בני הזוג ששרדו את הטבח ברעים: "רק רצינו לחזור הביתה לילדים שלנו"

שלי בראל (40) ובן זוגה יואב (45) מיהוד, לא ישכחו את סוף השבוע האחרון, שאחריו – החיים כבר לא יראו אותו הדבר. השניים, המפעילים דוכן של בגדי מסיבות כבר שנים לפרנסתם, הפעילו את הדוכן שלהם כרגיל במסיבת "יוניטי" שהתקיימה ברעים – והמשיכו ישירות למסיבת "נובה" שהמשיכה באותו מקום מיד אחריה. ב-7 באוקטובר בשעה שש וחצי בבוקר, חייהם השתנו לעד.

>> מחשבות של אימא: איך אפשר לנשום עכשיו?

"בשש וחצי בבוקר שמעתי מטחים, זה הרגיש לא קשור לכלום, אחרי שהמסיבה התחילה בעשר בערב", מספרת לנו בריאיון בראל. "זה היה אירוע מאושר לכל הגורמים, המשטרה אמרה לנו לשכב על הרצפה, המטחים לא נגמרו במשך רבע-שעה עשרים דקות", היא מספרת בתשישות ובכאב.

למשטרה היה מושג מה קורה?
"ממש לא. השוטר שהיה לידינו ונתן הנחיות היה בהלם, באפלה בדיוק כמונו. המשטרה הייתה אובדת עצות".

אז אתם שוכבים על הרצפה, ומה קורה אחר כך? מה גרם לכם לקום וללכת?
"לאף אחד לא היה אכפת מה אף אחד אומר. הם אמרו לנו לעזוב את הדוכן ורק לשכב על הקרקע, בשלב מסוים הפסקתי להקשיב כי הייתי בטוחה שייפול טיל. לא יכולנו להישאר ככה בלי לעשות כלום. ארזנו את הדוכן במהירות, כמעט שברנו את הבגאז' – וכשיצאנו מהמסיבה היה פקק מאוד גדול, והסתבר אחר כך שאלה היו המחבלים שהגיעו מקיבוץ בארי כדי לרצוח אנשים".

שלי בראל | צילום: באדיבות המצולמת

מצמרר.
"לחלוטין. אני יודעת מסיפורים שהמחבלים הגיעו מכיוון בארי, וכל הפקק שהיה היה לכיוון בארי. פקק מאוד ארוך, ראינו את הסוף שלנו. החלטנו לפנות ימינה – כולם פרססו שמאלה ולא הבנו מה קורה בצד ימין. פנינו ימינה והגענו לצומת אורים – שם ראינו מכוניות ואנשים על הרצפה. ישר פרססנו בטירוף. אני לא הבנתי שאלו מחבלים, הייתי בטוחה שזו בכלל תאונת דרכים. יואב בן הזוג שלי ישר הבין, אחרי זה הוא קיבל הודעה מהצבא שיש חדירה של מחבלים וסוף סוף הבנו מה קורה".

מה העיניים רואות בבריחה המטלטלת הזו?
"העיניים רואות בנסיעה המצמררת כל הזמן מטחים. כשפנינו בצומת אורים ראינו גופות. הראש הפסיק להסתכל על המטחים ולחשוב רק על המחבלים. היה רק הישרדות. עבדנו כמו רובוטים. יואב הרים תיק גדול שאליו דחסנו את כל החפצים שלנו – לקח תיק ששוקל מלא והרים אותו כאילו זו נוצה".

"אנשים היו צריכים עזרה ולא יכולנו לעזור. המטחים לא עניינו, רק המחבלים"

"נסענו לכיוון בארי ואז לכיוון אופקים", בראל משחזרת במעין טירוף. "הכביש היה פתוח וכל הזמן מעלינו מטחים במשך חצי שעה, כבר לא הסתכלנו עליהם – המטחים לא היו מה שעניין, הגענו לשטח פתוח ונתנו גז מטורף ממש. ראינו תאונות דרכים בדרך, אנשים שצריכים עזרה ולא יכולנו לעזור. רק רצינו לנסוע ולחזור הביתה – ליהוד, לילדים שלנו בני ה-3 ו-5. למזלנו לא היה לנו היתקלות עם אף מחבל".

שלי ויואב בראל | צילום: באדיבות המצולמת

מה מספרים לילדים במצב כזה?
"כשהגענו הביתה אמרנו שלום לילדים, לא סיפרנו להם כלום. אנחנו כל הזמן יושבים וחושבים ביומיים האלה מה היה קורה אם לא היינו אורזים את הדוכן בזמן. תוך שתי דקות יכולה הייתה להיות תוצאה אחרת. כל הפייסבוק מלא בהודעות של נעדרים, של מודעות אבל, ואני פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב על זה. אי אפשר להכיל את זה".

יש בכלל מחשבה מה יהיה עתידית עם הפרנסה שלכם?
"התחלנו לחשוב על זה אתמול בערב – מבחינת הפרנסה שלנו – לא הולכות להיות מסיבות. אני לא רוצה להאמין לזה, אבל אני חושבת שמסיבות טבע יראו אחרת אחרי המקרה הזה. אני לא יודעת מה המקרה הזה יעשה לתרבות הטראנס. אני אהיה בלי עבודה למשך שלושה חודשים – זה בטוח".

יש נעדרים וחטופים שאת מכירה ויכולה לספר לנו עליהם מעט?
"כן, יש נעדרים וחטופים שלי יצא להכיר. אני עוד לא מוכנה לדבר על זה", בראל מספרת בקול שבור ודמעות. אנחנו רק נתחנן יחדה איתה שהם יחזרו הביתה במהרה ובשלום.