"כשפתחתי את עיניי שאלתי מה עם ילדיי ועם בעלי, הלוואי והייתי נבדקת בזמן"
עדן גבאי לקחה את ילדיה לבריכה ומצאה עצמה נאבקת על חייה בגלל קריש דם. כיום היא נמצאת בתהליך שיקום מורכב ומשפחתה נושאת בהוצאות הכבדות. מה הסיכוי שזה יקרה גם לך והאם אפשר להימנע מכך?
זה התחיל כעוד יום קיץ שגרתי בשלהי חודש אוגוסט האחרון, עדן גבאי מבאר שבע חגגה יום קודם לכן את יום הולדתה ה-23. העתיד נראה מבטיח, ובו נישואים מאושרים לעמית ושני ילדים מתוקים: יהלי בן השלוש וגאיה בת ה-5 חודשים. היא רקמה חלומות ותוכניות לעתיד: היא ובעלה רכשו שבעה חודשים קודם לכן דירה קטנה בקומה השלישית של בניין מגורים בבאר שבע, נטלו משכנתא גדולה והלוואות בידיעה שבמאמץ משותף הם יעבדו קשה ויתקדמו – היא כעובדת בזק אונליין, והוא כמחסנאי באגף התרופות בסורוקה.
>> בהיריון? יש מצב שאת סובלת מטוקופוביה ולא יודעת
את אותו הבוקר בילתה עדן עם שני ילדיה בבריכה מקומית בעיר, עד שלפתע פגע בגבה כדור משחק. הרגע הזה הפך את חייה באחת ושום דבר מאז לא חזר להיות כשהיה.
"כשפתחתי את עיניי הדבר הראשון ששאלתי היה מה עם ילדיי ועם עמית בעלי, ואז תהיתי איך אני חוזרת הביתה. לא ידעתי על קיומו של הקריש בדם. הלוואי והייתי נבדקת בזמן"
בהמשך יתברר בעקבות פגיעת הכדור כי היא סובלת מסיבוך נדיר: קריש דם שהסתובב בגופה בעקבות הלידה והיה רדום, התמקם באזור שבין הלב לריאות. בשלב הראשוני הרופאים לא עלו על מקור הבעיה. עדן התקשתה לנשום ופנתה למיון בסורוקה, כך מספר פעמים – עד שאיבדה את הכרתה. היא הובהלה לטיפול נמרץ וקריסת המערכות שלה הייתה מהירה. במשך שעה וחצי היא עברה החייאה וחוברה למכונת אקמו ומכשור החייאה נוסף. מצבה היה אנוש ונשקפה סכנה ממשית לחייה.
אימה, דפנה זייתון, נכת צה"ל הלוקה ב-COPD (מחלת ריאות חסימתית כרונית), שעדן היא שלישית מארבע בנותיה, מספרת: "בערב בו עדן קרסה, עוד לא הבינו את חומרת האירוע ואמרו לנו שהיא תעלה למחלקה למחרת ואין לנו מה לדאוג. חזרתי הביתה לשמור על ילדיה וכעבור שעתיים התקשר הרופא. מצבה של עדן בשלב זה היה קריטי, התבקשנו להגיע בבהילות לבית חולים ולהיפרד ממנה. באותו לילה, עדן גבאי הפכה לעדן-חיה בת דפנה וכולנו התפללנו בשבילה. היא צלחה את הלילה אבל חיינו התהפכו".
"עברנו לגור בבית החולים ולא זזנו ממיטתה", היא ממשיכה, "הילדים שלה ובעלה עברו לגור איתנו. היא לא יכלה לחזור לדירה שלה בגלל התנאים שלא התאימו למצבה. עדן נלחמה כמו לביאה, למרות שנתנו לה סיכויי אחוזים בודדים לחיות. לאורך ארבעת החודשים האחרונים קיבלנו חיזוקים מציבור רחב של אנשים עד כדי כך שבית החולים הקצה לנו את בית הכנסת. הוא היה גדוש במתפללים לשלומה, כולל זרים שלא הכרנו ומצבה נגע לליבם, ונשים רבות שעשו הפרשת חלה. קיבלנו סרטוני תפילה מכל מקום אפשרי: מקברי צדיקים בצפון, דרך קבר רחל ועד הכותל".
לאחר חודשיים בטיפול נמרץ, לצד עליות ומורדות, עדן הועברה למחלקת שיקום. "קרה לנו נס גדול", ממשיכה אימה ומשתפת, "עדן נשארה בחיים אבל הדרך להחלמתה עוד ארוכה ולפניה עוד ניתוחים, היא עוד אפילו לא באמצע הדרך. בעלה נותר מפרנס יחיד, החובות גדולים, ועדן ומשפחתה הצעירה זקוקים לכל עזרה, מייעוץ רפואי, שיקום וטיפולים שאינם ממומנים על ידי קופת החולים – ועד הנגשת הבית והסביבה אליה היא אמורה לשוב".
נכון להיום עדן נמצאת במחלקת שיקום בסורוקה, היא במיטה ברוב שעות היום, צבורה בכאבה, חלשה וכחושה מתמיד. היא ממעטת בדיבור, אינה מסוגלת לקום או ללכת, ולמשך שעה ביום היא מובלת בכיסא מיוחד לטיפולי פיזיותרפיה שנועדו לעזור לה להזיז את ידיה ורגליה.
חברותיה של עדן נרתמו כדי להסיר ממנה את הבעיות הכלכליות שמשפחתה נאלצת להתמודד איתן, ופתחו בפרויקט גיוס המונים בשם "מחזירים את עדן הביתה". הפרויקט נועד לגייס עבורה 300 אלף ש"ח ולאפשר לה להתמקד בשיקום הרפואי הארוך שעוד מחכה לה. לאור מה שקרה, העתיד הכלכלי נראה מסובך: משפחתה הצעירה של עדן זקוקה לסיוע הכולל את הנגשת הדירה עבורה, ייעוץ וטיפולים רפואיים נוספים שתצטרך לעבור בדרך הארוכה שעוד מחכה לה. אימה לקחה את עול הטיפול בילדים על עצמה.
"השיעורים שעברנו בתקופה הזאת הם עצומים", משתף עמית, בעלה של עדן. "כשחייה של אהובתך תלויים על חוט השערה הכל מקבל פרופורציות והאמונה מתחזקת. גם כשהיא לא הייתה בהכרה, הקפדתי להשמיע לה את ההקלטות של הילדים ורק רציתי שתפקח עיניים ותראה אותם שוב. גאיה הקטנה עוד לא מבינה, אבל יהלי שאל שוב ושוב שאל איפה אימא. הוא היה רגיל להיות צמוד אליה וקשה היה להסביר לו למה היא רחוקה. חיכינו מאוד לחגיגת יום ההולדת שלוש שלו, לחלאקה של גזירת תלתלי הלידה. עשינו את זה ליד מיטתה בחצר בית החולים והיא זכתה לראות את הרגע המאושר הזה".
"כשפתחתי את עיניי הדבר הראשון ששאלתי היה מה עם ילדיי ועם עמית בעלי, ואז תהיתי איך אני חוזרת הביתה", עדן מספרת ממיטת חוליה. על מה שקרה היא אומרת: "לא ידעתי על קיומו של הקריש בדם. הלוואי והייתי נבדקת בזמן. לכו להיבדק. זה יכול להציל חיים. תודה לכל מי שהתפלל עבורי וכל מי שנרתם עבור הקמפיין שהחברות המקסימות שלי הרימו. זה לא מובן מאליו וזה מחמם את הלב ונותן לי כוח".
"פרופ' בנימין ברנר: "לא בודקים את כל הנשים בגלל עלות-תועלת. מחקרים בעולם הוכיחו שצריכים לבדוק הרבה מאוד נשים כדי לגלות אישה ספציפית שיש לה נטייה לקרישיות"
"לא היינו מעלות על דעתנו לעשות בדיקה כזאת ללא המקרה וחבל", היא מדגישה, "אני פונה לכל מי שבקבוצת סיכון – לכו והיבדקו. היום חשוב לנו כמשפחה שעברה סיוט כל כך נורא, לדבר על מה שקרה לעדן כדי למנוע ממישהי נוספת את ההתמודדות הקשה הזאת".
להרגיש כמו פצצה מתקתקת
אז מה בעצם קרה לעדן? אחותה הבכורה מור מנסה להסביר: "קריש הדם היה רדום וגם הרופאים לא עלו עליו בהתחלה. קרישיות בדם עלולה להופיע אצל נשים לפני או אחרי לידה – נשים מעשנות, נוטלות גלולות נגד היריון או אלו שיש במשפחתן מישהי שסובלת מקרישיות בדם. אחרי שעדן אושפזה, מיהרנו שלוש האחיות שלה לבדיקה המטולוגית לקרישיות בדם. חוץ מעדן, שתי אחיותיי האחרות נמצאו חיוביות ואני תודה לאל שלילית".
פרופסור בנימין ברנר, המטולוג מהמרכז הרפואי רמב"ם והטכניון ומומחה בתחום קרישת דם, שופך אור על נושא שרבים ורבות מאיתנו אינם מודעים לו ולסכנות שבו. הוא אינו מתייחס בדבריו למקרה הספציפי של עדן גבאי. "לכולנו יש מערכת של קרישת דם כדי למנוע דימומים בעקבות פציעות, הן פציעות חיצוניות והן בתוך כלי דם. לפעמים המערכת הזאת עובדת יותר מדי – ואז נוצרים קרישי דם. יש כמובן מערכת טבעית של איזונים ובלמים של חלבוני קרישה, כאשר חלקם מגבירים יצירת קרישי דם וחלק מונעים", מסביר פרופ' ברנר.
"האיזונים האלה לפעמים מופרים", הוא ממשיך, "בין אם בגלל סיבות גנטיות לא בהכרח מודעות של נטייה מוגברת לקרישת דם, או אם למישהו מקרבה ראשונה או שנייה היה אירוע של קריש דם. האפשרות השנייה היא דברים שקורים לנו במהלך החיים וגורמים לעלייה בסיכון ליצירת קרישי דם בעיקר במערכת הוורידית, בוורידי הרגליים או ורידי האגן, שיכולים להיסחף לכיוון הריאות. דבר זה עלול להוביל לתסחיף ריאתי מסוכן מאוד".
עד כמה המצבים הגנטיים נפוצים?
"ההערכה היא אחד ל-5 עד אחד ל-10. יש במצבים הללו נטייה – בעיקר סמויה – ליצירת קרישי דם או טרומבופיליה (קרישיות יתר, דב"א). לעיתים המצב הזה נרכש בשל מחלות אוטואימוניות שונות או מחלות כרוניות בלב או בריאות, מחלת מעי דלקתית או דלקת מפרקים שגרונית. הבעיה עם הבדיקות לקרישיות יתר במשפחה היא שניתן לגלות את זה רק ב-50 אחוז מהמקרים".
אם זה נפוץ כל כך, למה לא בודקים את כל הנשים?
"בגלל עלות-תועלת. מחקרים בעולם הוכיחו שצריכים לבדוק הרבה מאוד נשים כדי לגלות אישה ספציפית שיש לה נטייה לקרישיות. ראוי לציין שבעולם השכיחות נמוכה יותר מאשר במזרח התיכון, וגם בישראל זה יותר נפוץ. רוב המצבים של קרישיות יתר הם קלים, וכל הקווים המנחים שגובשו על ידי רופאים וחוקרים ועל ידי אגודות רפואיות בארץ ובעולם הם נגד בדיקה של כלל האוכלוסייה. למרות כל זה יש המלצה שכל אישה עם היסטוריה משפחתית של קרישיות, תבדוק את עצמה".
מה הם הגורמים הנוספים שמעלים את הסיכון?
"הגיל הוא גורם משמעותי כי כלי הדם מזדקנים. בגיל 50 הסיכון הוא פי עשר מגיל 20, ובגיל 80 זה כבר פי מאה. בארצות מפותחות שבהן נשים יולדות לרוב בבית חולים, אפשר לשלוט על עניין הדימומים. כיום נשים כבר לא יולדות לרוב בגיל מאוד צעיר, אלא גם בגיל 40, ואז עולה הסיכון ליצירת קרישי דם בהיריון או בלידה. מצבים אחרים הם כתוצאה משכיבה ממושכת בגלל שברים, חבלות ברגליים או לאחר ניתוחים, שהם עצמם גורמים להגברת מערכת קרישת הדם. לכן מקובל אחרי ניתוחים, למשל, לתת טיפול מונע נוגד קרישה. סיבה נוספת היא טיפול הורמונלי: גלולות, בעיקר המשולבות של אסטרוגן ופרוגרסטרון, מעלות פי ארבע עד שמונה את הסיכון לקרישי דם. לכן יש אפשרות לצרוך גלולות שיש בהן רק פרוגרסטרון והן אינן מעלות מאוד את הסיכון, או התקן תוך רחמי שמפריש כמויות קטנות של פרוגרסטרון. גם היריון עצמו הוא עניין הורמונלי שמעלה את הסיכון, ואת זה רואים רופאי הנשים שקובעים את המלצתם בהתאם להיסטוריה המשפחתית".
להשתתפות בקמפיין הגיוס לעדן גבאי ומשפחתה לחצו כאן
>> במקום אפידורל: התחליפים שיעזרו להתמודד עם כאבי הלידה