"כל בוקר אימא מדליקה לי מבער בגב ומעיפה אותי קדימה"

לזמרת הצעירה שחר גולדבלט, אוטוטו בת 25, יש אישיו עם אימא. האימא המאמצת שלה היא רחלי גולדבלט – אשת יחסי ציבור ואסטרטגיה מוכרת, ומי שהייתה דוברת בית החולים "הדסה". היא אימצה את שחר יחד עם בן זוגה, קצין שריון ואלוף משנה בדימוס זאביק גולדבלט. במקרה הזה מדובר בסיפור אהבה גדול ועצום. אבל על אימה הביולוגית, שהתעקשה להיכנס לחייה והיוותה בעיניה גורם מפריע, הכעס של שחר גדול מאוד.

>> "אולי די?!": מה גרם לשירי מימון להתפרץ על ריטה?

גולדבלט, זמרת, יוצרת ומבצעת, הוציאה לאחרונה את השיר "אימא" , שיר פופ שמח שמיד עם צאתו זכה למעל 100 אלף צפיות ביוטיוב. את השיר היא כתבה בגיל 14 ולקח לה שנים לצאת איתו החוצה. היא הלחינה אותו יחד עם המנטור שלה, אייל מזיג, שגם הפיק ועיבד. בין השאר היא משמשת גם כמנהלת הדיגיטל שלו.

"אימא שלי לא יכולה הייתה להביא ילדים לעולם", היא מספרת בגילוי לב. "זו לא הייתה בחירה שלה. זה מאוד כאב לה. בשיר היה חשוב לי להבהיר לה שהיא אימי היחידה ולעולם תהיה כזאת. היה חשוב לי לחזק את אימא שלי, שהיא כולה לב ורגש, שלא תפחד ממה שיבוא".

"תהליך האימוץ שלי היה ארוך ומורכב כי המדינה הייתה איטית ואטומה. הביולוגית עשתה בעיות מאז שנולדתי, והוריי ואני מצאנו את עצמנו מבלים הרבה שנים בבתי משפט"

 

היה לה ספק?
"ממש לא. אבל למרות שהוריי קיבלו אותי בגיל 12 יום, הם ניסו לקבל אימוץ רשמי לא ממש בהצלחה. תהליך האימוץ שלי היה ארוך ומורכב כי המדינה הייתה איטית ואטומה. הביולוגית עשתה בעיות מאז שנולדתי, והוריי ואני מצאנו את עצמנו מבלים הרבה שנים בבתי משפט. בשלב מסוים, אחרי שגדלתי, הם הניחו לזה. בפועל חיינו חיים של הורים וילדה. הנושא הזה לא דובר בכלל במשפחה, ואני לא התעסקתי עם זה במשך תקופה".

>>> "אין אימא שמסרה את ילדה לאימוץ מרצון. יש אימא שהייתה במצוקה"

עד ש…?
"בגיל 15 אמרו לנו בבית ספר שיש טקס של קבלת תעודות זהות, אבל בגלל שאצלנו הליך האימוץ לא הסתיים, הוריי לא יכולים היו להירשם כהורים, ואני לא הסכמתי בשום אופן שהביולוגית תירשם כאימא. כבת מזל תאומים, אני עקשנית מאוד. נכנסנו שוב לתהליך אימוץ רשמי כשהייתי בת 15, תהליך משפטי נגד המדינה שנמשך עוד ארבע שנים וביגר אותי בעשר שנים לפחות. לא הסכמתי להגיע לדיונים שהיו בדלתיים סגורות ולשמוע מה קרה לי. בגלל שהכול היה בדלתיים סגורות אני לא יכולה לפרט, רק לספר שעברנו חמישה שופטים".

חשוב לך להוציא את הסיפור הזה החוצה?
"לא הייתי רוצה להוציא את זה, כי זה הסיפור שלי ושל הוריי. אבל זה חשוב לי כי עורך הדין שלי והוריי יצרו תקדים. הייתי בת 19, כבר לא קטינה. כבגירה, יכולתי להגיד בקולי מי אני רוצה שיהיו הוריי. הגעתי על מדים ואמרתי לשופטת שאלה הם הוריי ואין לי הורים אחרים. השופטת, תמר סנונית-פורר (בתה של המשוררת מיכל סנונית, דב"א) דפקה עם הפטיש ואישרה את האימוץ. היום אני יוצאת להפגין כמו משוגעת נגד המהפכה המשפטית כי אם תהיה רפורמה במשפט – נושא כמו שלי יהיה עוד פחות מעניין".

"כשהפייסבוק היה עדיין בחיתוליו הביולוגית איתרה אותי, גילתה איך הוריי קראו לי והיכן אני גרה. היא דיברה לא יפה על אימא שלי ואמרה דברים שהם בולשיט, כמו למשל שאלוהים יודע למי לתת ילדים ולמי לא"

 

יש בך עדיין כעס על אמך הביולוגית.
"כן. בגלל הצורה שבה היא התנהגה להוריי – פחות לאבא, ויותר לאימא. אם היא הייתה יושבת בשקט אולי הייתי אומרת לה שלום. אימא שלי היא בן אדם כל כך טוב, אבל בביולוגית יש יצר הרסני. היא לא רצתה בטוב, היא מיררה לאימא שלי את החיים. היא שלחה פקסים למשרד של אימא וגרמה לה לפרוץ בבכי. מי היא שתעשה את זה לאימא שלי? היא ממש הפכה למטרד, ולאורך שנים היא מטרידה אותי. כשהפייסבוק היה עדיין בחיתוליו היא איתרה אותי, גילתה איך הוריי קראו לי והיכן אני גרה. היא דיברה לא יפה על אימא שלי ואמרה דברים שהם בולשיט, כמו למשל שאלוהים יודע למי לתת ילדים ולמי לא. זה היה רוע לשמו. אני לא אאפשר להתנהג בחוסר כבוד להוריי. לא ראיתי אותה מעולם, ורק על גופתי המתה אפגוש אותה. אין שום סיכוי שאתן לה כבוד".

>>> לאה שנירר: "כולנו עוברות משברים, אבל מה ייתן לך אם לא תהיי מטופחת?"

מעולם לא הייתה בך סקרנות לגבי מולידייך?
"לא. מבחינתי היא לא בן אדם לדבר איתו. אני לא יודעת מי האבא וזה לא מעניין אותי. אני שומעת על ילדים מאומצים ורואה שבמקרים רבים יש סקרנות, אבל אני קיבלתי כל כך הרבה אהבה שאף פעם לא התעניינתי. יש לי את הוריי, ברוך השם, והם אלה שחשובים לי בחיי. אני לקחתי את הטוב מהאימוץ שלי ואני הוכחה לכך שהאנשים שמגדלים אותך והסביבה שלך חזקים מכל גנטיקה".

אף אחד אינו שונה

גולדבלט נולדה בבית חולים בבני ברק, ועוד בטרם מלאו לה שבועיים קיבלה הורים מאמצים. רחלי הייתה אז בת 33 וזאביק בן 43. "אימי היא ממוצא הודי ויווני ויש לי סבא הודי על מלא. אני נולדתי בלונדינית פלטין, דומה יחסית לאבא, אבל עדיין נראיתי שונה. אפשר היה להבחין שרחלי לא ילדה אותי. ילדים התייחסו אליי שונה, היו שמועות והרבה גוסיפ. היום אני יודעת שמה שקרה לי אז גרם לי להיות מי שאני היום, ולהבין שאף אחד אינו שונה".

איך נראתה ילדותך?
"בגיל שנתיים כבר זיהו שיש בי אהבה לכינור. בכיתה א' שאלו אותנו מי רוצה לנגן בכינור ואני הייתי היחידה שהצבעתי. בנוסף, שחיתי מגיל 4 ועד 14, השתתפתי בתחרויות ויש לי 12 מדליות זהב. רצו שאמשיך לנבחרת ישראל, אבל פרשתי אחרי שהמאמנת שלי לא היתה יכולה להמשיך איתי. בגיל 10 התחלתי לנגן לבד בפסנתר ובגיטרה. מצאתי שאני מבטאת את עצמי הכי טוב במוזיקה, והנגינה היא גם חלק ממני.

"גדלתי כילדה מאוד אהובה. זה לא בלקסיקון שלי להגיד לאימא 'את לא אימא שלי' – כי היא אימא שלי. לא הייתי מרדנית כמו ילדים מאומצים אחרים שמרגישים אבודים ונכנסים לדיכאונות ולבלבלות"

"הייתי תלמידה טובה במגמת תקשורת, לא הפרעתי בלימודים, יש לי בגרות מלאה (אחרי ויכוחים עם ההורים, דב"א). גדלתי כילדה מאוד אהובה. זה לא בלקסיקון שלי להגיד לאימא 'את לא אימא שלי' – כי היא אימא שלי. לא הייתי מרדנית כמו ילדים מאומצים אחרים שמרגישים אבודים ונכנסים לדיכאונות ולבלבלות. סבתא שלי, אימא של אבא, הייתה חלק משמעותי בחיים שלי ועזרה בגידול שלי. היא הייתה ניצולת שואה, פייטרית אמיתית. היא נפטרה לפני שנתיים, בגיל 94, ב־21 במאי שזה יום הולדתי. מאז אני לא אוהבת ימי הולדת. את סבא, אבא של אימא, אני מבקרת מדי שבוע".

>>> שאפו! הלוק הנועז של נועה קולר בפרימיירה של "קופה ראשית"

הבועה המשפחתית החמימה של גולדבלט התנפצה כאשר הייתה בת 20 והוריה נפרדו. "התא המשפחתי שלנו התפרק. אני אדם מאוד משפחתי והבית היה עבורי משענת", היא אומרת, "למרות שההורים נשארו חברים טובים, מה שהיה לא יחזור, ועדיין, הקשר בין הוריי לביני חזק מאוד. אני עושה 7-8 שיחות ביום עם ההורים שלי".

חשבת שמוזיקה תהייה הקריירה שלך?
"בגיל 15-16 כבר רציתי להופיע, אבל אימא עצרה את זה. היא אמרה לי שקודם אסיים בגרות מלאה ואז אחליט לגבי קריירה. היא צדקה, ואני מודה על זה. זה שמר אותי בסוג של שפיות. אני מאמינה שבגיל צעיר חשובה המעטפת של השכלה, של ערכי הצבא. הוריי היו שניהם קצינים. אני הייתי מש"קית בפיקוד העורף, מדריכת אוכלוסייה לשעת חירום ותחת אחריותי היו 18 חיילות".

 

View this post on Instagram

 

A post shared by ???????????????????????? ???????????????????????????????????? ✨ (@shahargoldy)

חשבת להשתתף בריאליטי מוזיקלי?
"לא. שמים בתוכניות האלה פחות דגש על כישרון ויותר דגש על סיפור אישי. לי חשוב להעביר מסר בשירים שאני כותבת ושרה. אני עובדת עם משרד יחסי הציבור מינקובסקי ויש לי את אימא שלי – שהיא המנוע. כל בוקר היא מדליקה לי מבער בגב ומעיפה אותי קדימה".

בואי נדבר על השירים שלך.
"השירים שהוצאתי עד כה הן בלדות פופ-סול. השירים הבאים יעסקו בפוליטיקה ואהבה ויהיו יותר בסגנון של פופ אמריקאי. כתבתי את השיר 'לכל אחת מגיע להיות' שעוסק בנשים מוכות, וזכה ללמעלה מ-100 אלף צפיות. הופעתי איתו בכנס בפני אותן נשים. השיר הבא שלי יעסוק בבירוקרטיה העקומה במדינה והשלטון החדש והגרוע, ויהיה גם שיר בנושא האימוץ. הביקורות שאני מקבלת טובות מאוד, אנשים כותבים לי באינסטגרם תודה על זה שאני פה. אני מקווה שהשירים שלי יגיעו לכולם. בערב יום השואה הוזמנתי להופיע באירוע של זיכרון בסלון".

מי הן הזמרות האהובות עלייך?
"אני מתה על קרן פלס. אני שומעת אותה ונמסה. בחו"ל אני אוהבת את טיילור סוויפט".

>>> עליזה חנוביץ': קשה לי עם ההנקה. אני שונאת את זה

אהבה יש לך?
"כן. הכרנו כשהייתי בת 20. הוא מנהל קריאייטיב באדלר חומסקי, מבוגר ממני בשש שנים. אנחנו גרים יחד, מגדלים כלב וחתול, ההורים מטורפים עליו ונראה לי שתהיה חתונה".

קיים אצלך פחד שמא לא תצליחי לפרוץ בגדול?
"יש פחד, לכן למדתי תזונה ואני גם מעצבת גרפית ועורכת וידאו. אבל המוזיקה תישאר תמיד חלק ממני ואני מאמינה שאני כאן כדי להישאר".