"יש לי קווים אדומים. ארים גבה אם חבריי יבחרו לייצג מחבלים וטרוריסטים"

ימים סואנים עוברים על שני אילוז, המככבת בסדרת הדוקו המסקרנת ״טבריה – מתחת לקו האדום״ בכאן 11. אחרי שנים של חוסר יציבות שלטונית, שהגיעו לשיאן בשנים האחרונות בהן נוהלה העיר על ידי ועדת קרואה, דומה שהבחירות המקומיות הנוכחיות בטבריה סוערות וגורליות מתמיד. נכון לרגע כתיבת שורות אלה ולאחר שבית המשפט העליון קבע כי מקורבו של דרעי, בועז יוסף, המכהן כיו"ר הוועדה הקרואה בעיר, לא יוכל להתמודד בבחירות הקרובות – עדיין מדובר על כעשרה מועמדים המתמודדים על ראשות העיר, החל מראש העיר המודח רון קובי, ועד למועמדים אנונימיים יחסית. עו"ד שני אילוז, שהתפרסמה בעיקר כשייצגה את עבריין המין המורשע והנשיא לשעבר משה קצב ואת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט – היא אחת הבולטות שבהם והאישה היחידה במרוץ המרתק.

"אלו ימים מעניינים, עמוסים, אבל סבבה. אני נהנית. פותחת את הבוקר בפגישות פוליטיות, עם הצוות של הקמפיין, פגישות עם תושבים, סיורים בשכונות, חוגי בית, אין רגע דל", היא מספרת בתשובה לשאלה איך נראים חייה בתקופה האחרונה. אפילו את הריאיון הזה, שנדרשו לא מעט מאמצים כדי לקיים, אנחנו מנהלות בשעות הבוקר המוקדמות בעודה עורכת קניות בסופר, "סליחה שאני אוכלת לך באוזן, אני ערה מארבע בבוקר", היא תוסיף בפה מלא ומשועשע חמש דקות לתוך השיחה.

>> מיכל פעילן: "אני לא כאן כדי שיחבבו אותי"

“החלטתי לפני שלוש שנים, נוכח המצב העגום של העיר, לעזוב את אזור הנוחות ולבוא. לוותר על קריירה ענפה ועל הכנסה כל כך גבוהה אך ורק לטובת התושבים הפשוטים, הקטנים, שהקול שלהם לא נשמע, שאין להם איכות חיים, שלא נספרים. התושבים השקופים – החלטתי לבוא לעבוד למענם".

בעצם חזרת לטבריה רק לפני 3 שנים בשביל זה?
"אני רכשתי דירה בעיר לפני יותר מ-3 שנים והחלטתי לחזור לטבריה מהמרכז".

איך הייתה החזרה?
"אמנם חזרתי אבל מרבית העבודה שלי, גם לפני שחזרתי לגור בטבריה, הייתה בצפון. המדינה כל כך קטנה, שלקום בבוקר ולעשות את הנסיעות האלה – ואני לפחות פעמיים בשבוע במרכז – זה לא כל כך נורא. זה בסך הכל שעה-שעה וקצת מטבריה. אני המון בכבישים וסבבה לגמרי".

יש פה גם עניין של הקרבה משפחתית – מצידך מצד הילדים שלך. לא חששת שהם יקבלו חינוך פחות טוב?
"אני לא מסכימה, דווקא בעניין הזה. לטבריה יש מערכת חינוך מצוינת שאני גאה בה מאוד, למדתי אותה בשנים האחרונות. תמיד יש איפה לשפר ומה להוסיף, השאיפה שלי היא לחזק את מערכת החינוך ולסייע למערכת החינוך דווקא בחינוך הבלתי פורמלי, כי חסרות לנו תנועות נוער – לחזק את התנועות, את החוגים, מיזמים חברתיים – אבל אני לא מסכימה עם זה שהחינוך בטבריה הוא לא טוב".

אז את לא מרגישה שעשיתם הקרבה כמשפחה למען העיר?
"תראי, הילדים שלי עדיין לא לומדים במערכת החינוך בטבריה. הם ילמדו בשנה הבאה, אבל אני מרגישה שזו שליחות – לא הקרבה".

אז איפה הם למדו בשלוש השנים האחרונות?
"בראשון (לציון, לב"ס). אני גרה בטבריה. אנחנו גרושים. אני מעדיפה לא להיכנס לזה".

כמה הילדים שלך שותפים בקמפיין?
"כשאני ברחובות הם ישנים", היא משיבה, "אני מרחיקה אותם מכל הקמפיין, כי בקמפיין יש לצערי הרב אמוציות יוצאות דופן שלא פגשתי בשום דבר אחר בחיים שלי – והייתי בעין הסערה. עצם היותי אישה, ואישה חזקה ומוכרת, זה דבר שמעורר בקרב המועמדים האחרים הרבה פחד והרבה חשש ורצון לתקוף… אני מעוררת הרבה עניין בעיקר".

איך באמת התגובות אלייך – אישה, מצליחה – במערכת מאוד מצ'ואיסטית ועיר יחסית שמרנית?
"אני לא מסתירה, אין לי במה להתבייש. השגתי את מה שהשגתי בעשר אצבעות ואני גאה בזה. אני בנאדם אמיתי וכן, שאומר כל מה שיש לו בלי לחשוב על ההשלכות. אני לא יודעת אם שופטים אותי אבל בסדר, לאנשים תמיד יש מה להגיד על הכל, וזה בסדר. כל אחד ודעתו".

אילוז (41), נולדה וגדלה בטבריה, בשיכון ד'. "שכונה של באמת אנשים מדהימים, מקסימים, אנשים טובים", היא אומרת, "גדלתי בחברה מרוקאית יחד עם עם ניצולי שואה ועם עירקים, וזה היה אחלה. ערב-רב של אנשים מכניסי אורחים ואהבת חינם. זה היה מקסים". אימה, ברוריה, עבדה במטבח של בית החולים פורייה, ואביה, אברהם, עבד כאח סיעודי עד שנאלץ להפסיק לעבוד בגלל נכות.

הרגשת בשכונה מתח עדתי?
"ההיפך! אני זוכרת את ההורים שלי בדאגה כל הזמן, אימא שלי הייתה שולחת אוכל לברוך, שהיה ניצול שואה, ומאשה ניצולת השואה הייתה שולחת לאימא שלי עוגות ומתכונים. היינו עושים חגים ביחד. לא הרגשנו קיפוח. דווקא כשיצאתי מהעיר למרכז, שם כבר הרגשתי שזה פחות עניין של עדות, אלא יותר של מרכז מול פריפריה – כי בילדות אפילו לא ידעתי מה זה קיפוח. לא הרגשתי את זה ולא דיברנו על זה, זה לא היה בשיח. רק כשיצאתי החוצה והבנתי שיש ילדים שמקבלים הרבה יותר, אז הבנתי שאנחנו בבעיה".

ואיך הייתה ההבנה הזו, שיכולת לקבל יותר והייתה חלוקת משאבים לא הוגנת?
"כשרציתי ללמוד באוניברסיטה והבנתי שזה דבר מאוד יקר ואין לי הורים שיכולים לממן את זה, הייתי צריכה לעבוד במקביל בשלוש עבודות שונות כדי לממן את לימודי המשפטים. כשהבנתי שיש ילדים שגדלו במקומות אחרים, ושם יש להם יותר יכולות כלכליות כי נקודת הפתיחה שלהם שונה משלי – אז ברור שזה מאכזב. אבל זה רק גרם לי לעבוד יותר קשה ולהצליח".

המפלגה שאת מזוהה איתה – הליכוד – יש שיאמרו שהיא לא תרמה לצמצום הפערים לאורך השנים.
"יש שאומרים כך או אחרת. אני לא נכנסת לזה. אנחנו צריכים להסתכל עם הפנים קדימה, ולא על העבר, ובעיקר להגיד מה אנחנו עושים מכאן ועכשיו – כי לבכות 'אכלו לי, שתו לי' זה כולם יכולים. אני חושבת שדי! מספיק התלוננו, ועכשיו זה הזמן לעשייה!".

אז עם עשייה, הליכוד בכיוון הנכון בעינייך לצמצום פערים?
"אני הבעתי ביקורת בנושא מסוים, בנושא חוק שלא היה לטעמי ולטעם רבים במפלגה. הליכוד היא מפלגה ליברלית, יש מגוון דעות ואנחנו נתווכח ונריב ונגיד מה שיש לנו להגיד – אבל זה עדיין הבית. אני חושבת שתמיד אפשר לעשות יותר. הליכוד צריך לשים, וישים על דגלו את נושא קידום השכבות החלשות והפריפריה, ואני מאמינה שהקול שלנו ישמע ויתבצע בסופו של דבר. רק לא מזמן שמענו על התוכנית לבניית הרכבת לטבריה, והלוואי וזה יקרה כמה שיותר מהר".

את מאמינה שזה יקרה? כי אני זוכרת שמדברים איתנו על רכבות לאילת ולקריית שמונה בערך מאז ומעולם.
"הלוואי, אמן, אני יודעת? מי יודע. תראי, ברור שזה לא דבר פשוט ליישום, אבל יש תוכניות ויש כסף. אגב, לא רק הליכוד הבטיח דברים גדולים. כל ממשלה שהייתה הבטיחה הבטחות, ולא תרמה הרבה. גם לא המערכת הפוליטית בטבריה".

מה האתגרים הכי גדולים של העיר כרגע?
"אחד הדברים החשובים והמרכזיים זה להביא כסף לעיר כדי להשאיר את הילדים בבית. הילדים שלנו עוזבים את העיר כי אין להם תעסוקה, אין להם פרנסה, אין להם חינוך אקדמי, אין להם מקומות בילוי ואין להם לאן ללכת בשבת בבוקר לקפה. הסביבה שלהם היא לא נקייה כי השכונות מאוד מטונפות ומוזנחות. אין להם מספיק איכות חיים, ולכן שם המשחק הוא קודם כל כסף. העיר הוזנחה, אין לה תקציבים, ואם היום תסתובבי ותשאלי כל בעל עסק למה הוא לא פתוח בשבת, אז הוא יגיד 'בשביל מה?'. אף כלב לא בא לפה. ברגע שיהיה לנו כסף נוכל לעשות הכל. אנחנו צריכים להפסיק להתנצל ולהפסיק להתחנף לממשלה, לדאוג לעצמנו ולהביא השקעות פרטיות ויזמות פרטית. טבריה היא יהלום לא מלוטש, היא הפנינה של הצפון ולא יעזור לאף אחד כלום – היא תתפתח".

הצלחת להגיד את זה מאוד יפה בלי להזכיר בחצי מילה את המתח בין חרדים וחילונים.
"לטעמי אין מקום להתנצל בנושא הזה. בטבריה היה סטטוס קוו מאז ומעולם. כנערה בשנות ה-90, היה לי לאן לצאת בטבריה, היינו יוצאים ומבלים והכל היה פתוח. צריך שזה יהיה ברור – טבריה היא עיר תיירות, ועיר תיירות צריכה להיות פתוחה ומזמינה. צריכים להיות בה בתי קפה ומסעדות ומלונות ברמה גבוהה. אבל תראי, אף אחד לא מצפה – וגם אף אחד לא רוצה או יכול – לפתוח דברים בשבת בשכונות החרדיות. אנחנו חיים בשלום. השיח הזה של השנאה בין חרדים וחילונים זה שיח שלא מקובל עליי – זה הופך את הבטן. צריך ללמוד לדבר עם החרדים, להגיע איתם להסכמות ואפשר לעשות את זה. אם זה לא יהיה מקובל עליהם בטוב, אז זה יהיה מקובל עליהם ברע".

אז מבחינתך זה רק עניין של תקציבים? שבכל זאת יש משהו בתהליך ההתחרדות שהעיר עוברת?
"ההזנחה הגיעה לפני ההתחרדות. ברגע שאת מגיעה לטיילת והיא מוזנחת ומטונפת, מי יבוא לשם? מי ירצה? אז איך תהיה תיירות בשבת? אף אחד לא רוצה לבוא לטבריה, כי טבריה נראית זוועה. החרדים גרים איתנו, הם אחים שלנו, הם חלק מאיתנו וצריך להגיע איתם להסכמות, אין ברירה. אי אפשר לגרש אף אחד ויחד עם זאת, מתוך הבנה שטבריה היא עיר תיירות – היא לא יכולה להיות סגורה ומסוגרת כלפי הציבור".

אפרופו שסעים, מה המצב בטבריה מבחינת הפגנות נגד ההפיכה המשטרית/רפורמה משפטית?
"אני לא אוהבת את המילים 'הפיכה משטרית'. אני חושבת שזה שיח שגורר אותנו למקומות לא טובים, ולמה? חבל. גם ככה יש המון שנאת חינם. יש פה רפורמה שנויה במחלוקת, והיא בלב ליבה של המחלוקת בחברה הישראלית. הגענו למקומות מאוד לא טובים בסיפור הזה, וזה בסדר לעצור קצת ולנסות להגיע להסכמות. אני חושבת שצריך להיות אחראיים כלפי מה שקורה בעם, לחזור לחדר הנשיא ולדבר עד שיצא עשן ויגיעו להסכמות. אין ברירה".

זה קרע שנצליח לאחות?
"התרוממנו מדברים הרבה יותר קשים, אין לנו ברירה אלא לאחות אותו".

מה האווירה בהפגנות בטבריה?
"בטבריה אין הפגנות".

כי אנשים בעד או בגלל סיבה אחרת?
"כי המצב של העיר כל כך קשה, שעם כל הכבוד, זה לא זולג לרחובות".

"זה לא פשוט להגיד שנכשלתי ואני רוצה שינוי"

כילדה בטבריה, למדה אילוז בבית ספר יסודי דתי, ולאחר מכן בתיכון עמל. היא לא התגייסה לצבא כי עמדה להתחתן, נישואים שלא יצאו לפועל בסוף, ואז נסעה לחיפה כדי ללמוד ראיית חשבון. "חלמתי להיות רואה חשבון, למדתי את זה – לא ממש הצלחתי. היו לנו בלימודים שני קורסים במשפטים ואז הבנתי שאני מצטיינת בזה ואמרתי אוקיי. לקחת בגיל 19 החלטה ולהגיד 'אוקיי את לא טובה בזה, זה בסדר, תעשי את השינוי'. זה לא דבר פשוט, להגיד 'אוקיי נכשלתי ואני רוצה שינוי'. אז הלכתי ללמוד משפטים והבנתי שזה היעוד והתחום".

>> "אני הולכת לישון אחרי שסיימתי לסקר רצח, וקמה בבוקר לרצח אחר"

את התואר הראשון שלה במשפטים סיימה במרכז האקדמי שערי משפט ולאחר מכן המשיכה לתואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, "יהיה לי תואר נוסף במדעי המדינה ויחב"ל שעוד לא סיימתי, מאוניברסיטת תל אביב, אבל אני כרגע בהפסקה בגלל הפוליטיקה. מקווה לחזור לזה בקרוב כי אני מאוד אוהבת את הלימודים".
את בן זוגה לשעבר ואבי ילדיה (10 ו-14), יניב, הכירה במהלך השנה הראשונה ללימודי המשפטים והשניים החליטו להישאר ולבסס את חייהם במרכז. "עברתי למרכז כדי ללמוד, הוא מראשון, נולדו לנו שני ילדים זה כל הזמן על הקו של טבריה-ראשון. ילדתי ילדים אז אני רוצה שתהיה משפחה. כשהילה שלי הייתה בת שבוע כבר נסעתי לטבריה. אי אפשר לגדל ילדים רחוק מההורים זה דבר מאוד קשה. כל המשפחה שלי בטבריה, המשפחה המורחבת המשפחה ההורים האחרים הדודים. בואי נאמר שעזבתי את טבריה אבל לא הצלחתי להתאקלם פה מבחינה חברתית, טבריה תמיד היה המעוז שלי – המשפחה, החברים. במרכז זה היה יותר לעשות קריירה, פחות חברויות".

תמיד רצית להיות פליליסטית?
"התגלגלתי לזה במקרה, המקצוע בחר בי, לא אני בחרתי בו. התמחיתי בתעבורה ואז אחד הלקוחות שלנו נכנס לכלא על נהיגה בזמן פסילה, כמה וכמה פעמים, ונדרשתי לייצג אותו ומאז הכל היסטוריה. הוא כתב את הטלפון שלי על הטלפונים הציבוריים בכלא".

בין השמות הגדולים שייצגה אילוז אפשר למצוא את ליווי אהוד אולמרט בזמן ששהה בכלא, אלי אלון, דני דנקנר, שלומי לחיאני, ומשה קצב. "פגשתי אותו במקרה, נכנסתי ופגשתי אותו, ניגשתי אליו ולחצתי לו יד. התחלנו לדבר והוא שאל מה התפקיד שלי והסברתי לו מה זה אומר עורך דין שמייצג אסירים בכלא, ובהתחלה הוא לא הבין בכלל למה אסיר צריך עורך דין בכלא ולימים הוא הבין. לא הצעתי לו לייצג אותו, רק אחר כך אחיו פנה. הוא חשב שעו"ד פלילי זה רק בתיק ורק אחרי זה הוא הבין כמה כל אסיר חייב עו"ד בכלא".

כשהייתה כבת 7 נפגעה מינית אילוז מספר פעמים על ידי אדם מהשכונה, שנעצר ב-2017 בחשד שפגע בילדים נוספים לאורך השנים. בעבר סיפרה שמהר מאוד הבינה שמה שקרה שם היה לא בסדר, אך לא סיפרה כי חששה. לאחר מעצרו יצרה משפחת הפוגע קשר עם אילוז כדי שתייעץ להם. היא השיבה על מספר שאלות אך סרבה לסייע מעבר.

לא הרגשת איזה קווץ' בבטן לייצג את קצב? בכל זאת את בעצמך אישה ושורדת תקיפה.
"אני אסביר לך משהו, אני לא ייצגתי אותו בתיק הפלילי עצמו. התפקיד שלנו הוא כפול – גם לייצג את האסיר עצמו אבל גם יש לנו תפקיד של שליחות לרתום את האסירים לשתף פעולה עם רשויות הכלא ולנסות לעשות תיקון מסוים. מבחינתי תמיד ראיתי את התפקיד שלי כשליחות. לא ייצגתי אותו בתיק ולא טענתי בפני בית משפט שהוא זכאי, רק ייצגתי אותו בזכויות שלו בכלא, ויש הבדל מאוד גדול. אבל אם את שואלת – לא הייתה לי בעיה עם זה כי אני עו"ד מקצועית שעושה את עבודתה נאמנה ומנתקת את זה מעניינים אישיים שלי ומיהותי אישה. זה אנשים שכבר בכלא, שהורשעו, אני רק יכולה לעזור להם לקחת אחריות על המעשים שלהם, להיות אנשים טובים יותר, להירתם להליכי טיפול, לצאת לחברה אנשים מתוקנים יותר. זה התפקיד שלי. אני לא יכולה להוציא אותם זכאים".

יש לך קווים אדומים בייצוג עצמו?
"יש לי קווים אדומים, ברור, למשל עבירות ביטחוניות. ברור שאני ארים גבה אם חברי הסנגורים היו בוחרים לייצג מחבלים וטרוריסטים. אלה דברים שלא עשיתי ולעולם לא אעשה".

בחזרה לבחירות, חודשיים לפני הקלפיות – המצב שלך בסקרים לא מדהים.
"תראי, קודם כל אנחנו לוקחים את הסקרים בעירבון מוגבל. גם ב-2018 הסקרים חזו ניצחון מוחץ לבן דוד ובסוף רון קובי זכה בסיבוב ראשון, אני עומדת יציבה סביב ה-20% בסקרים כאשר אחרי כל סקר עומדים אינטרסים שונים למי מציגים ומה בדיוק הוא צריך לשרת, אבל כן הסיפור של חקיקת החוק הוא דבר שמאוד חיזק את רון קובי כי אנשים בטבריה מפחדים מאריה דרעי והתחרדות של העיר, זה ברור וידוע, אבל אני מאמינה שתושבי טבריה הם אנשים מאוד חכמים. הם רואים וזוכרים לאיפה לא נרצה לחזור – לאלימות, לחוסר הממלכתיות, ואני מאמינה שחודשיים זה נצח בפוליטיקה. יש הבדל תהומי בין הסקרים לבין השטח והשטח לא משקר – הפירגון שאני מקבלת מנשים ומתושבים הוא פירגון חסר תקדים ואני מאמינה שביום הבוחר זה יבוא לידי ביטוי והתושבים לא טיפשים, הם יודעים בדיוק מה הם לא רוצים ומה הם רוצים. אני מרגישה ויודעת שבעזרת השם אני אנצח".

ואם תפסידי, תישארי במועצה בכל מקרה?
"ברור. באתי להשפיע, לעזור לעיר וזה מה שאני אעשה. אני מאמינה באמונה שלמה – וזה מה שאומר השטח – שאני אבחר ואני מאמינה שזה מה שיהיה. אני לא חושבת על שום אופציה אחרת".