכר לאימואיות. רובם גדלו להיות אנשים בסדר גמור, וסביר להניח שיש להם עסק עצמאי, שהם עובדים במשרד או שהן אפילו כותבות את השורות האלה.