הצילו: יש עוד 13 נשים בשבי שמתחננות שיחלצו אותן

עדיין מחכות שיצילו אותן. אחותה של קרינה ארייב שנחטפה לעזה בכיכר החטופים בתל אביב | צילום: AHMAD GHARABLI/AFP via Getty Images
עדיין מחכות שיצילו אותן. אחותה של קרינה ארייב שנחטפה לעזה בכיכר החטופים בתל אביב | צילום: AHMAD GHARABLI/AFP via Getty Images

אי אפשר להזדעק מול שתיקת העולם ביחס לפגיעות המיניות שקרו ב-7.10, ומצד שני להתעלם מהפגיעה המתמשכת שעוברות החטופות בשבי החמאס. החזירו את האחיות שלנו הביתה עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי

88 שיתופים | 132 צפיות

בשבועות והחודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר חשנו זעזוע עמוק מהעובדה שלא הייתה התייחסות, גינוי ופעולה בעולם ביחס למעשי האונס המחרידים שקרו במסגרת הטבח והחטיפות בשבת האיומה. לקח לארגון הנשים של האו"ם קרוב לחודשיים עד שטרח להוציא התייחסות לנושא, והדממה הייתה בלתי נסבלת. הסוגיה הזאת הסעירה את הציבור הישראלי, וסחטה תגובות זועמות מכל אורך הספקטרום הפוליטי והחברה האזרחית בישראל.

>> דין אישה בשבי אינו כדין גבר בשבי, נקודה

החטופה לירי אלבג | צילום: ALBERTO PIZZOLI/AFP via Getty Images
החטופה לירי אלבג | צילום: ALBERTO PIZZOLI/AFP via Getty Images

לישראל יש אחריות מוסרית עצומה לעשות כל מאמץ כדי להחזיר את כל החטופות והחטופים, גם בידיעה שלצורך החזרתם תיאלץ לשלם מחיר כבד. אלא שבהקשר של החטופות יש אלמנט נוסף, מפלצתי ומתמשך

 

הכעס היה מוצדק לחלוטין. בטור שפורסם כאן בחודש נובמבר כתבתי: "ארגונים פמיניסטיים בעולם נכשלו בהבנת המציאות הפשוטה של שבעה באוקטובר, והפקירו מאות רבות של נשים, נערות וילדות, שנרצחו, נאנסו ונחטפו בשבת האיומה". הייתה פה מעילה של ממש בתפקידן, ומשבר האמון בגופים האלה מוצדק לחלוטין.

>> אפשר לדבר רגע על המחיר שנשים משלמות במלחמה הזו?

לישראל היה צורך להשמיע את האמת, שתהיה הכרה במעשים האיומים שקרו ולהניע את העולם לפעולה. אבל העיסוק בפגיעות המיניות הפך גם לחלק מההסברה הישראלית על מה שנעשה בשבעה באוקטובר כחלק מהמחיר בלתי נתפס ששולם, שהיווה את ההצדקה ליציאה למלחמה בעזה ולעצימות הלחימה הגבוהה למרות תוצאותיה הקשות: עשרות אלפי הרוגים ופצועים פלסטינים ומצב הומניטרי אנוש עבור מעל שני מיליון התושבות והתושבים ברצועה.

>> אונס ואלימות במלונות המפונים: הכתובת הייתה על הקיר?

החטופה כרמל גת | צילום: AHMAD GHARABLI/AFP via Getty Images
החטופה כרמל גת | צילום: AHMAD GHARABLI/AFP via Getty Images

אלא שבכל הנוגע להכרה בפגיעות המיניות, המצב השתנה באופן ניכר. ישנה מודעות למאפיינים המגדריים של התקיפה והטבח, והכרה בפגיעות המיניות שהתרחשו בעשרות נשים, לכל הפחות, על ידי ארגוני האו"ם ומסגרת שורה של תחקירים עיתונאיים מצד גופי התקשורת החשובים בעולם (ובפרט בניו יורק טיימס). נציגות של האו"ם הגיעה לישראל לשמוע עדויות, התקבלה בכבוד בבית הנשיא ונפגשה עם שורה של ארגוני נשים. בנוסף, ישנם סרטים דוקומנטריים על הנושא שהעבודה עליהם בעיצומה, כולל סרטה של שריל סנדברג, "זעקות ואז דממה", שראה אור לאחרונה. האמת הפכה לקונצנזוס ביחס למה שאירע.

>> "זה הורג אותנו": זה מה שעושים לבנות שלנו בשבי

כלומר, המאבק המוצדק – הצליח. וטוב שכך. פגיעה מינית היא פשע מלחמה מזעזע, שחשוב לפעול במלוא הכוח כדי לוודא שלא יקרה במסגרת לחימה (ובכלל, כמובן).

לישראל היה מועיל לקצור הישג תודעתי מרכזי. אלא שחשוב לזכור שהפגיעות המיניות לא תמו בשבעה באוקטובר. העדויות הקשות שסיפקו חטופות שחזרו מגיהנום החמאס מצביעות שללא ספק לפחות חלק מהחטופות נפגעו מינית, וממשיכות להיפגע, בשבי החמאס. הפגיעות המיניות לא תמו, והמאבק לא יכול להפסיק.

החטופה נעמה לוי | צילום: AHMAD GHARABLI/AFP via Getty Images
החטופה נעמה לוי | צילום: AHMAD GHARABLI/AFP via Getty Images

אני מחזיקה בעמדה שגורסת שלישראל יש אחריות מוסרית עצומה לעשות כל מאמץ כדי להחזיר את כל החטופות והחטופים – נשים וגברים, אזרחיות ואזרחים וחיילות וחיילים. גם בידיעה שלצורך החזרתם תיאלץ לשלם מחיר כבד. אלא שבהקשר של החטופות יש אלמנט נוסף, מפלצתי ומתמשך.

נשארו 14 נשים בשבי החמאס, שככל הידוע לישראל הן עדיין בחיים: רומי גונן (23), עדן ירושלמי (24), לירי אלבג (18), דניאלה גלבוע (19) קרינה ארייב (19) נועה ארגמני (26), אמילי דמארי (27), ארבל יהוד (28), אגם ברגר (19) נעמה לוי (19), דורון שטיינברכר (30), שירי ביבס (32) וכרמל גת (39).

אי אפשר להזדעק מול שתיקת העולם ביחס לפגיעות המיניות שקרו ב-7 באוקטובר, ומהצד השני – להתעלם מהפגיעה המוכחת שממשיכות לעבור החטופות בשבי החמאס ולא לעשות כל מאמץ להחזירן. החזירו את החטופות הביתה – עכשיו.

הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל