בזכות הקנאביס: רותי נחמני זכתה מחדש באביה חולה הדמנציה

בסוף שנות השמונים-תחילת התשעים, השם רותי נחמני היה מוכר בכל בית בישראל. מי שעמדה במרכזה של פרשה משפטית יחד עם מי שהיה בעלה אז, דני נחמני, עלתה לכותרות כאשר ניסתה להפוך לאימא בעזרת הפריה חוץ גופית לאחר שעברה כריתת רחם ואיבדה את היכולת להרות באופן טבעי. ראיינו את רותי באוקטובר 2022, בזמן שהתינוקת סופיה מפרשת מחדל העוברים עדיין הייתה ברחם ולפני הכרעת בית המשפט העליון כי יש להשאיר את התינוקת סופיה אצל האם שילדה אותה ולא לבחון האם יש קשר גנטי בינה לבין שש מטופלות אחרות באסותא. בזמן הריאיון סיפרה לנו נחמני על ההתמודדות עם אביה חולה הדמנציה, וכיצד זכתה בו מחדש הודות לטיפול בקנאביס. היום (13 ביוני) התבשרנו על כך כי מהפכת הקנאביס אושרה בכנסת, ומעתה אנשים הסובלים ממחלות מסוימות יוכלו לקבל קנאביס במרשם רופא. אחת מהמחלות שנכנסו לתקנות החדשות היא דמנציה.

>> הגר משה מצפה לבת ומתרגשת: "היריון בגיל 42 זה לא טריוויאלי אבל זה מדהים"

רותי ודני נחמני התחילו את התהליך בשנת 1988. הביציות שהוצאו מגופה של רותי הופרו בזרעו של דני וכיוון שבאותם ימים לא הייתה פונדקאות בישראל, הוחלט שההפריה תתבצע בארץ בתיאום עם מרכז פונדקאות בארצות הברית. אבל בעיצומו של התהליך, השניים נפרדו – בשנת 1992 דני עזב את ביתם ועבר לחיות עם אישה אחרת וכעבור שנה נולדה להם בת.

"הלב שלי עם האימא שהופרתה, אבל אם אני הייתי היא, והייתי יודעת שהילדה של מישהי אחרת, החלום שלי היה נצבע בקו שחור של סיוט"

רותי תבעה להמשיך את תהליך ההפריה והפונדקאות ואילו דני סירב. זה היה האות לתחילת מאבק על סוגיית הזכות להורות, מהותה ומאפייניה, מה שהפך לנושא בוער שנידון בהרחבה בקרב משפטנים וגם בעולם התקשורת באותם שנים.

בזמנו בית המשפט המחוזי בחיפה, צידד ברותי. דני ערער אבל בבית המשפט העליון שוב הייתה ידה על העליונה. לאחר מכן הצדדים פנו לגישור, הם התגרשו ולרותי ניתנה הזכות להשתמש בביציות לצורך הולדת ילד, ללא מחויבות של דני כהורה. למרבה הצער העוברים לא שרדו את תהליך ההפשרה, ורותי לא הפכה לאם ביולוגית. על רקע מחדל ההפריה באסותא שמעסיק את כל המדינה, מעניין לחזור לפרשה ההיא.

איפה תופס אותך סיפור המחדל באסותא?
"יש פה משולש ברמודה: מצד אחד ההורים הביולוגים שעדיין לא יודעים מי הם, מצד השני האישה הנושאת את העוברית שלהם והשלישית היא העוברית – ישות בפני עצמה. כמי שעברה את כל התהליכים, כולל פונדקאות וכאימא מאמצת, אני מורכבת מכל הסיפור שמתרחש עכשיו על כל חלקיו. בזמנו, העוברים המוקפאים שלי ושל דני היו הילדים שלנו לכל דבר. כבר ראיתי אותם בעיני רוחי. הורים ביולוגיים תמיד רוצים לשכפל את ה-DNA של עצמם, את האישיות שלהם, את הכישרונות שלהם. זה משהו מאוד עמוק. לגבי האימא שהופרתה, אם יש משהו שאני יכולה להגיד לה הוא שהלב שלי איתה. אני מבינה את המקום שלה, מבחינתה זו הילדה שהיא חלמה עליה. אם אני הייתי היא, והייתי יודעת שהילדה של מישהי אחרת, החלום שלי היה נצבע בקו שחור של סיוט. אני לא שופטת ולא מכירה ולא יכולה להתכחש לרגשותיה, אולי מבחינתה מה שברחמה – הוא שלה, אבל עדיין רובץ העניין שהיא מחזיקה משהו של מישהו אחר ושלא שייך לה".

"נלחמתי על האימהות. היא הייתה בנפשי". רותי נחמני | צילום: באדיבות המצלומת

הסיפור הזה מעורר מחלוקת מטורפת. נדמה שאף אחד לא יכול לנקוט בעמדה חד משמעית. זה ממש מורכב.
"אם זו הייתי אני והיו מאשרים לי להשאיר את הילדה, לא הייתי יכולה להפסיק לחשוב מה אני אגיד לה בבוא היום. הרי הסיפור הזה יהיה בחוץ והיא תכיר אותו, ואני חושבת עליה ועל הרגשות שלה, ומה היא תעשה עם זה. זה להיכנס מראש למשהו שאינך יכול לצפות את תוצאותיו, כי לך תדע איך הילדה תגיב. כאימא לילדים מאומצים, אני יודעת שהרוח של ההורים הביולוגיים חיה איתם ונוכחת בחייהם. אני נתתי מלכתחילה להורים הביולוגיים שלהם מקום. אם לא הייתי חוששת לנסוע היום לרוסיה של פוטין, הייתי נוסעת איתם לפגוש את הביולוגיים שלהם. אני לא מרגישה מאוימת, אבל אני רוצה לתת להם את ההזדמנות בגלל ההבנה הברורה שלי של הצורך שלהם לסגור מעגל".

אבל לאור העובדה שהביולוגיים לא נמצאו, היית מוותרת על החיפושים?
"יש כאוס בהתנהלות במעבדה ויכול להיות שחשיפת האמת תוביל לעוד גילויים של טעויות. מצד אחד זה נורא מפחיד ומאיים על הרבה זוגות, יש נטייה לחשוב שזה הפתרון הנכון, ובצדק, כי למה לטלטל ולזעזע. אומרים 'בואו נפסיק לחפש וניתן לכולם לחיות את חייהם בשקט', אבל ברור שאת החיפוש תעשה יום אחד אותה תינוקת, וכך גם איזה עיתונאי שיחפש פרשה מעניינת לחקור – ויאללה בלאגן. ועדיין, במצב שנוצר מרגיש לי נכון להניח לזה. מה שהאישה הזאת עברה זה עינוי וצריכה לחול עליה מידת הרחמים. לעיתים קורות טעויות שבאות לתקן משהו, אז נכון להרפות".

"זכיתי בעוברים במשפט אבל זה לא צלח ובאותם ימים זו הייתה אכזבה. לא כל אחד היה יכול לעבור את זה ולצאת בלי שריטה"

הסיפור הנוכחי מזכיר לך נשכחות?
"כן. אני נלחמתי על האימהות. היא הייתה בנפשי. אמנם זכיתי בעוברים במשפט אבל זה לא צלח ובאותם ימים זו הייתה אכזבה. בדיעבד דברים צריכים לקרות כמו שהם קורים. מצד אחד יש בי סוג של אנחת רווחה שזה לא קרה, כי בסוף הילד הוא האישיו וגם זכיתי בשני ילדים מאומצים נפלאים. אבל זה היה אכזרי, לא כל אחד היה יכול לעבור את זה ולצאת בלי שריטה. ואני, לא רק שלא נשרטתי, אלא שהשתבחתי. אלה היו שנים מטורפות, עשיתי הכל לבדי מול התקשורת, בלי ליווי התפתחותי. אני חושבת שהתקופה ההיא בנתה אותי והפכה אותי להיות המטפלת שאני היום".

בגיל 46, המושבניקית לשעבר ממאור, פגשה בסדנה בה השתתפה, באורן שחר, כיום איש הייטק, בן קיבוץ מצר, הוא היה בן 32, צעיר ממנה ב-14 שנה והחברות הטובה לדבריה, התפתחה לאהבה, לזוגיות והובילה לנישואין. כשהייתה בת 50 הם אימצו בסיביר את בתם גילי, כיום חיילת, וארבע שנים אחרי, אימצו את הבן אור, כיום בן 15 וחצי. כיום רותי היא בת 69 מתגוררת עם משפחתה ביוקנעם, עובדת כפסיכותראפיסטית ומטפלת באנשים דרך עיסוי רגשי. "העיסוי הזה עובד על נקודות ומקומות בגוף, נוגע בכאב שאנחנו לא מספרים לעצמנו, כולל גיל ההתבגרות, טראומות עבר".

"זכיתי בשני ילדים מאומצים נפלאים". רותי נחמני עם בעלה והילדים | צילום: משפחתי

אחרי שנים שבחרה לשמור על פרטיותה ולגדל את ילדיה בניחותא לדבריה, החליטה נחמני לשבור שתיקה. הסיבה: אביה בן ה-87, עבר לפני שמונה שנים אירוע מוחי בעקבותיו החלה ירידה קוגניטיבית איטית ולפני חמש שנים הוא הוגדר כדמנטי. מחלת הדמנציה כוללת הפרעות התנהגות ואלימות. "ראיתי את האבא שלי, ההורה הכי רגיש, הכי מכיל, הכי שמח, הופך למפלצת, בן אדם מלא זעם, כעס, האשמות פרנואידיות, אלימות, יריקות, סירוב למקלחת ועוד", היא משתפת. "פגשנו את כל הרופאים התותחים בתחום הגריאטריה ואף אחד לא איבחן אותו נכון עד שפגשנו את ד"ר ורד חרמוש מבית חולים לניאדו, שיחד עם גורמים נוספים ערכה מחקר בשיתוף חברת 'תיקון עולם'. דרכה למדתי על הקשר בין קנאביס ודמנציה".

ממחקר שערך בית החולים לניאדו עולה כי התסמין הנפוץ והעקבי ביותר אצל חולים עם דמנציה חמורה הוא שילוב של אלימות, מילולית או פיזית, חוסר שקט ועוד. אפשרויות הטיפול בתסמין הזה מוגבלות ועם תופעות לוואי קשות. הטיפול המקובל הוא תרופות אנטיפסיכוטיות שהוגדרו אצל אוכלוסייה רגישה זאת כמגבירי סיכון לתמותה.

"הכל התחיל ב-2016 כשאיגוד הפסיכיאטריה האמריקאי הוציא הנחיה שלא להמליץ על תרופות אנטיפסיכוטיות להתמודד עם חולים דמנטיים בגלל תופעות לוואי חמורות לחולי דמנציה, עד כדי הגברת תמותה, ונתן הנחיות לחוקרים לחפש אלטרנטיבות אחרות", אומרת ליהי בר-לב שליידר, דוקטורנטית לאפידמיולוגיה ערב סיום באוניברסיטת בן גוריון ומנהלת מחקר ופיתוח בחברת "תיקון עולם".

"ראיתי את האבא שלי, ההורה הכי רגיש, הכי מכיל, הכי שמח, הופך למפלצת, בן אדם מלא זעם, כעס, האשמות פרנואידיות, אלימות, יריקות, סירוב למקלחת ועוד"

מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעתו של דמנטליפ, המוכר גם בשם אבידקל, על חולי דמנציה הסובלים מהפרעת התנהגות. נמצא כי השימוש בקנביס אצלם הוא בטוח ויעיל ויכול להפחית באופן משמעותי תסמינים התנהגותיים שליליים עם מעט תופעות לוואי. לפי הממצאים הטיפול בשמן המדובר הביא להפחתה בהפרעות התנהגות בקרב 68.7 אחוז ממשתתפי המחקר (לעומת 30 אחוז בקבוצת הפלסבו). 37.5 אחוז מהמטופלים שהשתתפו במחקר דיווחו על כך שהם לא סובלים יותר מהפרעות שינה.

"לקנביס יש 110 סוגים שונים, וחיפשנו זן שהוא לא פסיכו אקטיבי", מספרת ד"ר בר-לב שליידר, "חילקנו את המטופלים לשתי קבוצות ואף אחד לא ידע מי קיבל פלסבו ומי את השמן האמיתי במשך 16 שבועות של טיפול. כל שבועיים עשינו הערכה של חומרת בעיות ההתנהגות, כשיש 27 סוגים שונים של בעיות: צעקות, זריקת חפצים, הרבצה ועוד. ראינו שבהדרגה, חל שיפור שהלך והתעצם בקרב האנשים בקבוצה שקיבלה את השמן. מה שעוד הפתיע היה שיפור בהפרעות שינה אצל אלה שקיבלו את השמן".

"שיפור שהלך והתעצם". ליהי בר לב שליידר | צילום: תיקון עולם

מאז תוצאות המחקר פורסמו בז'ורנל אקדמאי רפואי נחשב, הן הוצגו בכנסים בארץ ובעולם וד"ר חרמוש הציגה אותו ביחידה לקנביס רפואי במשרד הבריאות והיום יש התוויה חדשה לטיפול בישראל, לדבריה של ד"ר בר-לב שליידר. הבשורה הגיעה גם לפתחם של רותי נחמני ואביה.

"אבי החל להשתמש בשמן דמנטליפ (מוכר גם בשם אבידקל, דב"א) מועשר, דרך החברה, וקיבלתי את אבא שלי בחזרה", אומרת נחמני, "תוך זמן קצר השימוש בשמן השפיע על ההתנהגות שלו, על השינה ועל שיתוף הפעולה עם המטפל שלו. השמן הצליח להוריד ווליום בהכול. אילו ידעתי עליו קודם, הייתי חוסכת מאבי כמה שנות סבל".

"בדיקות הדם שלו הם כשל בן 20", היא ממשיכה ומפרטת: "שמן הקנאביס מכוון לא רק לכאב אלא גם לתזונה: התפריט שלו עשיר בחלבונים וכולל גם שייקים של פירות. אחרי ארבע שנים של סבל בלשון המעטה, כשלאחותי ולי לא היו חיים ועבדנו בצמוד למטפל שלו, חזרנו לחיות".

"אבי התחיל להשתמש וקיבלתי אותו בחזרה". דמנטליפ ֻ| צילום: קליפר הפקות בע"מ