קנביס – סם או תרופה?

למרות ההתנגדות הציבורית והבורות, מחלקת "החווה העליזה" קנביס לחולים
פעם בשבועיים לערך מתאספים חברים אצל איתן, בן 33, חולה ב-MS (טרשת נפוצה). הכרתי את איתן בחורף 2003, אז הוא עוד יכול היה להתהלך מעט באמצעות קביים. הכיר בינינו רופא משפחה מופלא, המשותף לשנינו. ביקרתי במרפאתו של רופא המשפחה כששבתי מהקרנות גאמא (סוג של רדיותרפיה לטיפול בגידולים סרטניים), לאחר ניתוח להוצאת גידול סרטני בראש ובצוואר, שעברתי בלונדון, ולאחריו סבלתי מתופעות לוואי ומכאבים עזים. הפרופסור מלונדון שניתח אותי וכן הרופא שביצע את ההקרנה כאן בארץ המליצו לי על נטילת קנביס לשיכוך הכאבים. בביקורי שאלתי את הרופא: דוקטור, אתה יכול לתת לי מרשם? "כן", הוא השיב, "אבל מה זה יעזור, אם אני לא יכול לתת לך כתובת שתכבד את המרשם".
הרמתי גבה: "מה, פרופסורים רושמים מרשם לתרופה ואין גוף ממלכתי שידאג לספק אותה?"
"נכון", ענה לי.
"אז כיצד אשיג את הקנביס?" שאלתי בתמימות.
הרופא התבונן בי במבט בוחן ומשך בכתפיו. "אני אנסה לעזור. אני יכול להתקשר לאחד המטופלים שלי אשר משתמש בקנביס רפואי תקופה ארוכה. אולי הוא יוכל לתת לך איזשהו טיפ, אבל אני חייב לשאול אותו קודם. חכה כמה ימים".
כמובן שחיכיתי, הייתה לי ברירה?
כעבור יומיים, נסעתי לבקר את איתן בפתח תקווה.
זמזום אוטומטי פתח לי דלת הכניסה של הבית. "תבוא לכאן, אני בסלון", שמעתי קול שהזמין אותי פנימה.
כל עוד אני יכול
השבוע, חמש שנים לאחר המפגש הראשון, שוב הייתי אצלו. בתקופה הזאת הפכנו לחברים בלב ובנפש. עכשיו הוא מסוגל להזיז רק את הצוואר ואת העיניים. הוא מצליח לדבר באופן חלש ומקוטע, אבל לפחות הוא סובל פחות מכאבים. למרות מצבו הוא מצליח לחלוש על פרויקט השיפוץ של הבית שקנה לאחרונה ולהתמודד במלחמות אינסופיות אותן הוא מנהל עם "כל העולם ואחותו": עם בנקים למשכנתאות, משרד הביטחון, הביטוח לאומי, גרושתו ואם בתו, שלא נותנת לו רגע מנוחה והחברה שעזבה את הבית. אבל הוא מבסוט, בדרך כלל, וזה גם משהו.
כמה אלפי חולי איידס, תסמונת טורט, MS, סרטן לסוגיו והסובלים מכאבים כרוניים למיניהם, מטופלים על ידי חברת "החווה העליזה". הם קשורים במין מארג בלתי אפשרי, בו שזורים מצד אחד מנהל המרכז לבריאות הנפש אברבנאל, המשמש גם כמנהל הפרויקט לפי פקודת הסמים המסוכנים, הבוחן את הבקשות להיתר שימוש במריחואנה מטעמים רפואיים, משרד הבריאות ולשכת המשנה למנהל הכללי. מהצד השני ישנו בחור צעיר בעל עיניים חולמניות, לבטוב שמו, שהוא בעצם חברת ה"חווה העליזה". בחווה העליזה מספקים קנביס רפואי, המשמש כתרופה הניטלת מספר פעמים ביום כדי להקל על כאבים, להגביר את התיאבון ולעלות במשקל, להשכיח את הצרות, לישון, לשמוח, להירגע ולהקל על עשרות תסמינים ותופעות לוואי הנגרמים בשל רשימה ארוכה של תרופות.
חלל עמוק מלא כאב
לבטוב מפעיל מזה כמה שנים "תחנה", ספק חוקית ספק לא חוקית, לאספקת מריחואנה רפואית לכל דורש, ולא תאמינו – ב ח י נ ם ! ! ! שפשפו את עיניכם, אתם קוראים נכון, בחינם. הבחור לא גובה שקל שחוק מאף אדם חולה המבקש ממנו סיוע בדמות מספר ג'וינטים קומפקטים בתוך שקית ניילון קטנה, "סל התרופה", לשבוע.
לבית נכנס אלכס, איש בגיל העמידה, עיניו המבוישות מושפלות. הוא מברך אותנו לשלום ומתיישב. לבטוב ואני מסיימים לגלגל כ-45 סיגריות, המוכנסות לשקיות הניילון הקטנות, 7-9 בכל שקית. לבטוב מושיט לו שקית אחת. "כמה פעמים בשבוע אתה מגיע מחיפה למרכז"? הוא שואל. "פעם-פעמיים לפי מצב השליחויות", הוא עונה. "תבוא לכאן פעמיים בשבוע, אם אתה רוצה" אומר לבטוב. "אתה יודע איך היא צריכה לקחת אותם"? "לא ממש"… עונה אלכס. בתו עדנה, חולת סרטן, עברה לאחרונה ניתוח קשה וסובלת כאבים ואובדן תיאבון ומשקל. השמועה על ישועה לבתו עברה אליו מפה לאוזן וכך הגיע אלכס אל לבטוב וזו להם פגישתם הראשונה.
"אז ככה", מסביר לבטוב, "לעשן כמו סיגריה, שאיפה אחת ולהניח בצד. לראות מה זה עושה. אם החומר לא משפיע, לקחת אחרי כמה דקות עוד שאיפה אחת. אם החומר משפיע בצורה חיובית ועוזר, יש לעשן בכל זמן שצריך, לא יותר משלוש סיגריות ליום. אם החומר לא עושה הרגשה טובה, להפסיק מיד ולדבר איתי".
מידי יום מגיעים ל"חווה העליזה" מגוון רב של אנשים. צילה, גברת בת 70, באה לקחת אספקה עבור אמה, בת ה-95, שמחכה לה במכונית. ה"סל השבועי" מסייע לה להתגבר על בחילות וכאבים, ומאפשר לה לישון מספר שעות בלילה. מלי, בחורה בת 25, שעברה ניתוח במסגרתו עקרו לה עין והיא נשארה עם חלל עמוק מלא בכאב. קובי, הסובל שנים מתסמונת טורט המתבטאת ב"טיקים" עצבניים באיברי הגוף השונים וקריאות לא רצוניות. הקנביס מוריד במקרה שלו את רמת ההיפראקטיביות, מרגיע ומפחית את תופעות המחלה.
עוד מגיעים חולי איידס וסרטן. גם קרובים של אישי ציבור, נושאי תפקידים במשטרה ובמשרד הבריאות, החולים בעצמם, אך נמנעים להגיע על מנת שלא לקשור את שמם עם השימוש בחומר. המשותף לכל העולים לרגל ל"חווה העליזה" הוא שהם חולים או קרובים של חולים, ששמעו על המפעל המופלא הזה שמציע מזור טבעי, נעים, פשוט ויעיל לכאבם.
בחלקה השני של הכתבה: מיומנו של משתמש»
מתוך: מגזין דרך האושר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה