"לא באתי לחרמן את הצופים, רציתי לספר משהו"

ב-30 במרץ 2023 פרסמנו ריאיון עם עליזה חנוביץ' בת ה-33, יוצרת וכוכבת הסדרה "חאנשי" (HOT). היום, שנה אחרי, הסדרה המעולה שלה היא שיאנית המועמדויות בטקס פרסי הטלוויזיה של האקדמיה הישראלית עם 14 מועמדויות. לכבוד ההישג המדהים שלה, חזרנו לריאיון עם היוצרת הכי פרועה ומרעננת בישראל.

>> "חאנשי" היא כל מה שאישה "לא אמורה" להיות. חבל שאין לנו עוד גיבורות כמוה

לפני כמה חודשים הנחיתה עליזה חנוביץ׳ רעידת אדמה על המסך הישראלי. היא הביאה לעולם את ״חאנשי״ (HOT), אחת הסדרות הכי נועזות, חרמניות ומטלטלות בטלוויזיה הישראלית. סדרה שהצליחה לעצבן את שולי רנד מצד אחד ולככב בפסטיבל ״סאנדנס״ היוקרתי מצד שני. במקביל, היא הפכה לאימא של שרה, תינוקת נינוחה וכחולת עיניים שמלווה את כל הראיון שלנו עם גיהוקים, צחקוקים, פליטות ומה שביניהם.

"חאנשי" | צילום: ורד אדיר, HOT

בדומה לדמותה החביבה והמחוצפת, חנוביץ׳ מקבלת את פניי בדירה תל אביבית שכולה אלמנטים של חופשת לידה שתוקפה עומד לפקוע. בדיוק כמו על המסך, קשה שלא להתאהב בה ועוד יותר קשה לנגב את החיוך שנמרח על הפנים, כשהיא משוחחת בכנות בלתי מתפשרת בלשון עברית ואמריקאית משולבת. היא גורמת להכל להישמע פיוטי יותר ושובה לב. אני מודה שבשלב מסוים אפילו לי נפלט מן דיבור ליהיא גרינרי שכזה. תזכרו אותה להמשך.

"אנשים אומרים ׳או מיי גוד היא צוחקת על צה״ל׳. את מי זה מעליב שנישקתי חיילים על טנק? אנחנו אמורים להיות מצחיקים, היהודים. לא?"

מה יותר קשה – אימהות, או לכתוב סדרה מצליחה?
״תינוקת זה הרבה יותר קשה. אני מרגישה בכל יום ובכל שעה משהו אחר. לא מזמן ניסיתי להלביש אותה בחולצה. אבל היא צרחה כל כך חזק שכמעט התפוצץ לה נים בעין. לא הבנתי למה לפני רגע עשינו מקלחת והיה לנו כיף ואז פתאום היא כל כך כועסת. היום אני יודעת שזה פשוט דבר שקורה לתינוקות״.

ילדה טובה ברוקלין

חנוביץ׳, שעלתה לבדה לישראל לפני כ-11 שנים, היא ילדה טובה מברוקלין. אביה חסיד חב״ד ואמה אורתודוקסית מודרנית. תהליך החיפוש העצמי-ישראלי הגיע לשיאו בבית הספר היוקרתי לקולנוע סם שפיגל. השמועות מספרות שכבר בשיעור הראשון היה ברור שמדובר בתלמידה שהגיעה כדי להשאיר חותם. נכון, המרצה אמנם סילק אותה מהכיתה, אבל מדובר בעניין שעורר את סקרנותם של חבריה לספסל הלימודים, אהרון גבע ומיקי טריאסט – שבהמשך יביימו את ״חאנשי״. החיים הקולנועיים זימנו לחנוביץ׳ גם את בעלה, עדי וישניא, אותו הכירה על סט של סרט כשהיה סטודנט לקולנוע בעצמו באוניברסיטת תל אביב.

הגעת מברוקלין וסיימת בשינקין. סימנת וי על כל הקלישאות.
״ברוקלין היא יותר מורכבת ממה שאנשים חושבים. אני לא באה מהקהילות הסגורות, זה לא כמו בארץ. גם בקהילות הסגורות של ברוקלין יש משהו יותר פתוח״.

>>> הסרט של סטטיק חשף את סיבת הגירושין. אבל האם היא כבר היתה על הקיר?

אפשר להגיד שאת חוזרת בשאלה?
״קשה לי להגדיר את עצמי ככה כי אני אוהבת את הדת, אבל יש דברים שלא הסתדרו לי. מצד שני, להגיד שאני חילונית זה גם לא נכון״.

את מאמינה באלוהים?
״אני שואלת את עצמי הרבה אם יש או אין אלוהים. אבל אין לי מושג. פעם מישהו שאל אותי אם הייתי שומרת הלכות אם הייתי יודעת בוודאות שאין אלוהים. אמרתי לעצמי שהייתי רוצה להדליק נרות ולברך על האוכל ושתהיה לי חתונה עם חופה כשרה. גם נידה זה פרקטי בעיניי״.

המסורת היא חלק מחיי המשפחה שלך?
״כן, אבל זה לא פשוט כי בן הזוג שלי חילוני ממש. אנחנו עושים ארוחת שישי ובישראל זה קל, הכל פה יהודי. כשהייתי קטנה הייתי קובעת עם חברות בשבת בשעה מסוימת ודופקת בדלת כדי להיפגש. היום זה כבר לא יהיה ככה. גם לי זה כבר לא מתאים. אני אומרת לעצמי שאני שומרת שבת, אבל אני לא. יש משהו בזה שחונק אותי״.

"אהבתי את זה שאנשים מדברים איתך ברחוב, זה היה לי חסר בניו יורק. הרגשתי כל כך בודדה. עכשיו כשאני נוסעת לבקר שם אני ממש מרגישה תיירת"

חנוביץ׳ היא לא דמות שניתן להגדיר. היא לא שם ולא פה. היא לא דתייה והיא לא חילונית. היא לא לגמרי ישראלית אבל בהחלט לא אמריקאית. זה ככל הנראה סוד ההצלחה שהופך אותה לכל כך אוניברסלית ומעוררת הזדהות. בין אם את נערת אולפנה חולמנית, תל אביבית צינית או אפילו ניו יורקרית שהיו לה פעם שכנים יהודים – חנוביץ׳ מקפידה למתוח את הגבול שבין מיניות, חיפוש עצמי וחצאיות ארוכות. אבל עזבו הכל, אפילו סמארטפון אין לה.

איך את מסתדרת בחיים בלי ווטסאפ ואינסטגרם?
״אני לא נגד סמארטפונים. להפך, אני פשוט חושבת שזה כיף מדי. יש לי פייסבוק ומיילים ואני יודעת שיש אנשים שמרוויחים כסף מרשתות חברתיות. אבל אני מרגישה שאצלי זה היה תופס יותר מדי תשומת לב. אני יכולה להתבזבז ביוטיוב שעות״.

איך אנשים מגיבים לזה?
״עכשיו אומרים לי ׳כל הכבוד׳, אבל לפני שנה היו אומרים לי ׳נו מתי יהיה לך כבר?׳״.

איך הגיבו בהוט לסיפור פרובוקטיבי כמו של חאנשי?
״מירית טובי, אחראית מחלקת התוכן בהוט, האמינה בסדרה. אז אני שמחה שאנשים רואים את זה אבל אני לא באמת יודעת כמה ראו את זה״.

ישראל עדיין מאוד שמרנית. לא זורמים בקלות על הרעיון של חרדית חרמנית.
״לא מזמן נסעתי לרופא שיניים בירושלים והרגשתי שכולם ראו את הסדרה. היו גם כמה אנשים דתיים שניגשו אליי וביקשו סלפי. גם שמעתי שיש אנשים שכועסים על הסדרה. המפיקה שלי קיבלה טלפון ממישהו שנתן לה דוגמאות מפורטות לכל מה שהוא לא אהב. ואני כזה, ׳לפחות צפית בהכל׳״.

>>> דנה זרמון: תשאלו את הנשים האיראניות איך זה מרגיש

ובכל זאת חאנשי הגיעה עד סאנדנס. האמריקאים קיבלו אותה יותר בקלות?
״אני מקווה שיצליחו למכור את הסדרה. אנשים ממש אהבו את זה וכל אחד הבין את הדברים אחרת. בסופו של דבר יש דברים בעברית שאי אפשר לתרגם. מי שצפה בה לא בהכרח יהודי או ישראלי. אולי מורמונים״.

בואי, את קצת צוחקת עלינו.
״כן, אבל לא התכוונתי. זה פשוט דברים שקרו לי בתור עולה חדשה והצחיקו אותי. אנשים אומרים ׳או מיי גוד היא צוחקת על צה״ל׳. למה אי אפשר לצחוק על צה״ל? את מי זה מעליב שנישקתי חיילים על טנק? הייתי בטוחה שאנחנו כבר שם. הפתיע אותי שאנחנו לא באמת מוכנים. אנחנו אמורים להיות מצחיקים, היהודים. לא?״.

"חאנשי" | צילום: ורד אדיר, HOT

אולי זה בגלל שאת על תקן צופה מהצד?
״באמריקה הרגשתי שכולם נגד היהודים, ואז הגעתי לפה והבנתי שהיהודים נגד היהודים ויש לנו משברים משלנו. לצחוק עוזר להתמודד עם כל החרא. ועדיין, התאהבתי באנשים, בחיבור שיש בין כל האנשים פה״.

את גם מאוד ישירה. בישראל זה יותר מתאים.
״זה מה שהכי התחברתי אליו בישראל וזה גם מה שהיה לי קשה, כמו לכל עולה שמגיע מתרבות שלא מתנהגים בה ככה. אבל אהבתי את זה שאנשים מדברים איתך ברחוב, זה היה לי חסר בניו יורק. הרגשתי כל כך בודדה. עכשיו כשאני נוסעת לבקר שם אני ממש מרגישה תיירת״.

"באמריקה הרגשתי שכולם נגד היהודים, ואז הגעתי לפה והבנתי שהיהודים נגד היהודים ויש לנו משברים משלנו. לצחוק עוזר להתמודד עם כל החרא"

בחודשים האחרונים ישראל היא מקום ממש משוגע, אפילו ביחס לעצמה. את חושבת לחזור לפעמים?
״רק כשאת גרה בחו״ל, את מבינה שאת הכי יהודיה שיש. אז אני לא רוצה לחזור. אני מבינה את זה שאנשים פוחדים ומחפשים דרכון. אני לא מספיק זמן פה כדי להיכנס לתוך הפוליטיקה הפנימית. אני בעיקר מקווה שהכל יסתדר ושזה יהפוך לקצת רעש״.

נשמע שמשרד החוץ מחפש אותך.
״יש משהו מאוד מיוחד בישראלים. יש לי חברה ישראלית שגרה בלונדון והיא הבינה עד כמה היא מתגעגעת לזה שהכל קרוב, לזה שאת מכירה אנשים. זה לא רק בתל אביב. בכל מושב יש בית קפה וקהילה שמכירים בה את כולם, כי המדינה קטנה. ברור שאם יהיה פרויקט שיגרום לי לעזוב לכמה חודשים אני אלך על זה כי פה אין כסף. חופשת הלידה שלי קצרה אז אני צריכה תוכנית״.

"חאנשי" | צילום: ורד אדיר, HOT

מציתה מחדש את השיח על הטרדות מיניות

״חאנשי״, שנחתה עלינו בקול תפילה צלול בסוף שנת 2022, היא קומדיה על דתייה צעירה ואמריקאית שמגיעה לישראל עבור החתונה של חברתה הטובה ביותר, נוקי. לכאורה מדובר בדמות שטופת זימה והורמונים. אך די מהר מתברר שמתחת לשכבות של חוסר בושה, שיער אדמוני וגרבונים אטומים – מסתתרים עומקים רגשיים ופצעים שמתחבאים מאחורי לאפה שווארמה ושריונרים שחומים ומזוקנים. פאסט פוורוורד ל-2023, ״חאנשי״ מציתה מחדש מחדש את השיח על הטרדות מיניות והתחום האפור. כמו לנה דנהאם, רק הרבה יותר חד, מקומי וללא חשש שעטנז.

היו רגעים שאמרו לך שהלכת רחוק מדי?
״לא, גם בסצנות סקס. אף אחד לא שאל אותי יותר מדי. הוט הם חברה פרטית אז יש להם יותר חופש. אבל לא רציתי לעשות סצנת סקס חסרת פואנטה. לא באתי לחרמן את הצופים, רציתי לספר משהו״.

גם בעבודות קודמות שלך את מתעסקת בבחורה חרדית שמתעניינת בסקס.
״חאנשי היא המשך של העבודות הקודמות שלי. אלה דברים שמעניינים אותי. אין לי משהו חשוב או גדול להגיד, אני מתעסקת בזה עם עצמי וכשכתבתי תסריט שאלתי את עצמי שאלות, וזה מה שקרה. אני לא באה עם אמירה איך לעשות את הדברים ומהי הדרך הנכונה״. 

"העניין הוא לא מי מזיין את מי. הכל הרבה יותר מורכב מזה. אישה לא מועצמת אם היא בהכרח זאת שנמצאת למעלה כששוכבים. אני לא אוהבת להיות למעלה"

בראיון בעיתון ״הארץ״ סיפרת שהפעם הראשונה של חאנשי הייתה גם הפעם הראשונה שלך. ניסית לפתור משהו דרך הסדרה?
״זה מבוסס על דברים שחוויתי, אבל משכתבים דברים בשביל הסדרה״.

גם אמרת שהתחום האפור מעניין אותך.
״רוב הזמן, מהחוויות שלי, מיניות היא באזור האפור. את מנסה להבין אם את נהנית או לא ואם יש או אין הסכמה עד הסוף. אני מרגישה שמדברים על זה שהכל צריך להיות נורא ברור וזה אף פעם לא משהו שהיה ברור לי. וזה סבבה ככה. כי מכל צד יש לפעמים איזה משהו לא ברור״.

זה לא עניין מגדרי לדעתך?
״כשחיפשנו במאית נפגשתי עם מישהי והייתה שיחה ממש כיפית והרגשתי שהיא רוצה לעבוד איתי ואוהבת את התסריט. בסוף הודעתי לה שאנחנו ממשיכים עם אהרון ומיקי והכל היה בסדר, אבל היא כתבה לי שהיא מקווה שיקשיבו לי, כי קשה לעבוד עם גברים ישראליים. זה היה מעליב. היא גם רצתה שבפרק הראשון חאנשי תזיין את החייל ולא הוא אותה. היא פספסה את זה שהעניין הוא לא מי מזיין את מי. הכל הרבה יותר מורכב מזה. אישה לא מועצמת אם היא בהכרח זאת שנמצאת למעלה כששוכבים. אני לא אוהבת להיות למעלה״.

עליזה חנוביץ' בהקרנה חגיגית של "חאנשי" בפסטיבל הסדרות הבינלאומי סאנדנס בארה"ב | צילום: באדיבות HOT

בסדרה יש רגע שחאנשי למעלה וזה פותח פצע.
״נכון. זו סצנה שיש בה שני אנשים שנמצאים ברגע ושניהם לא יודעים אם הם באמת רוצים. הם גם רוצים וגם לא. בגלל זה צריך לדבר על זה בצורה יותר מורכבת ולא פשוט לקבוע איך הדברים צריכים להיות״.

נשמע שבאת לאתגר את איך שאנחנו מסתכלות על מיניות.
״לאו דווקא לאתגר. פשוט רציתי שיהיה מעניין כי מיניות היא דבר מסובך. ולמה שזה לא יהיה מסובך? זה לא אמין בעיניי כשמנסים לקבוע דרך מסוימת. טשטשתי את הגבולות״. 

כמה היה אפשר לדבר על מיניות במקום שגדלת בו?
״אני לא מתעסקת בלמה לא מדברים ואני גם לא מעבירה ביקורת על איך החברה החרדית צריכה להתנהג. זאת פשוט הייתה החוויה שלי. הפעם הראשונה שלי לא הייתה מה שדמיינתי שיקרה, ואחרי שזה קרה הבנתי שאני צריכה לשנות את תפיסת העולם שלי. הייתה לי אשמה על זה שלא עשיתי את הדברים לפי הדרך שאני מכירה, ולא היה לי עם מי לדבר על זה. זה קורה בכל קהילה שיש לה חוקים. זה ברור מה שאני אומרת עם האנגלית שלי? טוב, מקסימום אני אכתוב על זה פוסט בפייסבוק״.

אמרת שלא רצית שההורים שלך יראו את סרט הגמר. את חאנשי הם ראו?
״אבא שלי היה בפרימיירה והוא התרגש כשהנרי וינקלר הסכים לשחק את אבא של חאנשי. גם אימא שלי ראתה כמה פרקים, אבל אמרתי להם שאני לא רוצה לדבר איתם על זה. אני לא יכולה לשלוט בזה, זה פשוט מביך. אני אוהבת אותם והם אותי וזה מעולה, אבל לא היו שיחות״.

לא עשית להם הכנה?
״אמרתי לאבא שלי: ׳תקשיב, אתה יודע שיש בסדרה סקס ודברים כאלו׳. גם אמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יתאכזב כי אני עושה את זה בכל זאת. הוא אמר שכל עוד זה לא פוגע בשלום בית שלי אז הכל בסדר. הוא רצה לתמוך וזאת הדרך שלו. זה לא מובן מאליו. כולם במשפחה שלי מתרגשים ורוצים שאצליח״.

ליהיא גרינר. מאיפה הליהוק הזה בא?
״אני לא הכרתי אותה. חיפשנו מישהי שמדברת אנגלית שפת אם, ולאהרון יש איזו חברות איתה אז היא באה לאודישן והיה מדהים. היא נורא מצחיקה, יש לה מלא אופי והיא התאימה לתפקיד. היא הייתה הכי אחלה על הסט ובאה לעבוד. גם סטיב ג׳ובס לא סיים קולג׳, אז אנחנו לא מכבדים את ההישגים שלו?״.

ליהיא גרינר ב"חאנשי" | צילום: ורד אדיר, HOT

>>> אנחנו לא צריכות נסיכות. בטח לא נסיכות קטנות

ואיך הבאת את הנרי ווינקלר?
״אהרון שלח מייל נורא יפה כי אין לו בושה והוא בגישה של לשלוח מיילים ולדבר עם אנשים כי אין לו מה להפסיד. זהו. זה גם היה בזמן הקורונה, הנרי יהודי וזו הייתה הזדמנות לטוס לחו״ל כשאין פרויקטים. זה הסתדר״.

את נהנית מחופשת הלידה? 
״חשבתי שיהיה יותר כיף ממה שזה באמת. קודם כל, אני עצמאית. אז אני דואגת לפרנסה ואם אין לי פרויקט זה מלחיץ ומקשה ליהנות מהחופש״.

"זה לא שאני מתחרטת על האימהות, אבל אני עדיין מחפשת את הדרך הכי טובה להתמודד. יש כאלו שאומרות לך שזה הכי כיף שיש אבל לפעמים זה לא כל כך כיף"

חאנשי יצאה כשהיא נולדה. היה לך זמן להנות מזה?
״לא התעסקתי בזה. הייתי איתה וזה ממש בסדר כי יש ימים שהכי כיף לי איתה ויש לי תמיכה, ויש ימים שאני מרגישה הכי לבד. דמיינתי את עצמי כל הזמן בבית קפה עם אימהות אחרות. ידעתי שאימהות זה להיזרק למשהו שאת לא מכירה ולא יודעת. וזה לא שאני מתחרטת, אבל אני עדיין מחפשת את הדרך הכי טובה להתמודד. יש כאלו שאומרות לך שזה הכי כיף שיש אבל לפעמים זה לא כל כך כיף״.

עליזה חנוביץ' בפרימיירה של "חאנשי" | צילום: רפי דלויה

מה הכי לא כיף?
״לחוסר השינה התרגלתי, אני כבר יודעת להגיד תודה שיש לי שעה לישון. אבל קשה למשל לעשות כביסה. יש ערימה שעומדת ואני לא נוגעת בה כי אני צריכה להרים אותה כי היא בוכה עכשיו. האובדן של העצמאות זה בסדר, אבל לפעמים יש רגע של מי אני ומה אני? והכי קשה לי ההנקה. אני שונאת את זה. אני רוצה להפסיק עוד מעט. חשבתי שההנקה תהיה הרגע שלנו ושיהיה כיף. אבל זה סיוט. אני כל הזמן צריכה להיות סביב זה. יש נשים שמתישהו מתחילות לאהוב את זה וחשבתי שזה יקרה גם לי״.

נשמע שאת בדרך החוצה.
״נכון, אבל יש אשמה. אני פוחדת שלבת שלי תהיה שפעת כי היא לא ינקה. אגב, דרך ההנקה גיליתי שיש דבר כזה ׳תסמונת הפטמה העצובה׳. זה קטע שכשנוגעים בפטמות יש נשים שזה גורם להן להרגיש עצבות או געגועים. חשבתי שבהנקה זה לא יהיה ככה. אבל זה כל פעם ככה״.

וקקי, לא מפחיד?
״אני אוהבת להתעסק עם קקי״. 

ככה סיימת את הסדרה שלך, עם חירבון ענק.
״וזה גם לא היה קקי גב. היא שחררה מתוכה את כל השיט, ליטרלי. אני רציתי רגע של קתרזיס וברגע שהיא שחררה משהו היא באמת הצליחה להמשיך הלאה. זה היה סוף שהייתי מרוצה ממנו. למרות שכל הזמן שאלו אותי אם אני רוצה לסיים עם קקי ושזה מגעיל״.

כי מצפים מנשים להיות נקיות ומושלמות?
״כי אנשים הם שמרנים והם רוצים סוף שהוא כמעט עצוב, אבל שבסוף היא מחייכת. לדעתי לשלשל את החיים זה לא סוף לא טוב. זה מאוד משמח לחרבן אחרי כמה ימים שלא עשית את זה. בא לך לרקוד״.

>>> לא ידעתי כמה ארצה לצאת לחופשי מהאדם ששבה אותי

וזה גם מראה שנשים הן בנות אדם, הן לפעמים מסריחות ומגעילות.
״אני לא מכירה משהו אחר".

זה מה שקורה כשנשים כותבות נשים. יש להן פטרייה בנרתיק, דלקת בשתן ושלשולים. וזה משחרר כשזה קורה בטלוויזיה. וזה למה צריך שבנות יכתבו. גבר לא יודע שאחרי שאת מזדיינת זה מרגיש שאלוהים מעניש אותך עם דלקת.
״אני לא יודעת, אני לא קוראת מספיק תסריטים כדי לדעת. אז אני סומכת עלייך. אני מבינה שזה נורא מתסכל, אבל תחשבי על זה הפוך. אם היינו צופים רק בסדרות של נשים על נשים? זה צריך להיות מגוון״.

אבל זה תמיד הדיפולט, המבט הגברי. גלית חוגי ונועה ארנברג אמרו שכל עוד יצירה נשית קיימת זה אומר שנשים זה נישה. כל סדרה של נשים הופכת לאג׳נדה, גם אם לא בא לך.
״גם אצלי זה בכל זאת יצא ומרגישים את זה גם בפסטיבלים. מצד שני, אנחנו חיים בזמנים שבהם כל אחת יכולה להגדיר את עצמה כאישה. זה רק עניין של זמן״.